דחיתם אותי כי התאהבתי בצרפתייה

לפני כשנתיים, כמו כל ישראלי אחרי צבא, ובמיוחד אחרי שירות קבע כקצין, יצאתי לטיול בדרום אמריקה. במהלך הטיול בארגנטינה הכרתי את מי שהיום בת זוגי - מארי, לא יהודייה, רחמנא ליצלן.

יש דברים שאי אפשר לשלוט בהם, כמו החיבורים מהסוג הזה. אתה ציוני וחושב שחייך סגורים מבחינת יהדות וישראליות, ואז קורה דבר כזה ומערער את היסודות. גם אחרי זמן מה עוד היו לי ספקות לגבי קשר מסוג זה, שהיה בהתחלה "קשר מרחוק" בין צרפת לישראל. בזכות עקשנות של שנינו, בעיקר שלה, זה הצליח והמשיך לפרוח. בהמשך עברתי לגור איתה כחודשיים בצרפת (צרפתייה, יש יותר רומנטי מזה?), והיא ביקרה פעמיים בישראל.

טל ומארי בירושלים

עוד בערוץ הדעות של ynet

מתי יהיה קצין רפואה מטייבה? / משה אלעד

לקראת תחילת שנת הלימודים 2013-2014, הבנו שאני צריך לעשות תואר ולהישאר בישראל. מארי הייתה מוכנה להקריב את חייה הטובים בצרפת (אחות במקצועה, ללא חוסר בעבודה ושכר גבוה מאשר בישראל) ולעבור לגור איתי פה, ללא שפה, ללא הבטחת עבודה, וללא כל קשר ישיר או עקיף לישראל. וכך היה.

נדלג על שתי עובדות מצערות מאוד. האחת היא משרד הפנים שהחליט שנדרשים כשמונה חודשים כדי לתת לה אישור שהייה ועבודה זמניים וטפסים שהשגתם עולה כסף לא מועט, והשנייה היא משרד הבריאות שהחליט שצריך שנתיים כדי לאפשר לאחות שמגיעה ממדינה מערבית לעסוק במקצועה כאחות בישראל (מחסור באחיות? למי אכפת. העיקר הבירוקרטיה). היה ברור לנו דבר אחד, עגום ביותר. להתחתן, להתמסד ולהקים משפחה בישראל לא נוכל, גם אם נרצה.

ישראל כיום היא כנראה המדינה המערבית היחידה שלא מאפשרת נישואים אזרחיים שלא עוברים דרך גורם דתי. מארי איננה יהודייה ועל כן לא יכולה להינשא בישראל. יתרה מכך, את תקופת זוגיותנו בטרם הנישואים לא היינו יכולים לנהל בישראל. יוקר המחיה יחד עם העובדה שמארי לא יכולה לעבוד כאן והעובדה שאני הייתי סטודנט, לא אפשרה לנו להישאר.

בעידן הגלובליזציה לא לאפשר נישואים אזרחיים וחיים זוגיים זה לגזור דין גורף על זוגות רבים, זה לגרום להם לבחור מראש לרדת מהארץ. כפי שכבר ציינתי, יש דברים שלא ניתן לשלוט בהם כמו אהבה מהסוג הזה, שאפילו הבירוקרטיה החונקת ועקרון החתונה הדתית לא יצליחו למנוע. אז ניצבות כאן שתי אפשרויות - לוותר מראש על כל הזוגות המעורבים, החד-מיניים, אנשים שיהדותם מוטלת בספק או סתם זוגות שלא רוצים את התהליך המיותר ברבנות, לתת להם לעזוב את הארץ ולהפסיד אזרחים טובים מאוד, או לתת להם אפשרות בחירה בסיסית - כן להישאר פה.

מלחמת התשה נגד זוגות מעורבים

זוגות מעורבים מארצות שונות ובני דתות שונות צריכים לקבל החלטות לגבי מיקום החיים - כאשר ברור שאחד הצדדים יצטרך לשלם את המחיר הכבד של ריחוק מהמשפחה ומסביבתו. נקודת המוצא היא שבני הזוג יכולים לגור בכל אחת מהמדינות שמהן הם מגיעים. אלא שמדינת ישראל מייצרת מלחמת התשה ומעוררת תסכול בקרב זוגות במצבנו ששוקלים את האפשרות לחיות כאן. כאילו רומזת, כמעט מפורשות, שלצעיריה ששירתו אותה ואוהבים אותה אין מקום כאן אם אינם יכולים להינשא או להתנהל תחת מרות שלטון הזוגיות האורתודוכסי-רדיקלי שהמדינה נותנת לו לגיטימציה. וזה חבל. זו הדרך לנתק את עצמך מהעולם ולגרום לאנשים לוותר על האפשרות להישאר במדינה ולפתח אותה.

נחזור אליי, אני ובת זוגי קיבלנו החלטה. החלטנו שאפסיק את לימודיי באוניברסיטה העברית לאחר שנה, ואעבור לגור איתה בצרפת, כרגע ללא הגבלת זמן. המעבר לשם קשה לי מאוד משום שאני ציוני ואוהב את הארץ. אמשיך להסביר אותנו בדרך הטובה ביותר גם שם, אבל המדינה שלי, שהסבים שלי הקימו ושההורים שלי גדלו בה, הציבה בפניי מכשולים רבים מדי שלא אוכל לעבור. אני משלם מחיר כבד - של ריחוק ממשפחתי, ממסורת החגים היהודיים ומכל מה שהכרתי - רק משום שהתאהבתי ואני מעוניין להקים בית עם בת זוג שאינה יהודייה ומדינת ישראל אינה מסוגלת לקבל נישואים אזרחיים.

יש לנו אפשרות להוריד משוכה אחת, גדולה, מיותרת, שמפרידה אותנו מכל העולם המערבי וגם מטובי בניה של המדינה שירדו מהארץ מסיבות דומות, ושמה אותנו באותה משבצת עם מדינות חשוכות ממזרח לנו, משוכה שבהורדתה נוכל לגרום לתושבים ואזרחים להגיע ולחיות פה בקלות רבה יותר. יש לאפשר נישואים אזרחיים בישראל. הפחד המיותר שזה יפגע בצביון היהודי הוא מופרך מבחינה סטטיסטית.

אני חש שמדינת ישראל הוקיעה אותי והרחיקה אותי רק כי התאהבתי שלא בהתאם לערכי הממסד האורתודכסי. לרבים מכם אני נשמע קנטרני. אני עצמי התלבטתי אם לפרסם את הטור הזה. ניסיתי להילחם בממסד ובבירוקרטיה, אך נתקלתי רק באטימות. מדינת ישראל אולי מבינה, אך אינה מתמודדת או מנסה למנוע את ההגירה השלילית והתוצאה תהיה בכייה לדורות.  

טל ניר, בן 24. במקור מקיבוץ יד מרדכי וכיום מתגורר בצרפת

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il