מקרוואן ועד אוהל: מגורים ארעיים בתמונות
השעבוד למשכנתא או לשכר הדירה מוביל לא מעט ישראלים לחפש פתרונות מגורים יצירתיים. לכבוד חג הסוכות, התחקינו אחר שתי צלמות שיצאו לפרויקט צילומים מיוחד - ומצאו את מי שאינו גר בין 4 קירות, אלא באוהל מונגולי או בוואן. ואיך אתם יכולים לגור באוטובוס או בצימר על גלגלים? צפו בתמונות
דמי השכירות הגבוהים , לצד מחירי הדירות המאמירים , מובילים לא מעט ישראלים לחפש פתרונות מגורים יצירתיים. לכבוד חג הסוכות, שעל פי המסורת נהוג לישון במהלכו בסוכה תחת כיפת השמיים, התחקינו אחר שתי צלמות שיצאו לפרויקט צילומים מיוחד של האנשים שבוחרים לא לגור בתוך 4 קירות - ומצאו בתים שאינם בנויים בהכרח מבלוקים ומבטון.
עוד על מגורים אלטרנטיביים בערוץ הנדל"ן :
- לגור באוטובוס או באוהל: דירות אלטרנטיביות
- מגורים אלטרנטיביים - יש גם לסטודנטים
- כאן חיים בכיף: לגור במערה, בסירה ובמכונית
בראיון ל-ynet מספרות השתיים - מנחה נופה (33), צלמת ועיתונאית מהמרכז, ואבישג שאר-ישוב (24), גם היא צלמת מהמרכז - כיצד הגיעו כל אחת בנפרד לקצה הארץ לצורך צילום הפרויקטים שלהן, ועל התחושות שליוו אותן במהלך הצילומים.
הפרויקט של מנחה נופה
"מדי שנה אני מחפשת פרויקט חדש של צילום שמוביל בסופו של דבר לתערוכת צילומים - אני חיה ונושמת את המדיה הזאת", מספרת נופה, במקור מחיפה וכיום מתגוררת בגבעתיים. נופה מנהלת את הבלוג "אחי איפה אתה גר" ומסבירה כי לפרויקט המגורים הגיעה משום שהתעניינה בצורות חיים שונות משלה - שכוללות גם שיטות מגורים שונות.
"אני חיה בדירת חדר וחצי בגבעתיים, ורציתי לראות משהו אחר", היא אומרת, "הכל התחיל מדירה של חברות שגרו כשותפות - כבר דרך שונה מדרך המגורים שלי (לבד), אבל בזה אין משהו מיוחד. משם זה כבר המשיך לצורות מגורים מיוחדות הרבה יותר - אנשים שגרים בבית כנסת בשכונת נווה צדק בתל-אביב, למשל, כאשר בית הכנסת ממוקם בקומה השנייה ובקומה הראשונה נמצאת קומת המגורים שלהם".
לדבריה, הביקור בנווה צדק הפך לביקורים נוספים במקומות מרוחקים יותר. "שמעתי על דייר בקרוואן שמסתובב לו ברחבי הארץ, והצלחתי לתפוס אותו יום אחד בחוף של קיסריה", משתפת נופה. מדובר במיקי גולן, שיחד עם אחיו דן מנהלים גם הם בלוג צילומים שנקרא "צילומי עולם". את גולן מכנה נופה "הנווד", ומספרת שהוא "פשוט אוהב את השטח, את הטבע, ומגורים בקרוואן מתחברים לו לסביבה הפתוחה". אגב, גולן עצמו נמצא בימים אלה באנגליה ומתגורר בסירה. "אני שט על נהר התמזה עם סירה שהיא גם בית קטן", הוא מספר, "אחי שנמצא איתי מצלם את ההרפתקה הקטנה שלנו".
בבלוג שלה כותבת נופה על הנווד בקרוואן: "הוא נודד לו ברחבי הארץ, בהתאם לעונות השנה. בקיץ הוא מצפין לצפון, שבוע שעבר היה בקיסריה, ועכשיו הוא באזור ים המלח. הוא זה מיקי גולן, וביתו הוא בית על גלגלים שבנה במו ידיו. הקרוואן מאובזר כמו שבית צריך להיות: מטבח, מקלחת, מיטה והדבר הכי חשוב - ארון ספרים מגוון. בחוץ תמצאו תמיד פינת אבנים העומדות אחת על השנייה מעשי ידי מיקי, וכיסא בו תוכלו להתרווח וליהנות מנופו של הטבע המתחלף".
