קונגרס? אובמה? בחירות-אמצע: מורה נבוכים
ב-4 בנובמבר ילכו האמריקנים, אלה שיטריחו עצמם, לקלפיות כדי לבחור את צירי בית הנבחרים. האם הרפובליקנים ימשיכו לשלוט בבית? למה הדמוקרטים בורחים מברק אובמה? ואיפה הילרי קלינטון בכל התמונה? כל התשובות
רבים בישראל אולי לא יודעים על קיומן של בחירות האמצע לבית הנבחרים שייערכו בארצות הברית בתחילת החודש הבא. אך אל להם להרגיש רע עם זה, גם הרבה מהאמריקנים לא ממש יודעים, או מתעניינים. רבים מאלה שהשמועה הגיעה לאוזניהם גם ככה לא מתכוונים להטריח את עצמם לקלפיות. וזה לא חדש. תמיד זה היה כך בבחירות האמצע, שבהן לא בוחרים נשיא ולא משקיעים מאות מיליונים בתשדירים והמרצת בעלי זכות הצבעה אל הקלפיות.
עוד חדשות בעולם :
'סוריה חשפה מתקני נשק כימי נוספים בשטחה'
הניידים שעוזרים לצפון-קוריאנים לצאת מהעוני
עם עזרה מארדואן, הגולם הדאעשי קם על יוצרו
אולם בכל זאת, ב-4 בנובמבר ילכו האמריקנים לבחור את כל 435 חברי בית הנבחרים, מושבים העומדים לבחירה כל שנתיים. כשליש מהסנאטורים (36) הנבחרים לשש שנות כהונה יעמדו לבחירה מחודשת. לא פחות מ-36 מושלי המדינות מתוך 50 ייאבקו על משרותיהם. המשטר האמריקני מבוסס על חלוקת כוח ומערכת של בלמים ואיזונים בין הרשות המבצעת (הנשיא), המחוקקת (הקונגרס) והשופטת (בתי המשפט). הבחירות בנובמבר יהיו לרשות המחוקקת.
בית הנבחרים
בית הנבחרים הוא למעשה הבית התחתון של הקונגרס. כל 435 הצירים, מייצגים אזורי בחירה לפי מספר התושבים. כך קורה שלשבע מדינות דלות אוכלוסיה כדלוור, אלסקה, מונטנה, צפון דקוטה, דרום דקוטה, ורמונט ו-ויומינג יש חבר אחד לכ"א בבית הנבחרים, לעומת 53 המייצגים את מחוזות הבחירה בקליפורניה מרובת האוכלוסיה ביותר בין מדינות ארה"ב.
צירי בית הנבחרים נמצאים למעשה בקמפיין בחירות מתמיד. הבחירות שנערכות פעם בשנתיים מאלצת אותם להתרכז בנושאי פנים ולהתמקד לרוב בבעיות של הבוחרים שלהם. הסמכות של הבית היא לחוקק חוקים, שצריכים להיות מאושרים על ידי הסנאט (הבית העליון) ולהיחתם על ידי הנשיא לפני שיהפכו לחוק. גם רוב של שני בתי הקונגרס על חוק מסוים יכול שלא לעבור בגלל וטו שיכול להטיל הנשיא, אלא אם כן מדובר בחקיקה העוברת בהצבעה חוזרת בבית הנבחרים ובסנאט ברוב של שני שלישים.
לבית הנבחרים ניתנה הסמכות להעמיד לדין את הנשיא ואנשי ממשל אחרים (נוהל שנקרא impeachment) בעוון בגידה, לקיחת שוחד ופשעים אחרים. אולם הכרעת הדין תהיה של הסנאט ברוב של שני שלישים. לרפובליקנים יש יתרון גדול בבית הנבחרים עם 241 נציגים, לעומת 191 דמוקרטים ו-3 מושבים פנויים. לכן, יו"ר בית הנבחרים הוא הרפובליקני ג'ון ביינר. הסקרים בארה"ב מצביעים על כך שהרפובליקנים ימשיכו לשלוט בבית הנבחרים.
הסנאט
זה סיפור אחר לגמרי. בסנאט מכהנים 100 סנאטורים, שניים מכל אחת מ-50 המדינות, ללא התחשבות בגודלן. קליפורניה ואלסקה משגרות כל אחת שני סנאטורים לגבעת הקפיטול. תקופת כהונה של שש שנים מאפשרת להם להתרכז בנושאי חוץ. הסנאט הוא זה שמאשר מינויים של הנשיא, משרים בקבינט ועד לשגרירים ושופטים.
לדמוקרטים יש כיום רוב של 55 סנאטורים לעומת 45 רפובליקנים בסנאט ולכן מנהיג הרוב בו הוא הארי ריד הדמוקרטי. על פי הסקרים, מסוגלים הרפובליקנים לכבוש גם את הסנאט. במקרה של 50-50 לסגן נשיא ארה"ב, שמכהן גם כנשיא הסנאט, ג'ו ביידן הדמוקרטי, יש כוח להטות את הכף. אבל ישנם סיכויים טובים לניצחון רפובליקני, כיוון שהמאבק הוא על 21 מושבים דמוקרטיים (כמה מהם במדינות הנחשבות לשמרניות) ורק 15 רפובליקניים.
