הטיול שאחרי: הליגה ההודית הפכה ללהיט
עם שמונה קבוצות, דראפט ואצטדיון גדול יותר מהקאמפ נואו, כולם מחכים רק למשחק ההיסטורי שיוציא לדרך את ה"סופר-ליגה". דל פיירו, טרזגה, אנלקה, לואיס גרסיה, אלאנו, פירס, ליונברג וכוכבים נוספים כבר נדדו למזרח וההודים רוצים לשחזר את ההצלחה של האמריקאים והיפנים. נדב יעקבי על הטרנד החדש של הכדורגל העולמי. "מר עולם"
ביום ראשון בשבוע הבא, ה-12 באוקטובר, תירשם היסטוריה של ממש. באותו יום תצא לדרך ליגת כדורגל חדשה ושופעת כוכבים, כאשר אתלטיקו דה קולקטה תארח את מומבאי סיטי במשחק הפתיחה ההיסטורי של ה"סופר-ליגה". כן, אנחנו מדברים על ליגת הכדורגל המקצוענית של הודו.
אם מישהו עדיין מחייך בזלזול, אז רצוי שהחיוך הזה ייעלם מהר. הנה כמה סיבות: המשחק יתקיים ב"סולט לייק סטדיום", אחד האצטדיונים הגדולים בעולם. האצטדיון הזה גדול יותר מהקאמפ נואו, ויותר מהמרקאנה. הוא גדול פי ארבעה מ"סמי עופר". וכן, יש מצב שכל 120 אלף המקומות שבו יהיו מלאים.
הקבוצה המקומית, שנתמכת ע"י אלופת ספרד, אתלטיקו מדריד - וכמובן משחקת בתלבושת הפסים אדום-לבן של אתלטיקו - כוללת שישה שחקנים ספרדים ובראשם לואיס גרסיה, מי שזכה עם ליברפול בליגת האלופות ב-2005 ורשם 20 הופעות במדי נבחרת ספרד.
עוד ב-ynet ספורט:
מהעבר השני תתייצב מומבאי סיטי, שאותה מאמן כוכב העבר האנגלי פיטר ריד ובהרכבה ניתן למצוא את פרדי ליונברג השבדי, כוכב העבר של ארסנל, ואת ניקולה אנלקה הצרפתי. אין בכלל ספק שב-12 באוקטובר הודו כולה, על 1.2 מיליארד תושביה, תדבר בעיקר על דבר אחד: כדורגל.
הדיבורים על הקמת ליגת כדורגל מקצוענית אטרקטיבית בהודו נשמעים כבר כמה שנים, אבל רק עכשיו הרעיון הבשיל והפך למציאות. בהודו מקווים
שיקרה להם מה שקרה בארה"ב וביפן, כאשר הוקמו ליגות דומות במדינות בהן כדורגל אינו הספורט הפופולרי ביותר.
בארה"ב שולטים ביד רמה ארבעה ענפי ספורט מסורתיים: פוטבול, בייסבול, כדורסל והוקי קרח. כדורגל נחשב עד לפני לא הרבה שנים כענף ספורט זניח ששייך בעיקר לקהילות המהגרים. הספורט הלאומי ביפן הוא בייסבול, כאשר גם לסומו יש מיליוני אוהדים. עד לפני 20 שנה הכדורגל היה ספורט חובבני שלא היו לו הרבה אוהדים.
אבל אז הוקמו הליגות המקצועניות, ה-MLS בארה"ב וה-J LEAGUE ביפן, ושינו סדרי עולם. כדורגל עדיין אינו הספורט מספר אחד בארה"ב, ולעולם גם לא יהיה, אבל הוא צבר תאוצה אדירה, בעיקר בקרב הדור הצעיר. הליגה האמריקנית רק הולכת ומתפתחת, גם מבחינת איכות וגם מבחינה כלכלית.
תהליך דומה עבר על הליגה ביפן. באמצע שנות ה-90 התבססה הליגה על כוכבים זרים בעלי שם, כמו גארי ליניקר וזיקו, אבל היום הליגה עומדת בפני עצמה. אגב זיקו, אגדת הכדורגל הברזילאית, שהיה בין הגורמים העיקריים לצמחיתו של הכדורגל היפני, נמצא כעת בהודו והוא המאמן של הקבוצה מהעיר גואה.