אחרי הביקור בקרוואן, הגיעה נופה לקהילה אקולוגית-סביבתית במושבה מוצא ובשכונת עין כרם שליד ירושלים. "הייתי בבתים אקולוגיים ששומרים על אקולוגיה סביבתית, ועל כל נושא מיחזור המים והפלסטיק", היא מוסיפה, "בעין כרם ביקרתי באחד הבתים העתיקים בשכונה ששופץ בצורה מאוד מיוחדת - בני המשפחה בנו בתוך הבית מעין מחילות ומדרגות שמובילות לקומה התחתונה. זה נראה ממש כמו מגרש משחקים. הייתי גם בבית באזור השומרון שבאמת נראה כמו מגרש משחקים - בחצר יש ספינת פיראטים ענקית שבעל הבית קנה, ויש כל מיני חפצים שקשורים לעולם הפנטזיה והמדע הבדיוני".
בשלב מסוים הגיעה נופה למושב אמירים שבגליל העליון, כפר נופש צמחוני-טבעוני הדוגל בחקלאות אורגנית, שם נתקלה במשפחה המתגוררת באוהל בחודשי הקיץ, ובשאר השנה בבית "רגיל". "בני המשפחה מתגוררים באוהל מרווח, אבל הוא עדיין אוהל של תרמילאים", היא מסבירה. "יש להם מתחם גדול מאוד, והם מחזיקים בנוסף לבית ולאוהל המגורים, באוהל נוסף שבו האישה מלמדת יוגה". את המתחם הזה היא מכנה "בית בחורש".
בבלוג שלה כותבת נופה על "בית בחורש" באמירים: "בגליל העליון, בעליות לכיוון צפת, פגשתי את ביתם המרהיב של אורלי ומאורציו, שגרים עם ילדיהם במושב אמירים הצמחוני, והעזו לחשוב מחוץ לקופסה. הם גרים בלב החורש בבית קרקע בעל שני חדרים וחצר גדולה, שבה נמצא אוהל ענק בו אורלי מלמדת יוגה, ויש גם פינת ישיבה שבה מפוזרות כריות ונדנדות על העצים, שולחן וכיסאות וכן אוהל ענק בו ישנה המשפחה בימות הקיץ. אמנם החדרים בבית הקטן מתפקדים כבית רגיל - יש מטבח, סלון, שירותים וחדר שינה לחודשי החורף; אך החשיבה היא אחרת, כאשר אפשרי לקיים הכל גם בחוץ, בהרמוניה עם הטבע".
מאמירים הגיעה נופה לחווה האקולוגית "יש מאין" של משפחת כרמי מנהלל, הכוללת בית הבנוי מבוץ, מקלחת הממוקמת בביתן מנצרים ושירותים המשקיפים אל עבר הרפת - והכל מול השדות הירוקים של עמק יזרעאל. בבלוג שלה היא כותבת כי החווה "כוללת מתחם ענק שבו מתקיימות סדנאות כגון גינון אורגני, ליקוט צמחי בר, רוקחות מהטבע ועוד, זאת לצד שוק החלפות ענק המתקיים בכל שבת אחרונה של החודש, בו תוכלו למצוא ולתרום בגדים, ספרים וכלי בית".
אחרי אמירים ונהלל פנתה נופה לקצה השני של המדינה - אילת. "שמעתי שבאילת יש אזור מול חוף האלמוגים, שבו גרים אנשים בצורה שונה מאוד מהעיר עצמה - באוהלים, בקרוואנים. אבל כשהגעתי לחוף, מצאתי רק את האוהלים והקראוונים, אף אחד לא היה שם, והמקום נראה כעיירת רפאים".
בבלוג שלה כותבת נופה על "עיר הרפאים" באילת: "הוא עמד לו בודד בצדי הדרך, מול חוף האלמוגים, מטר ממעבר הגבול של טאבה. קרוואן בודד עם חלונות סגורים ואנטנה שתקועה בגג ומראה סימני חיים. בתחילה הוא היה נראה לבד, עומד ללא בעלים וקרוואנים נוספים. ואז הרמתי את הראש (לפעמים זה כל מה שצריך), ופתאום ראיתי שהוא לא לבד. לאט לאט התגלו עוד ועוד קרוואנים ואוהלים שעומדים על כל פני שטח ההרים, נטושים וסביבם ראיות של חיים שהיו וברגע זה אינם. אינני יודעת לאן הלכו כל האנשים שלהם הם שייכים, אני מניחה שכנראה לים הקרוב, בכל זאת די מחניק שם באילת".