אף שישנו רוב דמוקרטי בסנאט, בהיעדר רוב מיוחס של 60 סנאטורים, הצליחו הרפובליקנים בצורה קרה ומחושבת להפיל כל ניסיון דמוקרטי לחקיקה. מועמדים למשרות של חברי קבינט, שופטים ושגרירים, אינם מאושרים - רק כדי לפגוע בממשל הנוכחי. מה יקרה אם הרפובליקנים יכבשו את הסנאט? השינוי לא יהיה משמעותי משתי סיבות: האחת, לא יהיה להם רוב מיוחס והשנייה, הנשיא הדמוקרטי יטיל וטו בסופו של דבר על כל חקיקה שלא יהיה מעוניין בה.
ומה עם אובמה?
תפקיד הנשיא לא עומד לבחירה כעת, אבל הנשיא המכהן ברק אובמה משפיע עמוקות על הקמפיין הזה. המועמדים הדמוקרטים מתרחקים ממנו כמו מאש, משום שהפופולריות שלו ירדה לאזור ה-40 אחוזים בלבד. מנגד, מנסים הרפובליקנים לדחוף אותם לעברו. אבל במקביל, הפופולריות של הנבחרים בוושינגטון נמוכה הרבה יותר ומסתכמת בכמה אחוזים ספורים. באופן כללי המגמה היא להחליף - כל מי שיושב בוושינגטון כסאו מתנדנד. גם מושלי מדינות רבים מצויים על הכוונת.
בחירות האמצע הן תמיד כאב ראש למפלגת הנשיא המכהן. הדמוקרטים הפסידו כוח בבחירות האמצע תחת שלטונו של אובמה ב-2010, והרפובליקנים איבדו את הרוב בבית הנבחרים בבחירות האמצע תחת שלטונו של בוש ב-2006.
הדמוקרטים עלולים לסבול מאכזבה בקרב ציבור התומכים הגדול ביותר של הנשיא אובמה - ציבור הליברלים. הם ראו כיצד הנשיא שבו בחרו - שהחל את כהונתו בבית הלבן עם הבטחה לסיים את המלחמות בעיראק ובאפגניסטן - הופך בשלהי כהונתו למצביא המלחמה של הקואליציה עולמית נגד דאעש. גם תומכיו ההיספניים של אובמה מאוכזבים כשהם רואים איך כהונתו מתקרבת לסיומה מבלי השגת הפתרון לבעיית 12 מיליון השוהים הבלתי חוקיים במדינה.
אובמה אינו זוכה לאשראי גדול על הישגיו הגדולים בנושאי פנים - ביטוח הבריאות "אובמה-קר" שהתחיל לא טוב אך לאט לאט מצטייר כהצלחה ובאופן כללי, שיפור גדול בכלכלה האמריקנית. אובמה נכנס לבית הלבן כשהכלכלה הייתה בדרך של נפילה חופשית ותחת נשיאותו היא התאוששה בצורה מפליאה. 248 אלף מקומות עבודה נוספו בחודש ספטמבר ושיעור המובטלים ירד ל-5.9 אחוזים - הנמוך ביותר מאז יולי 2008 - עוד כשבוש ישב בבית הלבן.
אובמה, שקיבל לקראת הבחירות האחרונות לנשיאות את הציונים הגבוהים ביותר בנושאי חוץ דווקא, בין היתר הודות לחיסול בן לאדן ובכירי אל-קאעידה, זוכה עכשיו לתמיכה נמוכה ביותר בנושאי חוץ בעיקר בגלל התנהלותו השגויה במזרח התיכון בכלל ומול ארגון דאעש בעיקר.
חוזרים לחיק הקלינטונים
המועמדים הדמוקרטים, מהמדינות דרומיות בעיקר, אינם רוצים שאובמה יבוא להופיע איתם. הם מעדיפים את הקלינטונים, ביל הנשיא לשעבר והילרי שעשויה להיות הנשיאה הבאה. זאת למרות העובדה כי הפסד של שני בתי הקונגרס לרפובליקנים השנה, עשוי לסייע להילרי, אם תהיה המועמדת הדמוקרטית בבחירות לנשיאות בעוד שנתיים. למרבה ההפתעה, דווקא מיט רומני, שהפסיד בבחירות לנשיאות לפני שנתיים, נחשב ל"סחורה החמה" באירועים של המועמדים הרפובליקנים.
שמו של אובמה לא יהיה בקלפיות אך רוחו תרחף עליהן. סקר של מכון גאלופ מצביע על כך שההתנגדות של הרפובליקנים לאובמה יותר חזקה מהתמיכה של הדמוקרטים בנשיא. 58 אחוזים מהרפובליקנים אומרים שהם מתכוונים לשלוח מסר של התנגדות לאובמה בקלפי, בעוד רק 38 אחוזים מהדמוקרטים אומרים שהם יגיעו לשלוח מסר של תמיכה בנשיא.
לפנייה לכתב/ת 
