אמא אומנה: שלושה ילדתי מהבטן, שבעה מהלב
ילד יהודי, ערבי ונוצרי נפגשים אצל משפחה חרדית בבני ברק: זו לא התחלה של בדיחה, רחוק מזה. זו המציאות בבתיהן של משפחות חרדיות רבות והולכות, המצטרפות למעגל של משפחות האומנה והקלט בישראל. "התחושה שלי היא שלא אני עשיתי איתם חסד, אלא הם עשו איתי"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
לא פחות מחמישים ילדים ישראלים ממתינים למשפחה מחבקת, ושלוש משפחות חרדיות הסכימו לשתף בנסיבות שהובילו אותם להחלטה הגורלית לפתוח את הבית ואת הלב, ומדוע המאמצים והקשיים שווים חיוך אמיתי של ילד שהחיים התאכזרו אליו. כל השמות בכתבה בדויים, מטעמי חיסיון ושמירה על פרטיותם של הילדים.
קראו עוד בערוץ יהדות :
- ראש בתי הדין פסל עצמו - המסורבות החלו להשתחרר
בחנו את עצמכם: על חטא שחטאתם בשפה העברית
גנבת? רימית? "כפרות ברגע" יסדרו הכל
נחמן כהן, חסיד חביב וסימפטי, מתגורר עם משפחתו ביישוב חרדי קטן. שנים עבד במערכת הביטחון, אך באמצע החיים פתח בקריירה חדשה: הוא ורעייתו אפרת מהווים, מה שנקרא בעגה המקצועית – "משפחת קלט" של עמותת "אור שלום". אליהם אפשר להתקשר בשתיים בלילה, ולעדכן שילד אלמוני במצוקה וצריך בית. עכשיו.
"'משפחת קלט' זה אומר לוותר על החיים הפרטיים. זה אומר להיות תמיד מוכן לטלפון שיביא איתו עוד ילד שזקוק לנו", מסביר כהן. "זה גם אומר לדעת לאהוב ילד, ואחרי פרק זמן מסויים להיפרד ממנו לטובת משפחת אומנה קבועה, שזה אחד הדברים הכי קשים בתהליך".
השכנים מתעניינים, לפעמים יותר מדי
מה שהחל מאירוח בשבתות של נערים נושרים, התפתח להצעה של עובדת סוציאלית להפוך ל"משפחת קלט". מאז עברו שלוש שנים,
ולא פחות מ-28 ילדים, והחיים בבית משפחת כהן עמוסים במיוחד: "באחד מערבי החג השנה, הגיע אלינו תינוק קטנטן שאמו, עובדת זרה, נהרגה בתאונה. לרשויות פשוט לא היה מה לעשות, לא היו קרובי משפחה שיקלטו אותו. לשמחתי הסיפור נגמר בטוב, אחרי שהמשפחה אותרה בחו"ל - והילד מצא שם בית.
"מגיעים אלינו ילדים במצבים קשים מאוד. הם עוברים דברים שגם אדם מבוגר לא היה מצליח לשרוד. ילד שמגיע אחרי רצח בתוך המשפחה - טראומה בלתי נתפסת - ואתה צריך לעזור לו להשתקם. ילדים שסבלו מהתעללות מינית, ילדים שחיו בהזנחה מוחלטת ללא שום טיפול, ועכשיו צריך לבנות מחדש את האמון שלהם בעולם".
כהן מוסיף כי "לפעמים זה גם מוביל למצבים לא פשוטים רגשית. היה לנו ילד שנאלצנו להחזיר למשפחה הביולוגית שלו, רק כדי שיגיע ל'סיבוב נוסף', טראומתי עוד יותר. את המבט שלו כשסיפרתי לו שהוא חוזר הביתה, לא אשכח כל חיי".
איך מקבלת הסביבה החרדית את המציאות המשפחתית שלכם?
"בהתחלה היו הרבה שאלות", כהן מודה. "אנחנו ישוב קטן, אנשים מתעניינים, ולפעמים יותר מדי: למה הילד הזה ספציפית הגיע אלינו? באילו נסיבות? אני משתדל להתחמק בעדינות, וכמובן שלא משתף. השכנים יודעים שכאשר מונית עוצרת באמצע הלילה, זה אומר שיש לנו ילד חדש, ובאופן כללי יש המון הערכה".