הפרויקט של אבישג שאר-ישוב
פרויקט הצילום של אבישג שאר-ישוב מהמושב חמד החל לפני כשנתיים וחצי ככתבה שעוסקת בפעילה אקולוגית שחיה בגליל, והתפתח לסקירה של פעילות נוספות שחיות באזור. "במהלך הפרויקט מצאתי חיבור עם האנשים - הם סקרנו אותי, ומה שסקרן בעיקר היה אורח החיים שהיה שונה בתכלית מכל מה שפגשתי עד היום", מספרת שאר-ישוב. "מה שהדהים אותי היה שבמסגרת העבודה שלי אני פוגשת הרבה מאוד אנשים, אך בפרויקט הזה באמת גיליתי עולם חדש - ורציתי לגלות ולצלם עוד".
בימים הראשונים של הפרויקט, שאר-ישוב כלל לא הוציאה מצלמה ועסקה בעיקר בתקשורת עם האנשים. "רציתי לנסות להגיע לרמה של פתיחות שהייתה חשובה בפרויקט, ולהבין מול מי אני עומדת. מעבר לפן הצילומי, עניין אותי לשמוע איך חיים האנשים ואיך הם מתנהלים", היא מספרת, "הרגשתי ממש חלק מהקהילה ומה שאהבתי בעיקר היה שכל הזמן אנשים באים והולכים. למשל, היו המון תיירים שהגיעו ובכל פעם שהייתי מגיעה לביקור, הייתי מגלה עוד ועוד דמויות".
במסגרת הפרויקט, ביקרה שאר-ישוב במושב ליד הכנרת וביישוב ליד נהריה, בקרבת צפת. "היה לי מקסים לראות כמה אנשים פתוחים ומספרים לי על בחירת המגורים שלהם", היא אומרת. המגורים הראשונים שצילמה היו אוהלים מסוג "טיפי" או "יורט" - אוהלים אינדיאנים בעלי ראש מחודד; וכן אוהלים מונגוליים המכונים "דום", עגולים וללא קודקוד - בגבעה ליד נהריה ("זה לא יישוב מוגדר", היא מסבירה). "הייחודיות של צורת החיים הזו היא שמי שגר באוהל מקים אותו בעצמו", היא מציינת.
לדבריה, לפני כשנתיים וחצי חיה שם קהילה אקולוגית שהתנהלה לפי תרבות בני המאיה, "אבל כיום הקהילה כבר התחלפה, ויש שם 'ערבוב' של אנשים עם תפישה אקולוגית. למשל, חי שם זוג עם תינוקת שאני מתעדת רק אותו ומתגורר בתוך ואן. חשוב להבין: החיים במגורים ארעיים דורשים ממך להיות כל הזמן מחובר למזג האוויר, לטבע, בין אם זה בגשם כשצריך לצפות את האוהל בניילונים, בין אם זה בחום כשלפעמים מאוד חם - אבל יש תמיד תחושה טבעית כי אתה לא סגור ב-4 קירות, הכל מאוד עגול".
המשפחה שצילמה שאר-ישוב כוללת בני זוג עם תינוקת בת שנה שנהגה להסתובב בכל רחבי הארץ ולבחור מקומות להשתכן בהם. "סגנון החיים שלהם מאוד מיוחד בעיני", היא מספרת, "הכרתי את בני המשפחה בכנס של קהילות אקולוגיות וגיליתי שהם נודדים ממקום למקום, נוסעים לאן שהוואן לוקח אותם, נשארים תקופה וממשיכים הלאה. הם הכי ארעיים שיש, ובמקור שניהם בכלל מאזור ירושלים".
"כשהתחלתי את הפרויקט במטרה לתעד אותם נודדים ממקום למקום, היה לי דמיון של פריים - שכל פעם הוואן מגיע ומקבל נוף חדש", נזכרת שאר-ישוב. "אבל הם החליטו להתמקם, אז התיעוד הפך להיות תיעוד משפחתי שקשור לבחירה שלהם להיכנס לקהילה האקולוגית. חלק ממה שאהבתי בארעיות הזאת היה שגם אצלי המקור השתנה - הסיבה לתיעוד השתנתה, יחד עם השינויים של בני הזוג. למעשה, התאמתי את הפרויקט לשינויים".
