ילד נפל מטנק באתר הנצחה. הפיצוי: 373 אלף

13 שנה אחרי שנפצע בביקור באתר של חטיבת הראל בהר אדר, נדרש בית המשפט להחליט מי אחראי למקרה: עמותת החטיבה, המועצה המקומית או ההורים שלו?

עו"ד טל זהביפורסם: 06.10.14 , 08:21

ילד נחבל בידו כשנפל מטנק באתר ההנצחה לחטיבת הראל ובתביעה שהגישה משפחתו הופנתה האחריות למועצה המקומית הר אדר שבשטחה נמצא האתר. המועצה, מנגד, הפנתה את האחריות לעמותת חטיבת הראל ולהוריו של הילד. רק לאחרונה, כ-13 שנים אחרי האירוע, החליט בית המשפט מי יצטרך לפצות אותו על נזקיו וישלם לו בשווי 373 אלף שקל.

פסקי דין מענייניים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

בעת ביקור שערכה משפחה ב-2001 באתר שבהרי יהודה טיפס הילד, אז כבן שמונה וחצי, על אחד הטנקים במקום. הוא נפל אחרי שניסה לאחוז בידית שלא הייתה מחוברת כהלכה לגוף הטנק. שבע שנים לאחר האירוע הגיש הנפגע תביעה לבית משפט השלום בירושלים כנגד המועצה המקומית, וטען שנגרם לו נזק בארבע אצבעות. לדבריו, במהלך השנים הוא עבר ניתוחים וקיבועים שהותירו אותו עם נכות אסתטית, הגבלה בתנועה וכאבים.

הורי הצעיר העידו כי הטנקים לא גודרו וכי לא הוצבו במקום הוראות בטיחות או שלטים האוסרים על טיפוס. הם הוסיפו שהיו במקום משפחות רבות וילדיהן טיפסו גם הם על הטנק.

התובע צרף לתביעתו חוות דעת של מהנדסת בטיחות שגרסה שבהיעדר גידור ושילוט מתאים, הטנקים נחשבים למעשה למתקנים בגן משחקים. משכך, עליהם לעמוד בתקן הישראלי, הכולל חיבורים ואמצעי טיפוס נאותים ומתוחזקים.

מנגד הכחישו במועצה המקומית קיומו של נוהג טיפוס על הטנקים, וטענו כי כלי השריון הוצבו באתר ההנצחה כפסלים בלבד, ללא מדרגות או שלטים המזמינים את המבקרים לטפס עליהם. לדבריהם, האתר אינו גן משחקים ולא ניתן לצפות שטנק שיוצר בשנת 1951 יעמוד בדרישות התקן מ-1997.

לבסוף טענו במועצה כי האחריות לשמור על הילדים ולמנוע מהם את הסיכון הכרוך בטיפוס על טנק מוטלת על ההורים בלבד, והוגשה נגדם הודעת צד שלישי. הודעות דומות הוגשו גם נגד עמותת חטיבת הראל והמדינה.

ההורים לא אשמים

השופטת מרים אילני קבעה, כי בין אם מדובר בגן משחקים או לא, הימצאותו של טנק עם ידית שאינה מחוברת כהלכה באתר שפתוח לציבור הרחב, מהווה מפגע המקים אחריות בנזיקין כלפי הנפגע. לדבריה, על המועצה היה לדאוג לתקינות הטנקים או לחילופין למנוע את הגישה אליהם ולהציב שלטי אזהרה. השופטת הוסיפה כי המועצה התרשלה בכך שלא דאגה לתחזוק הטנקים, בעצמה או על ידי המדינה והעמותה.

עם זאת נקבעה כי אחריות המועצה אינה עומדת לבדה, וכי גם עמותת חטיבת הראל הייתה אחראית על פיתוח האתר ואחזקתו. משכך, התקבלה בחלקה הודעת הצד השלישי שהוגשה נגדה.

יתר ההודעות נדחו, לרבות אלה שהופנו להורי התובע. השופטת אילני קבעה כי גם אם היו שומרים על הילד באדיקות, לא היה ביכולתם למנוע את התאונה שמקורה בליקוי נסתר בטנק.

לפיכך חייבה השופטת את המועצה המקומית הר אדר ואת עמותת חטיבת הראל לשלם לתובע פיצוי של 373 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.6% מהפיצוי (כ-88 אלף שקל).