"האוכל כשר, אבל לא מחזירים בתשובה"
כשאני מנסה לברר בעדינות איך משתלבים ילדים חילונים במשפחה חרדית, נחמן מגיב בחיוך משועשע: "אצלנו זה לפעמים כמו הבדיחה: 'ילד יהודי, ערבי ונוצרי נפגשים ב...' אבל זו המציאות. חילונים? יש אצלנו גם לא יהודים. זה לא רלוונטי עבורנו, ילד הוא ילד. לא משנה לי מאיפה הוא מגיע, רק העובדה שהוא צריך אותנו - ואנחנו כאן בשבילו. אלה ילדים שנמצאים בסכנת חיים, וכאשר מצילים מישהו לא מסתכלים על הלאום שלו. הייתה לנו תקופה שבה כל שלושת הדתות חיו בבית אחד.
"ברור כמובן, שהאוכל בבית כשר. אשתי מגיעה לבית הכנסת עם הילדים בשבת בבוקר, והם יודעים שאצלנו לא מדליקים אור בשבת, אבל לא מחזירים אף אחד בתשובה".
יש חיים מחוץ למשפחת קלט?
"האמת שלא ממש. אם היינו משפחת אומנה רגילה, אז כן. זו הבחירה שלנו לעשות את זה לתקופה מסוימת בחיים, זה מאתגר מאוד, אבל גם מתגמל רגשית. יש תמיכה של עובדות סוציאליות ובנות שירות לאומי. השליחות של מה שאני עושה עכשיו, גדולה עבורי לאין ערוך ממה שעשיתי לפני השחרור מהשירות הבטחוני, למרות שגם שם היו לי אתגרים לא קטנים. משפחת אומנה זה יותר קל, כמובן, ועשוי להתאים ליותר אנשים אם רק יחשבו על זה. אבל אם נהיה משפחת אומנה רגילה, מי יטפל בילדי הקלט?"
דווקא ילד מיוחד
באופן מפתיע (או שלא), מתברר כי לרבות מהמשפחות החרדיות המשמשות כמשפחות אומנה, יש "חיבה" למקרים קשים במיוחד. לאה, לדוגמה, רצתה מראש דווקא ילד עם צרכים מיוחדים. כיום מונה משפחתה ארבעה ילדים ביולוגים, לצד ילדת אומנה הסובלת משיתוק.
לאה עסקה בעבר בתחום החינוך, ובעלה הוא אברך בשעות הבוקר, ומורה בערבים - לפרנסת המשפחה. "שימשתי חונכת לחברה שהייתה משפחת אומנה לשלושה ילדים עם פיגור", לאה מספרת. "מאוד-מאוד נקשרתי אליהם, עד שיום אחד היא אמרה לי בעצמה: למה שלא תקחי גם את ילד אומנה?
"ביקשנו שזה לא יהיה ילד נכה, כי בזמנו סבלתי מהגב ופחדתי מהרמות וסחיבות. אבל במפורש ביקשנו ילד עם צרכים מיוחדים. היו לנו כמה הצעות שאיכשהו ירדו מהפרק, עד שהעובדת הסוציאלית הכירה לנו את ענבל. היא הייתה גלויה וספרה לנו שזו ילדה בכיסא גלגלים, אבל ביקשה מאיתנו שלפני שנקבל החלטה, פשוט ניסע לראות אותה.
"היא אמרה לנו: גם אם תקחו אותה רק לשנה או שנתיים, תעשו איתה חסד גדול. היא זקוקה להרבה חום ואהבה. אז נסענו - ועל המקום ידענו שזה זה. ענבל פשוט שבתה את ליבנו".
"מבחינתנו, זה חסד"
11 שנים חלפו, הילדה הקטנה הפכה לחלק בלתי נפרד מהמשפחה, וגם כאבי הגב נעלמו כלא היו. לאה טוענת כי מדובר בנס משמים,
בזכותה של ענבל. "מדהים לראות איך כולם אוהבים אותה כל כך. חיוך אחד פשוט עושה את זה, למרות המגבלות הפיזיות הלא פשוטות שלה".
יש קשר עם ההורים הביולוגיים?
"כן, אנחנו ממש עומדים על זה, ועושים מאמצים שהם ייפגשו. הם בסך הכול אנשים טובים. הנכות שלה פשוט הייתה גדולה עליהם. הם בקושי מסתדרים עם עצמם, ויש להם את הקשיים שלהם. הם ניסו, לזכותם יאמר, אבל לא הצליחו. זו משימה לא קלה".
איך קיבלה הסביבה שלכם את ענבל?
"הסביבה הקרובה – מאוד-מאוד יפה. התגובות שאני מקבלת לרוב הן 'כל הכבוד שאת מסוגלת ויכולה'. יש אצלנו בקהילה הרבה משפחות שלוקחות ילדי אומנה, בעיקר בגלל החסד הגדול שיש בזה. לא רואים בזה שום דבר שלילי, להפך: יש עידוד לסייע לכמה שיותר ילדים לקבל חום, אהבה ומשפחה יציבה. בגלל שהיא ילדה בכיסא גלגלים, חששתי שילדיי הקטנים יתביישו, אבל זה ממש לא קרה. להפך".