תוצר לוואי של הצלחת הליגות הללו היה גם שיפור דרמטי ביכולת של הנבחרות הלאומיות של ארה"ב ויפן, שהתחזקו מאוד בשנים האחרונות. וזה מה שכולם מקווים שיקרה גם בהודו.
כמובן שגם לתנאים הכלכליים במדינה יש השפעה עצומה על הקמת הליגה. בעבר הייתה הודו מדינה ענייה, אבל בעשור האחרון היא הפכה למעצמה כלכלית עולמית. לפתע התהווה מעמד ביניים של ממש, אנשים שמרוויחים יפה ומעוניינים לחיות כמו במערב. וזה אומר בין היתר גם לצרוך ספורט מקצועני.
שמונה הקבוצות של הליגה החדשה החתימו מאמנים זרים וכוכבים זרים ידועי שם, ומדובר בהשקעה כספית אדירה. לא שהייתה בעייה גדולה לגייס את המשקיעים ואת הכסף.
בין המשקיעים נמצאים אנשי עסקים, כוכבי בוליווד (תעשיית הקולנוע ההודית הענקית), ואפילו כוכבי קריקט עשירים ומפורסמים כמו האליל הלאומי סאצ'ין טנדולקאר. לכולם ברור שלפחות בחמש השנים הראשונות אי אפשר יהיה להרוויח כסף מהליגה. אבל מדובר בתחילתו של תהליך הדרגתי. לכולם ברור איזה פוטנציאל עצום יש כאן. בכל זאת, מדינה עם 1.2 מיליארד בני אדם.
הליגה החדשה פונה בעיקר לדור הצעיר, לאנשי מעמד הביניים החדש, לאנשים שנחשפו בשנים האחרונות באמצעות הטלוויזיה לליגות הגדולות של אירופה, לליגת האלופות, ושכדורגל מעניין אותם ומרתק אותם. באופן טבעי מחירי הכרטיסים לא יהיו זולים (יחסית למה שמקובל בהודו), אבל ראשי הליגה משוכנעים שיצליחו להביא עשרות אלפי אוהדים לאצטדיונים ושגם ישיגו מספרי רייטינג מרשימים בטלוויזיה.
אז קריקט היה ונשאר הספורט הלאומי של הודו, ו-1.2 מיליארד ההודים הם פשוט חולי קריקט. הכדורגל אינו מתיימר להתחרות בקריקט, אלא לחיות בשלום לצידו. במציאות הנוכחית יש מקום לשני ענפי הספורט.
פיטר ריד, ששיחק במונדיאל 1986 במדי נבחרת אנגליה ואימן את מנצ'סטר סיטי, סנדרלנד, הנבחרת הצעירה של אנגליה וגם את נבחרת תאילנד, הוא המאמן של מומבאי סיטי, שעל פי סגל השחקנים שלה נחשבת לקבוצה הטובה בליגה החדשה.
ריד נשמע נלהב מאוד מהאתגר החדש שעומד לפניו ואמר: "אני מרגיש שזה הזמן הנכון עבור הכדורגל בהודו להיפטר מתדמית "הילד העני" שהייתה לו. זה גם מה שקרה באנגליה בשנות ה-80, כאשר יציעי העמידה המיושנים הוחלפו ביציעים עם מושבים. נכון, מחירי הכרטיסים באנגליה גבוהים, אבל השיפור בתנאים הוא עצום, ולכל דבר יש מחיר".
ריד יודע שההצלחה של הליגה לא תיבנה רק על אותם כוכבים מפורסמים, שרובם נמצאים כמובן בשלהי הקריירה, אלא הרבה על היכולת של הכדורגלנים ההודים. וזה חלק חשוב ובלתי נפרד מהמטרה של הליגה החדשה: לקדם את הכדורגל המקומי בהודו, את הדור הצעיר, את הנבחרות הלאומיות.
אגב, פיפ"א החליטה לקיים את אליפות העולם לנבחרות עד גיל 17 בהודו ב-2017. ההחלטה הזו מחייבת את ההודים להקים אצטדיוני כדורגל מודרניים ומתקני אימונים. כל זה נעשה כמובן בתיאום עם הקבוצות. ראשי ההתאחדות ההודית מקווים שעד 2017 הליגה החדשה תכלול לפחות 12 קבוצות, ושהענף ימשיך לתפוס תאוצה.
