דייויד בלו בראיון פרישה: "חלמתי להיות מנהיג ועשיתי את זה"
אחרי שהבהיר רשמית כי הפעם הוא נחוש בדעתו לתלות את הגופיה, דייויד בלו מתפנה לסכם קריירת כדורסל עשירה ("בעונה האחרונה שלי זכיתי בהכל עם מכבי - וזה מה שיזכרו ממני"), מסביר למה איננו מאוכזב שלא הגיע ל-NBA ("אולי לא מכרתי מספיק חולצות") ומתכונן כבר לחייו החדשים בעולם הנדל"ן
בלו החל לעבוד בחברת הנדל"ן Peak corporate network בראשותו של אלי טנא.
כבר בעונה שעברה בזמן שהיה אחד מהשחקנים המשמעותיים ביותר במכבי, בלו ניצל כל רגע פנוי כדי ללמוד את כל הקשור בשוק ההון ובנדל"ן. בלו תמיד הצטיין כשחקן קבוצתי ומשקיען, ועם הרצינות שלו לא נתפלא לראות אותו עושה חיל גם במקצוע החדש.
בראיון בלעדי ל-ynet ספורט, בלו מסביר את החלטתו לפרוש ולמה הפעם בניגוד ללפני שנתיים מדובר בהחלטה סופית, נפרד מעולם הכדורסל ומספר על הרצון להצליח בחברה בה התחיל לעבוד.
"כן, רשמית פרשתי מכדורסל", מבהיר בלו, "ידעתי כבר בסיום העונה שעברה שאני מתכוון לפרוש. גם בפעם שעברה הייתי מוכן לפרוש ורציתי לפרוש, כשבמקביל רציתי לסיים את התואר שלי ולהשתלב בעולם התקשורת, חשבתי שזה מה שאני הולך לעשות. כשסיימתי את התואר, לא היו לי אפשרויות להשתלב במה שרציתי והייתי חייב לחזור לשחק כדורסל. הפעם יש לי מטרה וזה להשתלב בעולם הנדל"ן, זה מה שלמדתי והתכוננתי אליו לכל אורך השנה האחרונה. בשביל זה עברתי מבחן וזה מה שאני עושה כרגע, אז זו מטרה שיכולה להחזיק אותי למשך תקופה ארוכה בחיים. הפעם זה סופי".
מה הביא את הרצון לפרוש, עניין פיזי, לחץ מהמשפחה או רצון לעשות שינוי בקריירה?
"זה שילוב של העניין הפיזי והמשפחתי. פיזית כואב לי לשחק כדורסל אפילו עכשיו כשאני משחק עם הילדים שלי, אני לא יכול לרוץ מהר כמו שיכולתי בעבר או
לאורך זמן כמו שיכולתי פעם. ספורטאים ואתלטים מקצוענים הם כמו גלדיאטורים, הם מעבירים את הגוף שלהם בסיטואציות שמאוד מאתגרות אותו. הייתה לי קריירה ארוכה והגוף שלי אמר לי שזה הזמן לעצור. לפני שנתיים שפרשתי זה היה אותו דבר, אבל פשוט בעונה שעברה הייתי חייב לחזור לשחק ולכן הייתי צריך להילחם בכאב ובפציעות ולהמשיך לשחק".
למה אתה מתכוון ב-'הייתי חייב לחזור לשחק'?
"הייתי חייב לעבוד והעבודה הכי טובה שיכולתי להשיג הייתה כשחקן כדורסל. ניסיתי לעבוד בתקשורת או כמאמן או סוכן, אבל אף אחד לא העסיק אותי. דיברתי עם הרבה אנשים, חשבתי שאצליח להשתלב באחד מהתחומים האלה וחשבתי שאהיה טוב בזה, אבל הבעיה היא שלא הכרתי אף אחד בתעשיית הכדורסל האמריקאית שייתן לי את ההזדמנות לעבוד בעסק הזה. אחרי 16 חודשים של לימודים וחיפוש עבודה, הייתי חייב לעבוד כדי לפרנס את המשפחה שלי, אז חזרתי למכבי ת"א. במהלך העונה הזו במכבי, גיליתי תשוקה חדשה עבורי בכל מה שקשור לנדל"ן וזה מה שהתחלתי לעשות בעונה שעברה".
במבט לאחור השגת את כל מה שרצית במהלך קריירת המשחק שלך?
