מוכנים? צאו: המלצות צפייה לכיפור

החדשה: "בלש אמיתי"

מילים רבות כבר נכתבו על הסדרה המוצלחת הזו של HBO, ובכל זאת יש טעם לומר אותן שוב: היא מצוינת. שמונה פרקים בלבד כוללת העונה הראשונה של המיני סדרה ששודרה השנה, וכל אחד עשוי היטב מכל הבחינות. וודי הארלסון ומתיו מקונוהיי מגלמים בה שני בלשים שונים זה מזה בכל מובן, שנתקלים בפרשת רצח מחרידה, אשר הולכת ומסתבכת מול עיניהם. העלילה נעה בין שתי תקופות – זו שבה החקירה התרחשה, וזו שבה הם נחקרים עליה כעבור שבע שנים.

בלש אמיתי. כל פרק בסלע 

למרות שמה "בלש אמיתי" אינה סדרת משטרה קלאסית. היא פיוטית ועלילתה הבלשית היא לא העיקר אלא הדמויות שבמרכזה – שני שוטרים קשוחים בלואיזיאנה שרודפים אחרי רוע לא מוסבר בעודם נלחמים גם ברוע שבפנים.

הכתיבה מצוינת, המשחק מדויק, הצילום יפהפה והפתיח לא יצא לכם מהראש (בקטע טוב). העונה הבאה תספר סיפור אחר עם דמויות אחרות (שיגלמו ווינס ווהן וקולין פארל), אבל אל תחמיצו בשום פנים את זו הראשונה - המלך הצהוב מחכה לכם.

הפתיח של הסדרה. גם הוא מוצלח

הישנה: "הסופרנוס"

נו, באמת. אתם לא צריכים שנספר לכם ש"הסופרנוס" מעולה, ושאם עוד לא צפיתם בה עד כה, יש בהשכלה התרבותית שלכם חור בגודל של טוני סופרנו. מאז עלתה לאוויר ב-1999 ונפחה נשמתה בקול תרועה ב-2007, נחשבה היצירה האפית של דיוויד צ'ייס למי שפתחה את תור הזהב של המסך הקטן, וקבעה סטנדרטים חדשים של איכות עבור דור חדש של יוצרים טלוויזיוניים. היא אחראית ישירה לדרמות מופת כמו "הסמויה", "מד מן" ו"שובר שורות", ונמנית עם היצירות הבודדות שנותרות רלוונטיות גם בצפייה שלישית או רביעית.

אלא שגאונות ורלוונטיות בצד, שבע השנים שעברו מאז השיבה נשמתה לבורא עדיין לא מעניקים לנו את הפרספקטיבה הנכונה לשפוט אם "הסופרנוס" תשרוד את מבחן הזמן, המכשיל סדרות כה רבות. לכן, המלצה זו היא בגדר קריאה אחרונה עבור אלו שטרם טעמו מנקניק הגבגול האהוב על טוני, עוד לא קראו תסריט כושל של כריסטופר, ובעיקר - לא הבינו ש"הסופרנוס" היא לא באמת סדרה על משפחת מאפיה, אלא אמירה בוטה מאוד על טבע האדם.

"הסופרנוס". אי ידיעה היא חטא טלוויזיוני

אם השם "בקאלה" נשמע לכם בעיקר כמו ממתק ערבי, אם נדמה לכם שסיקוונס של חלום יכול להימשך לא יותר מסצנה אחת – ייתכן שזה הזמן שלכם להשלים סופית את הפער, ולהתחיל במרתון שיחזיק אתכם במתח גם אחרי שכיפור ייצא והצום יסתיים. בשלב הזה של האבולוציה הטלוויזיונית, אי ידיעת "הסופרנוס" היא בגדר חטא חמור, ובעוד רגע הדלת תיסגר סופית על היכולת להתחבר לשיח המתמשך על הסדרה, רגע לפני שהוא נחתם. הרי שיחות "זוכרים כש..", כפי שטוני אמר פעם, הן סוג השיחה הנמוך ביותר.