כל שמונה הקבוצות מחוייבות לקיים מחלקות נוער לטיפוח כשרונות צעירים. בלי מחלקת נוער כזו, אף קבוצה לא יכולה לקבל את האישור להשתתף בליגה. למרות גודלה העצום, הודו היא אחת הנבחרות החלשות באסיה ומדורגת במקום ה-158 בעולם. ואין בנמצא כיום כדורגלנים הודים מקצוענים שמשחקים באירופה.
פיטר ריד אומר: "המסר העיקרי הוא שבכדורגל הכל אפשרי. אנחנו עובדים עם הקהילה המקומית ומנסים לעודד אותם להיות חלק פעיל במיזם החדש. אני בעצמי חובב גדול של קריקט, וכולם יודעים עד כמה קריקט הוא ספורט ענקי בהודו, אבל המטרה היא שגם הכדורגל יהפוך להיות חלק משמעותי בחיים של האנשים כאן".
כל אחת משמונה הקבוצות מחוייבת לכלול בסגל שחקן כוכב זר אחד ועוד שבעה שחקנים זרים. מבין שבעת הזרים רק שניים מוחתמים באופן ישיר ע"י הקבוצה, בעוד שחמשת האחרים מועברים לקבוצות ע"י הנהלת הליגה לאחר דראפט. בנוסף, בסגל של כל קבוצה חייבים להיות 14 שחקנים הודים מקומיים.
כאמור במומבאי סיטי ישחקו פרדי ליונברג וניקולה אנלקה בן ה-35, שלא שיחק מאז עזב את ווסט ברומיץ' בתחילת השנה אחרי תנועת ה"קנאל" האנטישמית בה חגג את אחד השערים שהבקיע. חוץ מהשניים הללו נמצא בקבוצה גם הבלם הגרמני מנואל פרידריך (9 הופעות במדי נבחרת גרמניה).
בליגה החדשה יש כמה וכמה אלופי עולם, כמו המגן הספרדי ז'ואן קפדבילה שזכה במונדיאל ב-2010, וישחק בנורת'-איסט יונייטד, הקבוצה מהעיר
גווהאטי ממחוז אסאם.
דויד טרזגה מקווה להבקיע הרבה שערים במדי פונה סיטי ובקבוצה מהעיר ה"ישראלית" גואה משחק רובר פירס, חברו לנבחרת צרפת שזכתה במונדיאל ב-1998. פירס כבר בן 40 ולמעשה לא שיחק ב-3 השנים האחרונות, מאז עזב את אסטון וילה, אבל הוא הקפיד לשמור על כושר במתקן האימונים של ארסנל, הקבוצה בה כיכב שנים ארוכות.
פירס סיפר: "היו לי הצעות מארה"ב ומקאטאר, אבל רציתי להיות שותף להתחלה החדשה הזו בהודו. דיברתי על הנושא עם ארסן ונגר שאמר לי: "אם יש בתוכך את הרצון ואת התשוקה לשחק בהודו, לך על זה". פירס הוסיף: "קבלת הפנים בשדה התעופה הייתה פשוט מדהימה. תודה לך הודו על קבלת הפנים וגם... על האוכל החריף".
מרקו מטראצי, בלם נבחרת איטליה, שהבקיע בגמר מונדיאל 2006 מול צרפת, וננגח ע"י זינדין זידאן, הוא המאמן-שחקן של צ'נאיין, הקבוצה מהעיר הדרומית צ'נאיי. בקבוצה שלו ניתן למצוא כמה שחקנים ידועי שם כמו הצרפתים מיקאל סילבסטרה (אקס אינטר, מנצ'סטר יונייטד וארסנל) וברנאר מנדי (אקס פאריז סן ז'רמן), כשהכוכב הגדול הוא אלאנו הברזילאי, שלזכותו 9 שערים ב-50 משחקים בסלסאו.
אבל אין בכלל ספק שהשם הגדול ביותר בליגה ההודית החדשה הוא אלסנדרו דל פיירו, גם הוא אלוף עולם מ-2006, שבשנתיים האחרונות סייע מאוד להתפתחות ליגת הכדורגל המקצוענית באוסטרליה.
"הנסיך", שב-9 בנובמבר יחגוג יום הולדת 40, הבקיע בשתי העונות שלו במדי סידני 24 שערים. הוא אמנם לא זכה עם הקבוצה באליפות, אבל הפך לכדורגלן הנערץ ביותר באוסטרליה. במשחק הפרידה שלו, מול יובנטוס, קבוצתו במשך 19 שנה, 55 אלף הצופים עמדו והריעו לו דקות ארוכות כשירד מהמגרש בדמעות.
