"תיאורי קרבות והרפתקאות הם משחררים"
הסופר אלון רוטר כתב סדרת ספרים לנוער שמתארת עולם פנטסטי עתיק טכנולוגית, אבל גם משיק לחברה בת זמננו. "בני נוער יודעים היטב לעשות את ההפרדה בין הספרים הדמיוניים לבין המציאות, והקרבות המתוארים בהם נותנים פורקן, בניגוד לכל תוכן מהדורות החדשות בטלוויזיה"
כמו סופרים קאנונים רבים שכתבו לילדים, גם אצל הסופר הישראלי אלון רוטר לא הייתה כוונה מודעת לכתוב ולפרסם ספר ילדים. הכול התחיל מסיפור שבעל פה שסיפר לבתו, מעין. "נהגתי להקריא לה ספרים לפני השינה, עד שבאחד הימים נתקעתי. היא לא הסכימה לאף ספר שהצעתי", מספר רוטר. "עברנו על כל הספרים בספריה ולא מצאנו כלום, ומעין היתה קרובה לבכי.
"מתוך ייאוש הצעתי שאספר לה סיפור לא מתוך ספר, אלא מדמיוני. סיפור על נסיכה שנחטפת מהארמון ועל הניסיונות למצוא ולהציל אותה. כל יום אספר פרק נוסף, עד שבסוף נגלה יחד מה קרה לנסיכה. וכך, במשך שנה שלמה, סיפרתי למעין את עלילותיהם של ליילה וסדריק שיצאו לחפש את הנסיכה האבודה ג'וליה".
בהמשך סיפר את הסיפור גם לבנו, אלמוג, שדחק בו לכתוב אותו. אבל עד מהרה גילה שהרבה יותר קל לספר סיפור מאשר לכתוב אותו. "אחרי עוד כמה נסיונות עקרים החלטתי לוותר. עברו כמה שבועות ושכחתי לגמרי מכל העניין, עד שיום אחד הייתי צריך להכין מסמך לעבודה. ברשימת הקבצים ראיתי את השם של הספר והחלטתי לנסות שוב. באותו יום נכתבו שלושת הפרקים הראשונים ברצף".
התוצאה היא "החטופה מאינקנדאר" שראה אור בהוצאת "כנרת זמורה ביתן" בשנת 2010, וכעת רואה אור ספר ההמשך בסדרת "סיפורי ארצון היוליקטאן", ששמו "נער המדבר מפורלאן". אם השמות הללו מהדהדים לסיפורי ההרפתקאות הקלאסיים - אין זה מקרה: סיפורי הרפתקאות כ"פנג הלבן", "אי המטמון" וספריו של קרל מאי, מהווים לא רק מקור השראה עבור רוטר, אלא שהוא מגיב אליהם באופן ממשי ביצירה.
"ספר טוב, בעיני, צריך להיות קודם כל מקור להנאה, משהו שיקח אותך למקום אחר, יפגיש אותך עם אנשים אחרים ויגרום לך לשכוח את עצמך ואת עולמך", הוא מסביר. "אין ז'אנר שעושה זאת טוב יותר מסיפורי ההרפתקאות שמתרחשים בעולמות ובזמנים אחרים, ומכניסים אותך לעולם לא מוכר. לא לחינם קרל מאי, ג'ק לונדון וז'ול וורן הם עדיין סופרים מוכרים ונמכרים.
"במובן זה העולם לא השתנה ותעיד ההצלחה של ספרי 'הארי פוטר', 'משחקי הרעב' או 'המשחק של אנדר' שהם בבסיסם ספרי הרפתקאות קלאסיים שמתחוללים בעולמות רחוקים (במרחק, בזמן או בממד) למרות הניואנסים המודרניים שהכניסו לתוכם".
האם סיפורי הרפתקאות יכולים להיות גם מקומיים?
"ספרות הנוער בישראל היא ברובה ספרות מקומית, כלומר של כאן ועכשיו. לא ברור לי למה אין ספרי הרפתקאות מקוריים, אבל מהתגובות שאני מקבל מהקוראים הם מופתעים לגלות, אחרי שקראו, שהסופר ישראלי. גם המגיהות בהוצאה ביקשו מהעורכת את המקור כי חשבו שזה ספר מתורגם. ספרי הרפתקאות יכולים להתרחש בכל מקום, אבל הם במיטבם כאשר הם לוקחים את הקורא לעולם אחר, שמשוחרר שהכבלים והאסוציאציות המוכרות.
"זה יכול להיות המערב הפרוע, הצוללת נאוטילוס או מכרות המלך שלמה בג'ונגלים של אפריקה. הריחוק הזה נותן לסופר חופש לעצב את העלילה כרצונו, ולמתוח את המציאות לכיוונים שהם על גבול האפשרי. עבור הקורא זאת אפשרות לזרוק לפח את כל מה שהוא יודע, ולהפקיד את עצמו בידי הדמיון מבלי שיצטרך להשוות כל הזמן את מה שהוא קורא למה שהוא מכיר. אין כיף גדול מזה".