אז צפו כעת, לפני שהגופה של גנדולפיני באמת מתקררת. רק אל תצפו להבין את סצנת הסיום הגדולה והלא מובנת. יש שאלות שאפילו לאלוהי הטלוויזיה אין עליהם תשובה.

המפחידה: "אימה אמריקאית"

בשנת 2011, אחרי שיצר את "ניפ/טאק" ו"Glee", הלך ריאן מרפי לעזאזל וחזר עם "אימה אמריקאית", סדרת האימה הקאמפית להחריד שלו, שמהווה כבר שלוש עונות בית חם ומדמם לכל השדים והרוחות. מי מכם שייכנס בשעריה - וטובה ארוחה אחת פחות שכן המראות בהחלט לא קלים לעיכול - לבטח יישבה בקסמה המשוגע שמאתגר את ז'אנר האימה בעלילות אהבים, אמירות על נשיות, יחסים וערכי ברזל בחברה האמריקאית, כמו גם בשלל זוויות מצלמה בלתי אפשריות ולקט אנקדוטות תרבותיות, שמוסיפות לפעולת הצפייה הדרוכה אלמנט טריוויה משובב.

ג'סיקה לאנג. שכנה חטטנית, נזירה רדופה, מכשפה

תחילה תצעדו לתוך "Murder House", העונה הפותחת ומשכנם החדש של זוג שרק רצה לאחות את הקרעים בנישואים, וגילה לחרדתו שהדרך אל האושר רדופה רוחות וסיפורי מיתות ורציחות. הלאה ל"Asylum", העונה השנייה ששולחת אותנו לבית משוגעים בשנת 64'. העלילה אחרת, הדמויות שונות ומשונות, ורק השחקנים הנבחרים מן העונה הראשונה חוזרים כדי למרוט לנו את העצבים. הנה נימפומנית שעוברת טרנספורמציה מזוויעה, הנה נזירה שדבק בה השטן, הנה אנה פרנק (כן, אנה פרנק) והנה השכנה החטטנית מן העונה הראשונה בגילומה של השחקנית המשובחת ועטורת הפרסים ג'סיקה לאנג, הפעם כאם הבית רדופת סודות העבר.

העונה השנייה. שיגעון

גם על "Coven" (כנס מכשפות), העונה השלישית בעלת הקו האסתטי האולטרה-אופנתי ("בלנסיאגה!") מפקחת לאנג ביד רמה, כשלצדה מסדר דיוות מסך כוחניות, ביניהן אנג'לה בסט (כמלכת וודו עתיקת יומין) וקתי בייטס (כמאדאם חשוכה ששבה לחיים בנסיבות משונות). השלוש, ועמן שחקניות נוספות שכבר צברו מייל אימתני, תחזורנה גם בעונה הרביעית, "Freak Show", שתעלה בארה"ב ב-8 באוקטובר (ולמחרת בישראל ב-yes) ותעסוק במעלליו של קרקס אימים בשנת 52'. אנחנו ממליצים בחום לרפד לקראתה את הקיבה כבר מעכשיו.

המצחיקה: "רוק 30"

טרייסי ג'ורדן: "אחותי, אין מצב שאני עושה את הסדרה הזו אלא אם נעשה את זה בדרך שלי. אני רוצה שזה יהיה גס, מחוספס, HBO סטייל!"