"אני ב-100% מרוצה מהקריירה שלי. למעשה החלום שלי התגשם בעונה שעברה. תמיד חלמתי להיות המנהיג והאיש במסיבת העיתונאים במהלך הפיינל פור, האיש שעונה לשאלות לפני המשחק על האליפות ועשיתי את זה. הדבר היחיד שחסר בקריירה שלי, זה שלא שיחקתי ב-NBA. כיום כשאני מבין איך שחקנים מגיעים ל-NBA ומה הוא מייצג, אני שמח מאוד ששיחקתי במכבי ת"א, הקבוצה הטובה ביותר באירופה, ושיצא לי לראות עולם. כשחקן אירופאי נשפטתי רק לפי היכולת שלי וכמה קשה עבדתי. ב-NBA זו פוליטיקה ולשמחתי לא הייתי צריך להתמודד איתה".
להגיד 'לא' לקליבלנד בטח לא היה כל כך פשוט מבחינתך.
"ברור שלא. אמרתי לא לקליבלנד כי הגוף שלי כואב ובגלל שיש לי הזדמנות מצוינת בעולם העסקים. אני בן 34, אין לי יותר חלומות בכדורסל, זה העבר שלי ועכשיו אני מסתכל על העתיד. בסופו של דבר אם אתה שחקן אמריקאי ולא נבחרת בדראפט כל שנה שעוברת זה נהיה קשה יותר ויותר להגיע ל-NBA. אני מאמין שלכל אורך הקריירה שלי הייתי מספיק טוב בשביל לשחק שם ואני חושב שהרבה אנשים מסכימים איתי, אבל ההבדל הוא שדייויד בלו לא היה מוכר חולצות כמו חראייפה או שחקנים גדולים אירופאים שנבחרו לפני. מה שאני הייתי עושה זה בא לעבוד קשה כל יום, אבל ה-NBA זה לא תמיד לקחת את השחקנים הכי טובים אלא לקחת את השחקנים המסחריים הכי טובים ויכול להיות שלא הייתי מסחרי מספיק. זה היה כבוד גדול לשמוע שקליבלנד מתעניינת בי, אבל הייתי צריך להמשיך קדימה והמציאות היא שהשגתי מומנטום טוב בעולם העסקים. זה היה טיפשי מצידי אם הייתי חוזר לשחק".
היו כאלה, כולל אולי אשתך, שאמרו לך שאולי תמשיך לעוד עונה אחרי עונה מוצלחת כמו בשנה שעברה?
"ברור. כולם אמרו לי להמשיך לשחק עוד עונה אחרי העונה המדהימה בשנה שעברה, אפילו אשתי אמרה לי את זה, אבל אף אחד לא יכול להיכנס לראש שלי, אף אחד לא יכול להתמודד במקומי עם הכאבים הפיזיים שהרגשתי, אף אחד לא יתמודד במקומי עם הדברים שאני מתמודד איתם בתור שחקן. בסיום העונה ידעתי שאני לא יכול לעשות את זה יותר, שאני לא רוצה להמשיך לשחק והייתי מוכן מנטאלית ופיזית להמשיך הלאה בחיי".
די נדיר למצוא מישהו ששלם לחלוטין עם הפרישה
"העונה שעברה הייתה מבחינתי הזדמנות נוספת. כשפרשתי לפני שנתיים, הרגשתי מה זה להיות מבחוץ, איך זה לראות משחקים, התגעגעתי למשחק, חשבתי עליו הרבה, אבל הייתה לי גם מטרה כי הייתי סטודנט, אז זה לא היה כל כך נורא. הרבה פעמים כששחקנים פורשים הם לא מקבלים את ההזדמנות לחזור שוב ולהעריך את זה. לי הייתה הזדמנות שנייה להתכונן לפרישה, הייתה לי עוד הזדמנות לחזור לשחק ולהתכונן פיזית, נפשית ומקצועית לתקופה של אחרי. עכשיו אני יודע איך זה ירגיש לראות את המשחק מבחוץ. אני הולך לפרישה הזו כשאני יודע שהזיכרונות הטובים שלי מהקריירה שלי כשחקן, יהיו אפילו טובים יותר בראש שלי, בהמשך החיים שלי והרגעים הפחות טובים יהיו השיעורים הכי טובים שלי".
נראה אותך מאמן בעתיד? ומה לגבי חזרה לישראל, אולי אפילו בתפקיד כלשהו במכבי תל אביב?
"אני מאוד רוצה לאמן ומאמין שגם אהיה טוב בזה. הבעיה היא שבאמריקה ואולי בכלל בעולם, היחידים שמצליחים לעסוק באימון אלה אנשים שמכירים מאמנים אחרים שיכולים לעזור להם להצליח לקבל עבודה ואני לא מכיר מאמנים בארה"ב. לפעמים זה לא כל כך לפי הכישורים שלך אלא יותר על פי הקשרים שלך.