משפחה "ברוכת ילדים"
משפחתם של יעל ואברהם עשויה להראות מבחוץ כמשפחה חרדית טיפוסית: עשרה ילדים מתרוצצים בבית. אבל מי שמכיר אותם
מה שהחל בסיוע בשמירה על ילד שאימו הייתה בתהליך שיקום, לפני כ-15 שנה – הפך לאומנה שהובילה לילדים נוספים. "מהרגע שזה התחיל, פשוט נסחפנו לתוך זה. היינו זוג צעיר כשהילד שלנו הגיע, והיום אנחנו משפחה גדולה. יש ילדים שהגיעו מרקע של הזנחה קשה, אלימות, ואפילו סמים. היה לנו תינוק שהגיע מאם מכורה, והיה לא פשוט בכלל. היום הוא, ברוך השם, ילד מקסים ונבון שהעתיד פתוח לפניו.
חלק מהילדים הגיעו ליעל ואברהם כתינוקות, והם למעשה, ההורים היחידים שהם מכירים. אצל אחרים ישנן צלקות נפשיות. "יש רגעים של קשיים, יש רגעים שאת רואה אותם מתמודדים ולא מצליחים להיות מה שהחברה מצפה מהם בדיוק. אבל את רואה כמה שהאהבה מחזק אותם. את רואה שהיצלת אותם".
קרה שילד עזב?
"כן. כשההורים משתקמים, הילד חוזר. זה משבר מאוד קשה. מצד שני, את יודעת שהיית שם כשהוא היה צריך פינה חמה. הריפוי הכי גדול שלי הוא להכניס מהר ילד נוסף".
איך הקשר עם ההורים הביולוגיים?
"מאוד תלוי. יש הורים שהם ממש חלק מהמשפחה שלנו. ולעומתם יש מקרה של ילד שרואה את הוריו רק דרך מרכז קשר, בהשגחה צמודה, ואחרי כל מפגש הוא חוזר סחוט ומפורק. עם כל הקושי, אני מזכירה לעצמי כל הזמן שאלמלא אנחנו, אלה היו חייו היומיומים".
"בזכותם אנחנו אנשים טובים יותר"
יעל ואברהם משמעים משפחת אומנה כבר שנם רבות, ומתארים את המפנה שחל בחברה החרדית ביחס לפעילות: "היו כאלה שנחמדים רק כלפי חוץ, אבל חס וחלילה שיתנו לילדים שלהם לשחק עם שלנו. כשילדתי את הילדה הביולוגית שלי, אחת מהשכנות אמרה: 'עכשיו נולדה לך ילדה, אז בטח תוותרי על כמה'".
לילדי האומנה היא קוראת "הילדים שלי", ומספרת כי "כאשר מישהי אמרה פעם לאחד הילדים שלי, רק בן ארבע, משהו בסגנון 'ההורים שלך לא רצו אותך', הוא ענה לה בגאווה: 'אמא שלי ילדה אותי מהלב'. מצד שני, על כל תגובה כזו היו המון תגובות של פרגון. מכרים רבים הפכו למשפחה של הילדים. עטפו, חיבקו, קנו מתנות ליום ההולדת. זה לקח זמן, אבל היום החברה החרדית נמצאת במקום אחר לגמרי ביחס לילדים האלה. הסביבה היום מאוד אוהדת ותומכת".
מה תגידי לאנשים שקוראים את הכתבה ומתלבטים האם להכניס ילד אומנה הביתה?
"אני אישית לא יכולה לדמיין את החיים שלנו בלעדיהם. את כל הקשר הזוגי שלנו, התא המשפחתי; זה הביא אותנו למקום אחר בחיים. יש קשיים - והרבה, אבל אחרי כל שינוי לטובה, הסיפוק בלב אדיר. היום התחושה שלי היא שלא אני עשיתי איתם חסד, אלא הם עשו איתי. בזכותם אנחנו אנשים טובים יותר, רגישים יותר, מעניקים יותר. אדם שרוצה ברכה בבית שלו, ויד השם עליו - שיכניס אליו ילדים כאלה, ואני מבטיחה לו שיראה ברכה בכל. ככל שהקושי יותר גדול - הטוב שיתקבל בתמורה יהיה מכופל".
- משפחות שמעוניינות לשמש משפחות אומנה או קלט, מוזמנות לפנות לעמותת "אור שלום" בטלפון
03-6186050 שלוחה 115 או במייל moriam@Orr-Shalom.co.il
