ההיסטוריה המטורפת של המוצרים

לפני כ-30 שנה פיתחה חברת תרופות בינלאומית בשם פייזר תרופה חדשה שנועדה לטפל בחולים עם לחץ דם גבוה, תעוקת חזה וסימפטומים אחרים של מחלות לב. אולם, בזמן הניסויים הקליניים התברר לחוקרים שחלק מתופעות הלוואי שנמצאו אצל גברים שנטלו את התרופה הייתה זקפה ממושכת. פייזר נטשה את התוכנית המקורית להציע את התרופה כמטפלת בלחץ דם, והחליטה להשיק במקומה תרופה חדשה - ויאגרה. וכל השאר - זו היסטֶריה.

• מהם המוצרים הכי ישראליים?
  
• אח, איפה, איפה הם - המוצרים ההם?
  
• מסינטבון ועד ויסוצקי: המוצרים ששרדו את השנים
  
• בכמה התייקרו המוצרים שיצאו מפיקוח?
  

בהיסטוריה המטורפת של השיווק ופיתוח המוצרים ידועים עוד מקרים רבים של מוצרים שאתם משתמשים בהם כמעט מדי יום, אבל שבמקור פותחו בכלל מתוך כוונה אחרת. לפעמים, שינוי הייעוד של המוצר נבע עקב יד המקרה כמו בדוגמת הויאגרה, אך לעיתים מדובר בחשיבה נועזת ומקורית של חברות, שחוו ירידה במכירות או זיהו הזדמנות לכבוש שוק חדש.

אבל למה לדבר כל כך הרבה על תיאוריה כשאפשר פשוט לספר לכם דברים שלא ידעתם על תרופות, מוצרי בריאות והיגיינה (שחשבתם) שאתם מכירים?

אספירין - מכאב ראש למניעת מחלות לב

גם תרופת האספירין עברה תהליך דומה לזה שעברה הויאגרה. Aspirin, אחת מהתרופות הנמכרות ביותר בעולם, נרשמה בשנת 1899 על ידי חברת התרופות באייר כתרופה לשיכוך כאבים ולהורדת חום.

אספירין

רק בשנת 1970 פוענחו השפעותיו המלאות של האספירין על הגוף והתגלה שהוא גם גורם לדילול של הדם. במינון נמוך האספירין גם מונע היווצרות של קרישי דם תועים המהווים גורם מרכזי בהיווצרות התקפי לב ושבץ מוחי. בעקבות זאת, הפכה התרופה לפופולארית לטיפול במחלות לב ושבץ מוחי, ופותחו לצורך כך גרסאות אספירין במינון נמוך, שכיום עברו את מכירות האספירין לשימוש המקורי של שיכוך כאב.

תופעות לוואי מסמרות שיער

פרופסיה, התרופה הנפוצה המשמשת לטיפול בהתקרחות הגברית, שווקה במקור כ-Proscar, תרופה לטיפול בגידולים שפירים בערמונית. אחרי חמש שנים בשוק, בשנות ה-90, התברר כי אחת מתופעות הלוואי של ה-Proscar היא צמיחת שיער אצל גברים קירחים. מאז משמשת התרופה לטיפול בהתקרחות.

גם מינוקסידיל, החומר הפעיל בתמיסות ובקצפים לטיפול בהתקרחות, פותח במקור כתרופה להורדת לחץ דם שניטלה דרך הפה. לאחר שימוש ממושך של חודשיים ומעלה התגלה כי התרופה גרמה לעלייה בצמיחת השיער, בעיקר בפנים. בעקבות זאת נוסה שימוש חיצוני על שיער הקרקפת אשר הוביל לממצאים חיוביים, ואלו הביאו לשיווקו המסחרי של המותג כמסייע לטיפול בהתקרחות.

KOTEX - התחבושת שלא מפרידה בין דם לדם

במהלך מלחמת העולם הראשונה פיתחה חברת קימברלי קלארק מוצר חדש שיוצר מסוג מסוים של תאית ושימש כחומר מילוי לתחבושות לטיפול בדימומים של פצועי המלחמה. האחיות בשדה הקרב, שהבחינו ביכולת הספיגה המהירה של התחבושת עם החומר החדש, תהו האם היא תוכל לשמש אותן גם לעצירת דימומים אחרים, והשתמשו בהן בזמן המחזור החודשי שלהן.