אני תמיד מרגיש שאני שגריר של מכבי, כשאני פה באמריקה. מכבי זה מועדון שמאוד יקר לליבי ואעזור בכל מה שאני יכול למותג שלו ולהפצת שמו בעולם. לישראל אני בטוח אחזור בעתיד, אמנם לא כשחקן כדורסל אבל יש לי פה משפחה וחברים. אני אוהב את ישראל מאוד, את האווירה, האנשים כאן ומזג האוויר המדהים. אשמח לחזור לאמן במחנה כדורסל או להרצות פה בפני קבוצות או חברות, לבקר את המשפה והחברים וכמובן לפגוש אנשי עסקים שירצו להשקיע באמריקה או להפך. אני מאוד רוצה להמשיך את הקשר עם ישראל, מעריך את האנשים כאן והפעם אשמח לעשות איתם עסקים בכל מה שקשור לנדל"ן".
הספקת לבקר בניו יורק כשמכבי שיחקה מול ברוקלין נטס, מה אתה חושב על הקבוצה והשילוב של גיא גודס ופיני גרשון?
"אני חושב שעבור מכבי זה לא היה המאצ' אפ שהם רגילים אליו, הסגנונות באירופה וב-NBA שונים לחלוטין. מה גם שמכבי הגיעה אחרי מסע ארוך מאוד. זה קשה לחבר קבוצה חדשה, זה הצליח לנו בעונה שעברה וזה אפשרי לזכות בתארים, אבל זה לוקח זמן ואני חושב שיש במכבי צוות נהדר. בסופו של דבר השחקנים יצטרכו להיות בריאים להתחבר ולהילחם. אני שיחקתי במכבי ת"א כשפיני היה המאמן וזה לא היה מאוד מוזר עבורי לשמוע שכעת הוא עוזר מאמן. מכיוון שבשנה הראשונה שלי במכבי, דיויד בלאט היה המאמן שלי ובעונה השנייה הוא חזר כעוזר מאמן ופיני היה המאמן הראשי, כך שאני יודע שבמכבי הדברים האלה קורים. צוות אימון, זה לא מאמן ועוזרים, זה צוות. גודס, פיני ואלון - כולם ביחד אחראים לקבוצה. מכבי רוצה תמיד להיות הקבוצה הכי טובה, פיני מאמן מצוין ובכל פעם שאתה יכול להוסיף עוד ערך חשוב לקבוצה, אתה עושה את זה. פיני הוא תוסף חשוב, יש לו ניסיון עשיר והוא יעזור מאוד לגודס".
מה לגבי בלאט וההגעה שלו לקליבלנד כמאמן ראשי?
"מדהים. עבור דייויד כל הכוכבים זרחו בשנה האחרונה. זה לא רק מזל, הזכייה שלנו ביורוליג הייתה גם בעזרת מזל, אבל אני מאמין שאתה יוצר את המזל שלך ודייויד הוא אחד האנשים שעובדים הכי קשה שאני מכיר, והוא גם אחד האנשים הצנועים ביותר. מגיע לו להיות המאמן של קליבלנד. אין לי ספק שהוא יצליח, כי הוא עובד קשה והוא איש טוב והוא תמיד יהיה כזה".
הוא יצליח לדעתך להתמודד עם אימון של שחקן כמו לברון ג'יימס?
"זה יהיה אתגר גדול עבורו. לא רק לברון ג'יימס, בכלל לאמן שחקני NBA, כי כל שחקני ה-NBA חושבים שהם כוכבים. באירופה המערכת והמועדון זה מה שחשוב, ב-NBA הכל מתבסס על השחקנים, אז זה יהיה משהו שהוא יצטרך ללמוד ולהתרגל אליו".
מה הכי יחסר לך עכשיו שהכדורסל כבר מאחוריך?
"יחסרו לי שני דברים - קודם כל המשחק עצמו. אני אוהב כדורסל, גדלתי ושיחקתי כדורסל לכל אורך הדרך. כשהייתי ילד ושיחקתי, לא שילמו לי על זה ועדיין עבדתי קשה. כשחקן כדורסל אתה מקבל כסף לעשות את מה שעשית כל חייך וזה הכי קל עבורך. אני אתגעגע לקלות הזו לעשות משהו שהוא הכי טבעי מבחינתך. הדבר השני שאתגעגע אליו הוא חדר ההלבשה, האוטובוס, הארוחות עם החברים לקבוצה במלונות. במהלך העונה השחקנים הופכים ממש לאחים ואני אתגעגע למשפחתיות הזו".
"בעונה האחרונה שלי זכיתי בהכל - זה מה שיזכרו ממני"
אלי טנא, הבעלים של חברת הנדל"ן והעסקים, שמשקיע בעיקר בשווקי נדל"ן במצוקה, סיפר שכשפגש ולמד להכיר את בלו הבין שהוא מתאים לחברה שלו. "יש דומה בין ספורט לעסקים בתכונות ומאפיינים מסויימים, כמו עקשנות והדבקות במטרה, או תכונות ניהוליות כמנהיג קבוצת כדורסל, וזה יש לדייויד, תכונות שיסיעו לו להצליח בעסקים.
