סנגור וטוב לו: לא מתנצל על ייצוג עבריינים
השאלה הכי נפוצה ששומעים עורכי דין מהתחום הפלילי היא: "איך אתה מסכים לייצג בן אדם כזה?". עו"ד אבי חימי הולך בין הטיפות ומנסה לענות
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- כתב לשון הרע באתר "קאוצ'סרפינג" - וישלם
- סירב לפינוי-בינוי - וישלם לשכניו מיליון שקל
- 7 ימים בשבוע, 12 שעות ביום עבור 3,500 שקל
- ללא קשר לגזענות: בוטלו דמי הכניסה לספורטק
ראשית חשוב להזכיר את המובן מאליו: לא כל מי שהוגש נגדו כתב אישום הוא בהכרח אשם, שאחרת ניתן היה לוותר על המשפט ועל הסנגור ולהגיד לנאשם "יש לנו עדים וראיות", ומכאן היישר לבית הסוהר. בנוסף, גם אם הוא אכן אשם במשהו, זה לאו דווקא במה שמיוחס לו בכתב האישום.
ולכן, כאשר שוקלים לייצג נאשם כזה או אחר שביקש לשכור את שירותיך, העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הן לא חזות הכול, שהרי גם נאשם בעבירות החמורות ביותר יכול להיות חף מכל פשע.
הדוגמה הטובה ביותר לדיסוננס שבין חומרת כתב האישום לבין שאלת אשמתו של הנאשם ניתן למצוא במשפטו של ג'ון דמיאניוק, שהועמד לדין בעבירות החמורות ביותר שניתן להעלות על הדעת. בכתב האישום נטען כי הוא "איוואן האיום" מטרבלינקה, שומר של האס.אס ששירת במחנה ההשמדה ורצח יהודים באכזריות. לאחר שהורשע בבית המשפט המחוזי ונגזר עליו עונש מוות, הוא זוכה בבית המשפט העליון מהאשמות שיוחסו לו. גם אם לא היה מלאך.
אין סנגור שאדם כ"איוון האיום" לא היה מעורר בו חלחלה, ואכן רוב רובם של הסנגורים לא היו נוטלים את ייצוגו, אבל עובדה היא שלבסוף דמיאניוק זוכה, כך שעורכי הדין שייצגו אותו בוודאי שאינם צריכים "להתייסר" על כך - שהרי במבחן התוצאה הם ייצגו אדם שבית המשפט העליון קבע שהוא חף מהפשע שיוחס לו.
להרשיע את האנשים הנכונים
הכלל המשפטי הנהוג במחוזותינו, כמו בכל מדינה מתוקנת, הוא שעל התביעה להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר. ביסוד כלל זה עומד הרעיון ש''יותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים'' (רמב''ם, ספר המצוות). או בתרגום חופשי: תוצאה של הרשעת חף מפשע, ולו אחד, היא בלתי נסבלת עד כדי כך שעדיף לקבל אפשרות של זיכוי אשמים.
מטרת ההליך הפלילי היא להרשיע את האנשים הנכונים, מתוך הכרה בעובדה המצערת שתלונות שווא, טעויות בזיהוי וחקירה משטרתית רשלנית, אינן נדירות כפי שנהוג לחשוב.
אמנם שיעור ההרשעות במדינת ישראל עומד על קרוב ל-98 אחוז, אך נתון זה עלול להטעות, משום שמרבית הנאשמים מודים בעבירות שיוחסו להם (או בחלקן) במסגרת הסדרי טיעון עם התביעה, ורק כשישה אחוזים מהנאשמים כופרים בעבירות שיוחסו להם ומנהלים את משפטם עד תום.
ובעניינם של אלה יש שיעור זיכויים בלתי מבוטל: כ-25 אחוז. או בעברית פשוטה: נאשם אחד מתוך ארבעה שבוחרים לנהל את משפטם מזוכה.
כל אחד והגבול שלו
אני מודה ומתוודה שגם אני מתקשה לעיתים עם ייצוג בתיקים מסוימים המגיעים לשולחני. כתבתי "תיקים" ולא "אנשים", משום שאני בוודאי לא זה שמחליט מי אשם ומי לא, ובוודאי ובוודאי שאינני שופט את הלקוחות המגיעים למשרדי.
לכן, כל עורך דין בתחום הפלילי קובע לעצמו את גבולות הגזרה, את התיקים שבהם יתקשה לייצג. אחד לא יסכים לקבל ייצוגו של נאשם בעבירות ביטחון, אחר לא ייצג נאשם בעבירות מין וכולי וכולי - כל אחד לפי אופיו, ולרוב ללא קשר לשאלות של אשמה או חפות.
כך למשל, יש הבדל בין מי שגונב בגלל בצע כסף לבין מי שגונב לאור נסיבות חיים קשות שהובילו אותו לפת לחם. יש הבדל בין שנוהג באלימות מתוך תכנון מוקדם ובכוונה תחילה, לבין מי שנקלע לסיטואציה שבה הפעיל אלימות לא מתוכננת מראש ומתוך סערת רגשות.
חייבים גם להכיר בכך שפעמים רבות גם מי שעבר עבירה ראוי לרחמים ושבסופו של יום האינטרס של כולנו, כחברה, הוא לאו דווקא הענשת העבריין (גם אלה רבי המעללים), אלא שיקומו והחזרתו לחברה כאדם נורמטיבי.
אז במובנים אלה אני לא רואה עצמי כמי שמייצג פושעים. אני מייצג בני אדם. בני אדם שייתכן כי טעו, או נקלעו, פעמים שלא באשמתם, לנסיבות שבגינן מצאו עצמם תחת אור הזרקורים של חדר החקירות.
אומרים שהמציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו. לפעמים כך אני מרגיש, שהצלתי אדם, שהצלתי משפחה בישראל ואלה רגעי האושר במקצוע הקשה שבו אני עוסק.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד אבי חימי
בעל משרד העוסק בתחום הפלילי
לפנייה לכתב/ת 