עכשיו דל פיירו מגיע להודו, בה ישחק בדלהי דיינאמוס, קבוצה שמאומצת ע"י פיינורד ההולנדית. למרות גילו המתקדם, דל פיירו נמצא בכושר מצויין וגם הוא נרגש לקראת פתיחתה של הליגה החדשה. מיד אחרי שנחת בדלהי, עיר הבירה של הודו, אחרי טיסה ארוכה מלוס אנג'לס, הוא מיהר למגרש האימונים לאימון הראשון שלו עם חבריו החדשים.
"השנתיים באוסטרליה היו חווייה אדירה עבורי", הוא אמר לעשרות אנשי התקשורת שהמתינו לו. "הכל התקדם באוסטרליה במהירות עצומה בשנתיים האלה: כמות הצופים, שידורי הטלוויזיה, הכסף. אני מקווה שגם בהודו יהיה תהליך דומה, אבל כמו שכולם יודעים הסיפור כאן שונה. באוסטרליה הליגה כבר הייתה קיימת בעוד שבהודו אנחנו עושים רק את הצעד הראשון. אבל המטרה היא לעשות צעדים ראשונים גדולים. זה אתגר חדש לחלוטין עבורי ואני מקווה שהליגה הזו תעזור גם לנבחרת הלאומית של הודו".
דל פיירו מדגיש שהוא לא הגיע להודו בגלל הכסף – זה לא חסר לו כידוע – אלא גם בשל הרצון שלו להכיר תרבויות חדשות. "זו הסיבה מדוע אחרי 19 שנה בקבוצה אחת, יובנטוס, בחרתי לשחק דווקא בסידני לפני שלוש שנים ואז בחרתי בהודו – כדי להכיר את הכדורגל במדינות אחרות, בתרבויות אחרות, בדרך אחרת. לא בדרך שאותה הכרתי כל חיי".
| הקבוצה | העיר (והמחוז) | המאמן | הכוכב |
| אתלטיקו דה קולקטה | קולקטה (מערב בנגאל) | אנטוניו לופס (ספרד) | לואיס גרסיה (ספרד) |
| פ.ס. צ'נאיין | צ'נאי (טמיל נאדו) | מרקו מטראצי (איטליה) | אלאנו (ברזיל) |
| דלהי דיינמוס | דלהי | הארם ון ולדהובן (הולנד) | אלסנדרו דל פיירו (איטליה) |
| גואה | מגראו (גואה) | זיקו (ברזיל) | רובר פירס (צרפת) |
| קראלה בלאסטרס | קוצ'י (קראטה) | דייויד ג'יימס (אנגליה) | דייויד ג'יימס (אנגליה) |
| מומבאי סיטי | מומבאי | פיטר ריד (אנגליה) | פרדי ליונברג (שבדיה) |
| נורת'-איסט יונייטד | גווהאטי (אסאם) | ריקי הרבט (ניו זילנד) | ז'ואן קפדבילה (ספרד) |
| פונה סיטי | פונה (מהרשטרה) | פרנקו קולומבה (איטליה) | דויד טרזגה (צרפת) |
וכן, דל פיירו רוצה גם את כל מה שבחור ישראלי אחרי צבא רוצה, לטייל בתת היבשת ההודית. "יום אחד זה לא מספיק אבל ברור שהודו היא עולם בפני עצמו, עולם שונה כל כך ממה שאני מכיר. אני סקרן ואני רוצה להבין וללמוד כל מה שניתן על הודו. אני כמו ילד עם עיניים גדולות, מנסה להבין מה זה אומר לחיות בהודו".
לדל פיירו יהיה מספיק זמן כדי לטייל, מאחר והעונה הראשונה של הליגה החדשה תהיה קצרה מאוד. עניין של קצת יותר מחודשיים בסך הכל. שמונה הקבוצות ישחקו זו מול זו פעמיים, בשיטת ליגה (בית וחוץ), ב-14 מחזורים (שני משחקים בשבוע). ארבע הראשונות ישחקו בחצי הגמר (בית וחוץ) ושתי המנצחות יתמודדו במשחק הגמר ב-20 בדצמבר.
בסך הכל יהיו לשתי הקבוצות שיגיעו לגמר 17 משחקים והעונה כולה תכלול 61 משחקים.
לפנייה לכתב/ת 