על החוויה של מגורים באוהל מונגולי, היא מספרת: "מאחר שהוא עגול ואין עמודים מבפנים אלא רק עמודים שעוטפים אותו, יש כל הזמן תחושה שהמשפחה המתגוררת באוהל נמצאת ביחד, מכיוון שזה חלל אחד. מכיוון שהוא, כאמור, מאוד עגול - אתה תמיד בקשר עין כשאתה נמצא בפנים. הרי אם נמצאים בלופט זה אחרת - באוהל יש תחושת מרחב. וזה חיים לא פשוטים. אמנם יש חיבור לטבע, אבל לא כולם מחוברים לחשמל ולמים".
אז למה את חושבת שהם בוחרים בשיטת החיים הזו?
"אני חושבת שהם עושים את זה כי הם רוצים להיות מחוברים לאדמה. זה נשמע כמו קלישאה, אבל יש אנשים שפשוט לא רוצים להשתעבד למשכנתא ולבנק, או מגלים שהם יכולים לחיות כך חיים לא רעים בכלל, ואולי אפילו טובים יותר מהחיים הרגילים שאנחנו מכירים בין 4 קירות. הם לא משועבדים ללחץ החודשי של השכירות או המשכנתא, ובזכות הצרכים המיוחדים של המגורים באוהלים גם נוצרת קהילתיות מחייבת - אין מצב שלא תכיר את השכן שגר באוהל מולך, כי אתם משתמשים באותם המים ואתם חיים יחד במלוא מובן המילה".
"מעבר לפן האקולוגי", מסכמת שאר-ישוב, "הקהילתיות הזאת פשוט מחיה האחד את השני. מה שעזר לי להמחיש את החיים של בני המשפחה האלה בתוך התמונות הייתה העובדה שהפרויקט הזה דרש ממני באופן מסוים לחיות את החיים האלה. זה לא שבאמת חייתי חיים של קהילה אקולוגית, אבל היו כמה פעמים שנשארתי לישון שם. הרגשתי שאני נכנסת לתוך המקום הזה, ומכירה אותו - ממש מבפנים". אגב, במקביל להמשך תיעוד הקהילות, שאר-ישוב מחפשת את הפרויקט הדוקומנטרי הבא שלה. מי שיש לו הצעות או רעיונות עבורה, מוזמן לפנות אליה בפייסבוק.
יש מגורים ארעיים גם לכם
עבור אלה מכם שקיבלו השראה מהסיפורים, בדקנו אם גם לכם תהיה אפשרות לצאת מהשגרה ומהבית מבטון. מתברר שבלוחות המודעות ברשת יש לא רק דירות למכירה או להשכרה: בלוח המודעות "WinWin-ידיעות אחרונות", למשל, מצאנו מגוון יחידות דיור אלטרנטיביות.
כך, למשל, במושב אליעד שבדרום רמת הגולן מוצעים אוהלים מסוג "יורט" למכירה. המחירים: החל מ-14,500 שקל. ביישוב הקהילתי כורזים בצפון הכנרת מוצע למכירה אוהל מסוג "דום" ב-2,100 שקל.
בפרדס חנה-כרכור מוצע צימר "מרהיב ומושקע במיוחד", כך לשון ההודעה, תמורת 125 אלף שקל. מדובר במבנה נייד בשטח של כ-48 מ"ר.
עוד בפרדס-חנה כרכור, מוצעת "יחידת מגורים בת 56 מ"ר, הכוללת אוטובוס משופץ מצופה מבפנים בעץ אורן, עם רצפת לינולאום ומזגן קיר, מבנה עץ המכיל מטבחון, שירותים וג'קוזי, ודק עץ מקורה בפוליגל". המחיר: 28 אלף שקל.
בתל-אביב כבר "מתקדמים" ומשלבים את השניים - במודעה שפורסמה בלוח מוצע למכירה מבנה נייד שמכונה "צימרבוס על גלגלים" - צימר על גלגלים בשטח של 30 מ"ר שעולה כ-35 אלף שקל.
ואילו בבני ברק מוצע קרוואן להשכרה בשטח של 10 מ"ר לתקופות קצרות (עד שבוע) - תמורת 120 שקל ליום. לדברי בעל הנכס, אין אפשרות לשכור את הקרוואן למשך חודש ימים.
