יום כיפור: למה לא מספיק לסלוח יום בשנה

יום הכיפורים עומד בפתח: היום שבו מצווה עלינו לעשות חשבון נפש, לבקש סליחה וגם לסלוח. לאחרים ולעצמנו, מעומק הלב ובכוונה מלאה. בשבילנו, בעיקר בשבילנו.

למה חשוב לסלוח? הסליחה היא פעולת ניקיון רבת עוצמה, ששואבת מאיתנו את כל מה שצברנו בשנה האחרונה, שמסלקת מחשבות שהטרידו אותנו, שמורידה מהמשקל הרגשי שהעיק עלינו, שמזככת ומטהרת והופכת אותנו לאנשים קלים יותר, סבלניים יותר, מאושרים יותר, שמחים יותר.

אם אינכם סולחים, אתם בוחרים להישאר עם הכאב, העלבון, התסכול, הטינה, הכעס והייסורים. כולם נותרים אצלכם, עד האחרון שבהם. ואתם אלה שסובלים, ועוד תמשיכו לסבול.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

מהכתבות הקודמות בסדרה:

זה אפשרי: כך תצליחו השנה בכל מה שתרצו

סוד הביטחון העצמי: כך תמצאו עבודה חדשה

עד כמה אתה משחק אותה כדי להיות "גבר אמיתי"?

הסליחה לא מתחילה אפוא באדם שפגע בכם, העליב אתכם, זלזל, לגלג, העליל, הכפיש ולא התייחס אליכם בכבוד. הסליחה מתחילה בכם. היא קודם כל פעולה שנעשית בינכם לבין עצמכם ולמען עצמכם, כי אם תבחרו לסלוח לו - תשחררו קודם כל את עצמכם. אתם אלו שתרגישו טוב יותר, ובכל מקרה תצאו נשכרים מכך.

"כשאתה סולח, אינך משנה את העבר, אתה משנה את העתיד", טוענת אמרה יפה ומדויקת. כי מה שהיה היה, ומה שקרה כבר קרה. העובדות יישארו אותן עובדות, ההבדל יהיה בגישה שלנו למה שהיה ובהסתכלות שלנו על מה שקרה.

האם נמשיך להיות צודקים או נהיה חכמים? האם נבחר להיאחז בעלבון או שנהיה נדיבים ונפתח דף חדש? האם נמשיך לדשדש בחוסר האונים ובייאוש או נפגין עוצמה וביטחון עצמי שיקרינו על סביבתנו הקרובה?

היכולת לסלוח מעידה על חוסן נפשי, על ראייה מפוכחת, על קור רוח, על בהירות מחשבה, על נטילת מנהיגות בחיינו ועל לקיחת אחריות על עצמנו. אנחנו אלה שבוחרים לסלוח, ולא נאלצים, מוכרחים או נגררים. משום שהסליחה אמורה להיות שלמה ומשום שאנחנו אמורים להיות שלמים עם בחירתנו לסלוח.

לסלוח או לבקש סליחה זה לא להעמיד פנים, לרצות אחרים, להבליג, להתרפס או לוותר על עצמנו ועל מי שאנחנו. העיקר בסליחה היא הכוונה. הכוונה היא העניין כולו, ומי שסולח ומתכוון לכך, ומי שמבקש סליחה ובאמת מתכוון לכך, ירגיש במוצאי החג כמו אדם חדש.

אבל יום הכיפורים הוא רק יום אחד בשנה. והשנה ארוכה, מלאת מהמורות, ויכוחים, ריבים והתכתשויות מילוליות. התודעה שלנו מלאה בכעסים, מוצפת בשיפוטיות, טובעת בביקורת, בכאבים ובבלבול. המון בלבול. התודעה שלנו מוכתמת מדי יום ביומו בעוד ועוד כתמים, וכדי לנקותם יש לבקש סליחה ממי שפגענו בו, מכל מי שפגענו בו, על בסיס יומיומי. אין טעם לצבור כל כך הרבה, אם אפשר לנקות עוד לפני יום הכיפורים.

אם צעקתי על בני, אקפיד לבקש ממנו סליחה עוד באותו היום. אם זלזלתי ברעייתי, לא אהסס לבקש ממנה מיד למחול לי. אם הטחתי האשמות בקולגה לעבודה, אדע לגשת אליו ולהודות בפניו שנהגתי שלא כיאות.

ואם עוללתי זאת לעצמי, נכנסתי בעצמי, ירדתי על עצמי, הלקיתי את עצמי, כתשתי, עלבתי, דרסתי, דרכתי על עצמי ואמרתי לעצמי שאני טיפש, לא יוצלח, חסר יכולת ולא יצא ממני כלום, בדיוק כפי שהטיחו בי, אבקש סליחה מעצמי. מתוך הבנה שאני זה שפוצע את עצמי, מצלק את עצמי ומכשיל את עצמי.

כדי לעשות שינוי בחיי ולהיטיב עם עצמי - עליי, יותר מהכל ולפני הכל, לסלוח לעצמי. לחבק את עצמי, ולהעניק לעצמי מעט חמלה והרבה אהבה.

"זה הזמן לסלוח", שר יואב יצחק, והמילים הללו נכונות לא רק ליום החשוב המתרגש עלינו אלא לכל יום בשנה. לכל שעה, לכל דקה, לכל שנייה. לכל רגע שבו נבחר לשחרר את עצמנו ולהפוך את חיינו לטובים, משמחים, מרגשים ומהנים יותר. מגיע לנו.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת