ניצחנו את הצנזורה נגד נשים

בתפקידי כשותפה בקרן השקעות היי-טק, אני נחשפת מדי יום לטכנולוגיות חדשות מהמתקדמות בעולם. מדי חודש פונות אלינו מאות חברות עם בקשה להשקעה במגוון רחב של תחומי טכנולוגיה - אבטחת סייבר, מכשור רפואי, אינטרנט ועוד. המשותף לכולם הוא המוטיבציה לשפר יעילות - קיצור זמנים, הפחתת עלויות, שיפור ביצועים ותוצאות.

קטן יותר, מהיר יותר, זול יותר, אפקטיבי יותר - זה שם המשחק.

עוד בערוץ הדעות של ynet

מתי יהיה קצין רפואה מטייבה? / משה אלעד

מגמות אלה של שיפור יעילות וקיצור הזמנים ניכרות בעולם בכל התחומים ובמיוחד בתחום המדיה. שם, הציפייה המובנת מאליה היא למידע זמין ומהיר בכל עת. קבצים מועלים לרשת במהירות של שניות, תמונות נשלחות מטלפונים סלולריים הנמצאים ביד בכל עת והחדשות מתעדכנות בכל רגע. וגם אני התרגלתי לכך.

הקמפיין שצונזר(צילום: סטודיו דב אברמסון )

(צילום: סטודיו דב אברמסון )

ב-2012, הצטלמתי לקמפיין פרסומי של התנועה הירושלמית שהיה מתוכנן לעלות על גבי אוטובוסים בירושלים ונאמר לי שהוא יעלה לפרסום תוך ימים ספורים. אך זה לא קרה. עברו שנתיים וחצי (!) עד שהתמונה שלי עלתה השבוע כחלק מהקמפיין על גבי אוטובוסים ברחבי העיר. מדוע? הסיבה פשוטה, בתמונה הופיעו נשים, וחברת אגד וחברת הפרסום כנען, בעלת הזיכיון לפרסום על גבי אוטובוסים, סירבו לפרסם תמונות של נשים וילדות. זה הזמן לגילוי נאות - אני אישה דתייה, נשואה, מתגוררת בירושלים ואם לשלושה. גדלתי בבית דתי, למדתי במסגרות חינוכיות דתיות ואפילו בצבא התגייסתי ליחידה של התרבות התורנית. אבל מעולם, מעולם לא צנזרו אותי.

מטרת הקמפיין אליו הצטלמתי הייתה לציין את מקומן הראוי של נשים במרחב הציבורי. התנועה הירושלמית, שבה אני פעילה כבר כמה שנים, נאבקת לשמירת צביונה של ירושלים כפתוחה ופלורליסטית. הקמפיין שאף להילחם בתופעה שגרמה לכך שבשקט בשקט נעלמו בשנים האחרונות פניהן של נשים משלטי חוצות ומאירועי שירה. הופתענו לגלות שלא מדובר כאן בצנזורה הנאכפת על-ידי המגזר החרדי בירושלים, אלא מדובר בצנזורה עצמית של חברות פרטיות. דובר על החשש מהשחתה, אך למעשה לא היה כל איום. עובדה. בקמפיינים אחרים שהעלתה התנועה ברחבי העיר עם תמונות של נשים ובנות, היו השחתות מעטות שכנראה אינן קשורות לתמונות.

כאישה במגזר העסקי, תקרת הזכוכית נוכחת מאוד מעל ראשי וברור לי שגם כיום, מקומי ומעמדי אינם מובנים מאליהם בהקשרים מסוימים. אבל בסביבה הגברית שבה אני עובדת, אין לי ולסובבים אותי ספק בנוגע למקומי ולמעמדי המקצועי. לכן, הסירוב לשים את תמונתי על אוטובוס בגלל היותי אישה לא רק שפגעה בי ברמה האידיאולוגית, אלא פגעה בי אישית. מתחילת המהפכה הפמיניסטית ועד היום נאבקות נשים בהדרתן מתפקידים ומהזדמנויות. תפקידה של החברה היא להגן על הנשים מפני צנזורה ולשמור על מקומן הראוי והשווה בחברה.

ירושלים היא עיר עם סטטוס קוו עדין מאוד, עם גמישות המספיקה רק לשמרו כמות שהוא - כיבוד כל המגזרים והאוכלוסיות המתגוררות כאן. מאכזב עד מאוד היה לגלות שהאיום על הסטטוס קוו המגן על המגזר הפלורליסטי שלי, מגיע מחברות ציבוריות שתפקידן לשרת את הציבור על פי חוק. צנזורה שכמעט גרמה לירושלים להפוך לעיר ללא נשים במרחב הציבורי ולעיר שבה ילדים סופגים מסר שיש פגם באמותיהם, אחיותיהם וחברותיהם.

התנועה הירושלמית, המנוהלת על ידי גברים ונשים, יחד עם סגנית ראש העיר רחל עזריה, לא נכנעה ועתרה לבג"ץ שפסק באפריל האחרון על איסור להדיר נשים מפרסומים על גבי אוטובוסים. בשבוע שעבר עלה הקמפיין ברחבי העיר ותמונתי, יחד עם חמש נשים אמיצות נוספות כולל אמי היקרה, מתנוססת בגאווה.

שנתיים וחצי זה אולי לא זמן שיא לשיתוף תמונה, אך תמונתי המתנוססת על אוטובוס ברחבי השכונות השונות בירושלים היא ניצחון ואמירה ברורה שאנחנו הירושלמיות, שמרכיבות מעל חצי מאוכולוסיית העיר, כאן כדי להישאר. נעים להכיר!

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il