סוף העולם שמאלה
בשני הספרים בסדרה נקודת המוצא היא היעלמות - חטיפת הנסיכה, והיעדרות מסתורית של משפחתו של הילד הגיבור. רוטר מנסח בקצב דרמטי ובפירוט די מסעיר את ההתרחשויות המפתיעות והמסוכנות. יש משהו מרענן בכך אל מול המגוננות של הספרות המקומית לבני נוער. "אני לא מכיר הרבה סיפורים אלימים ואכזריים יותר מ'כיפה אדומה' או 'שלגיה", מגיב רוטר, "שלא לדבר על כך שכל ניסיון לגונן על הילדים, מתנפץ מול מהדורות החדשות שמשודרות אחרי הצהרים ובהן מדברים על אונס, רצח ועריפת ראשים. אלימות וקרבות הם חלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו ואי אפשר להימנע מהם.
&91;2&93;.jpg "עולמות מקבילות שחופפים למציאות הישראלית (עטיפת הספר)")
"אני מאוד אהבתי תיאורי קרבות בספרי הרפתקאות. יש פורקן משחרר בלקרוא על קרבות, גם אם הם אלימים, כשהקורא יודע שהם דמיוניים. ילדים ובני נוער יודעים היטב לעשות את ההפרדה בין הספר הדמיוני לבין המציאות. דווקא בתוכניות הריאליטי ובסדרות הטלוויזיה ההשפעה קשה יותר כי שם האלימות היא ויזואלית. עם זאת, הספר הראשון שלי הוא דווקא אנטי מלחמתי, ואחד המניעים הראשיים של הסיפור הוא מרוץ נגד הזמן בניסיון למנוע מלחמה".
אלו אתגרים ניצבו בפניך במהלך כתיבתך הספר והעבודה עליו?
"קודם כל אתגר הזמן. בשעות הפנאי שלי אני עובד כארכיטקט תוכנה, מה שמשאיר לי מעט מאוד זמן לעסוק בכתיבה. למזלי הרע העבודה שלי מחייבת נסיעות לחו"ל מדי פעם, מה שמרחיק אותי מהמשפחה. למזלי הטוב אני מתקשה להרדם במטוסים, וכך הרבה פרקים בספרים נכתבו בתוך צינור אלומיניום בגובה 12 ק"מ מעל האדמה".
כיצד אתה מעצב את העולמות הבדיוניים?
"במקור, הספר הראשון היה סיפור פנטזיה - היו בו מכשפים, דרקונים, שיקויים ולחשים. אבל תוך כדי כתיבה הרגשתי שאני כותב עוד 'הארי פוטר' - וממש לא התחשק לי. אז החלטתי להעיף את כל האלמנטים הפנטסטיים, ולהישאר עם עולם שהוא בעל טכנולגיה של ימי הביניים אבל אין בו שום דבר על-טבעי. המגבלה הזאת משפיעה כמובן על העלילה, ובמובן מסוים מקשה עליה: אם חציית הים אורכת שלושה שבועות אז צריך לקחת את זה בחשבון בחישובי הזמנים; הרבה יותר קל לשים את הגיבור על מטאטא.
בסיפור שמתרחש בעולם זר יש בעיה כיצד להכניס אליו את הקורא.
"הפתרון בהרבה ספרי פנטזיה הוא להתחיל את הסיפור בעולם שלנו, ואז לעבור עם הגיבור לעולם האחר, שבו הגיבור
מבין שאנחנו כבר לא בקנזס, ושעליו ללמוד (יחד עם הקורא) את חוקי העולם החדש. בספר שלי היה קשה לעשות את זה, ולכן בחרתי בפתרון אחר - העולם שלי הוא אמנם עתיק טכנולוגית, אבל מבחינה חברתית הוא בן זמננו.
"יש בו מדינות מודרניות ויש בו מוסדות כמו משטרה, בתי ספר, וממשלה, שלא היו בימי הביניים. השילוב הזה יפה בעיני, כי מצד אחד הוא יוצר בקורא תחושה של עולם אחר, בלתי מוכר, שיש בו חוקים וכללים משלו ומצד שני יש בו מספיק עוגנים שמאפשרים לקורא להאחז בהם, ולא להרגיש תלוש לגמרי".
בשנים האחרונות אנו עדים לתופעת ה"קרוסאובר" - ספרי נוער שנקראים גם על ידי מבוגרים. האם זה המקרה גם בספרים שלך?
"בהחלט. קיבלתי גם תגובות ממבוגרים שקראו את הספרים וגם פירסמו ביקורות עליהם", הוא מספר. "הרבה מבוגרים ישמחו לקרוא סיפור הרפתקאות טוב. אם פעם זה נחשב ילדותי לקרוא ספרי נוער, וכנער הייתי 'גונב' ספרים ממדפי המבוגרים בתקווה שהספרנית לא תשים לב ותיתן לי להשאיל אותם, הרי שהיום הרבה מבוגרים דווקא מחפשים ספרי נוער. אולי אחת הסיבות לכך היא שהיום הסופרים למבוגרים מרגישים צורך לתת מעין ערך מוסף לספר, ולעתים דוחפים בכוח את המסר - מה שיכול להעיק על הקריאה. נוסף לכך, בספרי הרפתקאות הגיבורים הם בדרך כלל בני נוער שנקלעו לעולם של מבוגרים, אבל הם נשארים נערים עם כל האמוציות, הילדותיות והבוסר שלהם. גם מבוגר שיקרא אותם יוכל לראות בהם את ילדיו או את עצמו בגיל צעיר".