לאחר תום המלחמה, ירד כמובן הביקוש לתחבושות לחבישת פצועים, אבל בקימברלי קלארק, ששמעו על השימוש המקורי בתחבושות שלהם לתחום ההיגיינה הנשית, החליטו לשווק את המוצר שלהם כתחבושת היגיינית, וקראו למוצר החדש שלהם KOTEX - קיצור של המילים "מרקם כותנה" באנגלית (cotton texture). 

לייף - החיים הכפולים של המותג הפרטי

את שם המותג לייף, שאנחנו מכירים כיום כמותג הפרטי של סופר-פארם, המציא בשנות ה-50 של המאה הקודמת בקנדה מורי קופלר, מי שייסד את רשת הפארם הקנדית shoppers drug mart. את life המציא קופלר כמארז מתנה לגברים לקראת חג המולד של שנת 1950.

אז איך התגלגל לייף לישראל ולסופר-פארם? מורי הוא אביו של ליאון קופלר, מי שעלה בשנות ה-70 לישראל והקים כאן את רשת סופר-פארם, המנוהלת על פי המודל הקמעונאי של אביו. וכשברשת הישראלית חיפשו שם למותג הפרטי שלהם, החליטו בסופר-פארם לא ללכת רחוק מדי ואימצו את השם שהמציא בזמנו אביו של בעלי החברה.

אבקמול - תראו מה שטבע יכולה לעשות

במשך שנים, שיווקה טבע את אקמול שלה בצורת כדורים, קפליות וסירופים. כדי לייצר כדור אקמול, עושים שימוש בחומר הגלם של הכדור - אבקה הנקראת גרנולה והיא בעצם החומר הפעיל של האקמול (הפאראצטומל). כדי לייצר אקמול, לוקחים את האבקה והופכים אותה לכדור נגד כאב הראש שכולנו מכירים.

ילדים עד גיל מסוים לא מוכנים לבלוע כדורים, וגם סירופים הם לא פיתרון לילדים רכים שפשוט פולטים אותם. בטבע זיהו את הבעיה הזו והחליטו ללכת 'הפוך-על-הפוך': במקום להפוך את האבקה לכדור, החליטו לייצר כדור שהוא בעצם האבקה המקורית ממנה מיוצר הכדור. התוצאה הייתה אבקמול ואבקמולי: אבקות בטעמים לבליעה קלה בלי מים ובכל מקום לילדים ולמבוגרים, שמתקשים בבליעת סירופ וכדורים.

קלינקס - הטישו שנולד ב"טעות"

 ואם כל זה לא ריגש אתכם עד דמעות, נסיים בסיפורו של מותג ממחטות הנייר קלינקס. הוא יוצר בתחילת המאה הקודמת כנייר טישו דק ורך, ששימש כפילטר למסכות גז של חיילים במלחמת העולם הראשונה. בתום המלחמה, חשבו בחברת קימברלי קלארק (כן, זו מהסיפור על קוטקס) שהמוצר שלהם יכול לשמש את הנשים שבעורף על מנת למרוח איפור על פניהן במקום להשתמש במגבות ובמטליות בד, שאז נהגו לעשות בהן שימוש לצורך זה.

אלא שהצרכניות חשבו אחרת וגילו שנייר הטישו החדש יכול להחליף את ממחטות הבד הרב פעמיות, ששימשו אותן על מנת למחות את אפן הענוג או לנגב את דמעותיהן, וכל זאת מבלי שיצטרכו להחזיר את הממחטה לתיק.

קימברלי קלארק "נכנעה" לנשות התקופה ובשנת 1930 השיקה את קלינקס "כממחטה הראשונה שאפשר להשתמש בה ולזרוק לאחר השימוש", כך שבעצם ניתן לומר שהחברה המציאה את קטגוריית ממחטות האף בטעות. על עוד "טעויות" מהסוג הזה וסיפורים שלא ידעתם על מוצרים שאתם מכירים - בכתבה הבאה.

ערן יסעור הוא מומחה לשיווק ולפרסום, עורך את המהדורה הישראלית של ספר ה-Superbrands של ישראל ומהמארגנים בישראל של פרסי החדשנות הבינלאומיים של מוצר השנה.