מחקר ישראלי גילה: מתי ילדים מתחילים לשקר?

האם המיתוס ש"ילדים אף פעם לא משקרים" נכון? כנראה שממש לא: חוקרים מהקריה האקדמית אונו מצאו כי כבר בגיל ארבע ילדים מפגינים חוסר התאמה בין התקשורת המילולית לתקשורת הלא מילולית שלהם, ובמילים אחרות - משקרים. הסיבה המרכזית לדעת החוקרים: החשש של הילד מפני תגובת ההורה.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

ד"ר צפירה גרבלסקי ליכטמן, חוקרת שפת גוף, וצוות עמיתיה, ניסו לבחון מאיזה גיל מתחילים ילדים לשקר, על ידי בדיקת ההתאמה בין המסרים המילוליים למסרים הלא-מילוליים, כלומר שפת הגוף, שילדים מעבירים. במסגרת המחקר בדקה ד"ר גרבלסקי-ליכטמן 160 אינטראקציות בין הורים לילדים בביתם, אשר צולמו בווידאו.

הנחקרים, הורים וילדים, התבקשו לשחק יחד. האינטראקציות נותחו ונבדקה מידת ההתאמה בין דבריהם של הילדים, כלומר התקשורת המילולית,

לבין שפת הגוף שלהם - דהיינו התקשורת הלא-מילולית.

החוקרת בחרה לבחון את תגובותיהם של בני ארבע, כיוון שבגיל זה מיומנויות השפה מספיק גבוהות כדי לאפשר את בחינת האינטראקציה שלהם עם הסביבה.

"הטענה שילדים לא משקרים פשוט אינה נכונה", מסבירה ל-ynet ד"ר גרבלסקי-ליכטמן. "המפתח לאינטראקציה טובה טמון אצל ההורים. פעמים רבות ראינו שההורים לא נותנים לילד לבטא רגשות שליליים ואומרים לו: 'אל תקנא, אל תכעס, אל תתעצבן, אל תפחד'. כתוצאה מכך הילדים מגיבים מילולית בהתאם לציפייה של ההורים.

"הילד לא יאמר להורה: 'אני מתוסכל' או 'זה מפחיד אותי', בשל החשש מתגובת ההורים. במקביל, ברמה הלא מילולית הילדים משדרים חוסר נוחות.

כבר בגיל ארבע הילד לומד ורוכש דפוס תקשורתי כללי, בו אפשר להגיד משהו אחד - ולהתנהג בצורה ההפוכה. לא רק שזה לא רע זה אפילו פותר בעיות.

"באינטראקציות היינו עדים למקרים שבהם ההורה אומר לילד 'איזה יופי אנחנו עושים', וברובד הלא מילולי הוא משחק לבד ולא נותן לו לשחק. הילד בתגובה היה עונה לו באותו דפוס - משתולל על הספה, אבל מבחינה מילולית אומר: 'יוצא לנו מצוין'".

כיצד, אם כן, יכולים ההורים לעודד את הילד לומר את האמת? "חשוב לאפשר לילד לבטא רגשות, גם אם הם שליליים, על מנת לייצר תקשורת הרבה יותר פתוחה", קובעת ד"ר גרבלסקי ליכטמן. "לדוגמה, לומר: 'אבל אני מבינה שאתה מפחד'.

"במקביל, ההורים צריכים להיות מאוד מודעים לתקשורת הלא מילולית של הילדים, להבין שלעתים היא בסתירה, ולקחת אותה בחשבון. יתרה מזאת, חשוב לפתח גם את התקשורת הלא מילולית, באותה מידה שאנחנו מפתחים את התקשורת המילולית. זהו חלק חשוב מפיתוח המיומנויות הרגשיות והקוגנטיביות".