"דייויד ייצג משקיעים לרכישת נדל"ן מסחרי ברחבי ארה"ב וישראל. המצויינות והיושר שלו יסייעו לו למציאת עסקאות נכונות ויצירת קשרי משקיעים נכונים. דייויד לומד מהר ומאד לויאלי. סימן ההיכר שהוא מרגיש כבר טוב איתנו הוא שבמקביל ל'יאללה מכבי', הוא כבר אומר 'יאללה פיק' (שם חברת הנדל"ן, י.ו.). אני בטוח שזה win win situation".
דייויד, זה נכון שאפילו הבוס החדש שלך, אלי טנא, רצה שתמשיך לשחק עוד עונה?
"כן, הוא רצה שאמשיך לשחק עוד עונה, כי הוא מאוד אוהב את מכבי ת"א, אבל הוא גם מעריך את העבודה שאני עושה אצלו בחברה עכשיו. אני נמצא שם בסך הכול תשעה ימים, אבל כבר מנסה להציע רעיונות שאני חושב שמתאימים. אני לא כמו כל סוכן מתחיל, אני בן 34 עם ניסיון גדול וקשרים, אותם אני חולק עם החברה ועם אלי ונראה איזה הזדמנויות עסקיות ייצאו מזה. אני מרגיש ממש טוב בחברה. בכל העונה שעברה לקחתי שיעורים בנדל"ן, בביטוח, למדתי על שוק ההון, איך לעשות פרזנטציות ואיך להתכונן לפגישות. עכשיו מצאתי את החברה הנכונה עבורי ואת הבוס הנכון, האינטרס שלהם הוא כמו שלי והם נותנים לי את ההזדמנות ללמוד ולהשתלב.
קראתי מספר מאמרים על אתלטים שעוברים לעסקים ואיך הם מצליחים. בכדורסל יש עליות וירידות, יש זמנים טובים וזמנים רעים וככה זה גם בעסקים ובחיים. בכדורסל הרבה פעמים כשחקן, אומרים לך שאתה לא מספיק טוב, שאתה לא מתאים לרמה מסוימת ושאתה צריך להפסיק לשחק. אלה הדברים ששמעתי כשניסיתי לעשות את המעבר לעסקים, 'זה לא בשבילך תמשיך לשחק כדורסל, זה קשה ולא תצליח להתפרנס מזה'. מבחינתי, בדיוק כמו שבכדורסל ידעתי להישאר אחרי האימון ולזרוק עוד 500 קליעות, כך גם עכשיו אני לומד המון, קורא כל הזמן, מלמד את עצמי דברים שיכולים לעזור לי בנדל"ן.
מבחינתי להישאר אחרי האימון או לשבת ללמוד בזמן הפנוי שלי במקום לצפות בטלוויזיה ולהשתפר כל הזמן, זה אותו דבר. דוגמא טובה למישהו שלקח את המנטאליות של אתלט ותיעל אותה לעולם העסקים,
זה הבעלים של הפועל ירושלים, אורי אלון. נפגשתי איתו לפני כמה ימים בניו יורק ודיברנו רק על עסקים ולא על הפועל ירושלים. רציתי להיפגש איתו, כי הוא איש עסקים מאוד מצליח. אורי שיחק ומשחק כדורסל גם היום וכשהוא שיחק הוא רצה להיות הכי טוב, עבד קשה בשביל זה, אבל בסופו של דבר העסקים התאימו לו יותר. הוא אמר לי שבדיוק כמו שבכדורסל הוא רצה להיות הכי טוב כך הוא מתנהל גם כאיש עסקים".
אז מה לאחל לך?
"אני אדם בר מזל ומאוד מודה על כך. לא יכולתי לבקש עונה טובה יותר מזו של השנה שעברה. בכדורסל יש אמירה שאתה טוב כמו המשחק האחרון שלך. במשחק האחרון שלי, ניצחתי ובעונה האחרונה שלי זכיתי בהכל וזה מה שיזכרו ממני. אני מסתכל על שחקנים ששיחקו עד גיל 40 או חבר'ה כמו סטיב נאש או טרייסי מגריידי, בסופו של דבר מישהו יגיד להם אתם לא יכולים לשחק כדורסל יותר או שהגוף שלהם יגיד להם לעצור ויזכרו להם רק את העונה האחרונה שלהם. עבורי העונה האחרונה הייתה מוצלחת במיוחד, אני מאושר שיצא לי לחלוק את הרגעים האלה עם החברים שלי לקבוצה בעונה שעברה".
צפו: השופט שלף צהוב וספג אגרוף בתגובה
צפו: תגרת ענק במשחק כדורסל בפיליפינים
לפנייה לכתב/ת 