והטלוויזיה, על פי ליז למון - הלוא היא בת דמותה של יוצרת הסדרה, טינה פיי - היא העומדת בבסיס "רוק 30", קומדיית המצבים הסאטירית שרצה ברשת NBC בין השנים 2013-2006. בסדרה, שעוסקת במתרחש מאחורי הקלעים של תוכנית מערכונים בסגנון "סאטרדיי נייט לייב" (בה כיהנה פיי עצמה ככותבת הנשית-הראשית הראשונה), אנו זוכים להכיר את הקומיקאי הילדותי טרייסי ג'ורדן (טרייסי מורגן) שמונחת עליה מלמעלה לטובת מקסום רווחים, את ג'ק דונגי (אלק בולווין) בתפקיד המנחית ומנהל רשת NBC הנכנס שלא מבין דבר בטלוויזיה, את ג'נה מרוני (ג'יין קרקובסקי) שדורשת מקום באור הזרקורים ונעזרת בכל האמצעים האפשריים, וגם את התסריטאים, המפיקים ושאר הנפשות הפועלות שגורמות לקסם הזה לקרות, חי מהאולפן הפיקטיבי במשכנה האמיתי של NBC ברוקפלר פלאזה מספר 30.

ומעל כולם נמצאת התסריטאית הראשית ליז למון שקוראת אותם מדי פרק לסדר ומתפקדת כאי של שפיות (להוציא כמה התקפי זעם, יזע או דמעות שמסתיימים לרוב בבולמוסי אכילה בלתי נשלטים, עצה אבהית-קפיטליסטית מג'ק או בסתם עוד טעות מלתחה מצערת).

ליז למון וסיינפלד

למכורים, ולכל האחרים שהינם בעלי פוטנציאל להפוך לכאלו, תהווה הצפייה החוזרת בשבע עונות הסדרה התרפקות מהנה על שכבות של בדיחות מהירות וטעונות באינטלקט, כאוס ורפרנסים תרבותיים. ובעוד שחלקן כבר הפכו לרפרנסים תרבותיים בפני עצמן (בלרג!), אחרות, שהתפספסו מחמת דחיסותן, אולי יזכו כך לעדנה. אה כן, גם רשימת השחקנים האורחים החלומית, שכוללת את ג'רי סיינפלד, ג'וליה לואי דרייפוס, טום הנקס, אופרה וינפרי, ג'וליאן מור, ג'ון האם, אל גור, מאט דיימון, סטיב מרטין, רוברט דה נירו ונוספים, בהחלט לא גורעת מהנאת הצפייה.

זאת שתגרום לכם לחשוב: "הנותרים"

היא מוזרה, מאתגרת ולפעמים גוזרת על הצופה דיכאון של ממש. ובכל זאת "הנותרים" היא סדרה שמצדיקה צפייה. העונה הראשונה שלה סבבה סביב תעלומה מסתורית: ביום בהיר אחד נעלמו מעל פני האדמה 2% מאוכלוסיית העולם, ואף אחד לא יודע למה ואיך. שנתיים לאחר מכן מתמודדים אלה שנשארו בעולם עם מה שקרה – חלקם פורקים עול, חלקם חוזרים בתשובה, וכולם מחפשים תרופה.

"הנותרים". מחפשים תשובה

הסדרה אפופת האווירה הדתית מתמקדת בתושבי עיר אחת בארצות הברית, ובעיקר במשפחה אחת - שמורכבת מאב שהוא מפקד המשטרה המקומית (והחליף בתפקיד את אביו שאיבד את שפיותו), אם שעזבה את הבית והצטרפה לכת שאנשיה לא מדברים כלל, בן שיצא בעקבות גורו כלשהו, ובת מתבגרת שסובלת קשות מכל הנטישות האלה. מסביב להם התרחשויות תמוהות, רגעים שלא ברור אם הם חלום או מציאות, ושאר תעלומות קטנות. לאט לאט הסיפורים מתבהרים והצופים מגלים את האסונות הפרטיים של כל אחד ואחת מהדמויות. וזה עצוב ומותח ומעורר מחשבה על ההתנהלות שלנו כבני אדם.

לא תקבלו את כל התשובות עד הפרק האחרון כי צריך להשאיר משהו גם לעונה הבאה, אבל גם לא תיוותרו לחלוטין באפלה – ביותר ממובן אחד. ובכלל, "הנותרים" היא סדרה שמתאימה ליום כיפור.

השתתפו בהכנת הכתבה: ענת טייכר, עמי פרידמן ונילי לוין