חדרים סודיים בשירי ילדים
"פעם ניצחתי שלושה ענקים" שכתבה עדנה קרמר לפעוטות, מצליח לבטא במצוינות מרגשת את טיבו של ז'אנר שירי הילדים, ונוגע בפנטזיה, בריאליה, בכאב, ובעיקר - בלב
השירה לילדים ספגה את המכה הקשה ביותר במו"לות הישראלית במרוצת השנים. אמנם ספרי שירה קלאסיים עדיין נמצאים על המדפים (ושירים מוכרים ואהובים מודפסים לילדים ברחבי תל אביב, למשל), אבל ספרי שירה חדשים, עכשוויים, כמעט לא רואים אור, ובין אלו שכן מתפרסמים - רק מעטים מצליחים להגיע מהמלאי שבחנות אל חדרי הילדים - גם אם זכו בפרסים ובביקורות אוהדות.
בשנים האחרונות ניתן לציין לחיוב ספרי שירה שכתבו שלומית כהן-אסיף, חיה שנהב, נתי בית, רינת הופר, דפנה בן צבי וגלית ראב"ד, אך כאמור, אלו מהווים אחוז קטן מאוד מהספרות המוצעת לילדים כיום, וחבל. לשירה כוח אדיר מכל בחינה שהיא עבור הנמענים הקטנים והקטנטנים, ואולי אף יותר מהפרוזה, זו צריכה להיות רגישה וערה לתמורות והשינויים הקורים בחברה, משום יכולתה להיות ביטוי חד-פעמי בעל עוצמה המוצג בטקסט קצר.
ספרה החדש של עדנה קרמר, סופרת, משוררת ועורכת מוערכת, שהלוואי והייתה מפרסמת יותר, הוא ספר שירה מצוין. החל מהשם המסקרן והמפתיע - "פעם ניצחתי שלושה ענקים" - וכלה באיורים הנהדרים של אביאל בסיל. זה הוא ספר שמצליח להיות עכשווי ברוחו, בסגנונו ובמקצב של השירים המופיעים בו, ויחד עם זאת, לשמור על הפיוט והעדינות של השירה הקלאסית לילדים, שהורים רבים עדיין מבקשים להקריא.
קרמר פרסמה בעבר מספר ספרי שירה, בהם "חלום של צבעים", "בית מטייל בגן" ו"כפות הרגליים שלי יחפות". שירתה מיועדת לפעוטות וגם לילדים בגילי 4-5; שירי חידה ומשחק, שירים בעלי נימה פיוטית יותר, ושירים הומוריסטיים ופנטסטיים. בכל סוגה שהיא בוחרת, קרמר מצטיינת במקצב, בחריזה, במוזיקליות שבטקסט, ובניסוח חכם ומשכנע של סיטואציה מוכרת מחיי הילדים והווייתם, ובעיצוב מדויק של מבעים רגשיים.
הספר כולל ארבעה-עשר שירים, כולם נמסרים בקולו של ילד עתיר דמיון, סקרן ושובב, המספר מצד אחד על אירועים ריאליסטיים (כמו בשירים "כדורסל", "אל ראש ההר" ו"אלוף כדורגל"), ומצד שני על הרפתקאות פנטסטיות הנשענות על גוזמאות משעשעות ומבדרות, שקרמר מצליחה להפוך למהימנות עד מאוד (כמו בשירים "לוויתן", "פיל" ו"עציץ").
הגוזמה היא מאפיין מרכזי בשירים, שכן גם בשיר ריאליסטי כמו "כדורסל" יש הגזמה חיננית המדגישה את המשמעות של הסיטואציה המתוארת עבור הילד. כך כותבת קרמר בשיר: "כשלימדתי את אמא לקלוע לסל / היא דיברה בנייד, לא הקשיבה בכלל. / דיברה ודיברה אולי שעתיים, / בינתיים ניצחתי אותה מאה-שתיים." קרמר משתמשת בהומור עדין מאוד כדי להביע מצוקה רגשית, אפילו ניכור, בסיטואציה עכשווית שכיחה למדי, והאיור מדגיש זאת היטב על ידי הבעות הפנים של הילד, שצמא לתשומת לב מאמו.
בנוסף, - וזה אולי יישמע עניין פעוט - יש אומץ בבחירה של קרמר לכתוב "היא דיברה בנייד", כלומר, לעגן את הסיטואציה בזמן עכשווי על אף הזרות המסוימת שיש למילה הזו בשירה לילדים. וזה, כמובן, עובד להפליא.
שירי הגוזמה הפנטסטיים ברוח "דודי שמחה", נהדרים, מצחיקים ובעלי קצב מצוין. לדוגמא, "לוויתן": "בניתי מגדל בחול הרטוב, / פתאום לוויתן הגיע לחוף! / כולם ברחו, אז טיפסתי עליו / והפלגתי לבד אל הים הרחב." קרמר מניחה בפיו של גיבור הספר מבע משכנע בשלמותו, בין השאר, משום שהריאליה והפנטזיה, המציאות והדמיון, נמסרים באותו טון ומופיעים על אותו מישור. סיטואציה דרמטית כמו זו של "לוויתן", וכך גם במרבית השירים בספר, נמסרת כמעט בשוויון נפש, אך ניתן לזהות בטון גם התלהבות והנאה גדולה, בעוד סיום הסיטואציה (והשיר) יהיה תמיד חביב, נעים, משעשע ומשמח.
קרמר מצליחה בכל השירים לשמור על אחידות הן מבחינת איכות הכתיבה והן מבחינת אפיון מקורי של הסיטואציות. בשונה מכותבים אחרים לילדים, הספר הזה אינו חיקוי של "הילד הזה הוא אני", אבל בהחלט יש בו את אותה הבנה שיהודה אטלס הפגין בספרו, לעצב במעט מלל את האופן שבו ילדים חווים דברים, מגיבים לסביבה, תופסים את עצמם בתוכה, ואת המבע שחושף סודות, מאווים ותסכולים.
עבודת האיור של אביאל בסיל בספר זה היא אחת המוצלחות של המאייר הצעיר והפורה, שפרץ רק לפני שלוש שנים לתחום ספרות הילדים, וכבר הספיק לאייר עשרות ספרים מאת בכירי הסופרים בישראל, בהם אתגר קרת, מאיר שלו ונירה הראל, וגם טקסטים קלאסיים של לאה גולדברג, נתן אלתרמן ופניה ברגשטיין. התרגלנו לאיורים הצבעוניים הגדולים של בסיל, לדמויותיו החמודות, למשטחי הצבע הגדולים ולסגנו‧ן של הסיטואציות.
בספר זה הוא שינה מעט את סגנונו, מספיק בשביל שהדבר יורגש ויעניק תחושה רעננה לספר, וגם לו - כמאייר. עדיין נמצא מאפיינים סגנוניים מוכרים באיוריו,
אבל הפעם עבודתו עדינה יותר, הדמויות קטנות יותר וקווי המתאר עדינים אף הם, ובמידה מסוימת עבודתו מזכירה איורים מוקדמים של מוריס סנדק, למשל לספרה של רות קראוס, "A Hole is to Dig".
הקומפוזיציות שלו מצוינות ומשתנות משיר לשיר, וכך גם העבודה שלו עם הצבעים והשינויים ברקעים. בסיל, בדומה לקרמר, הצליח להעניק ייחוד לכל שיר, כיצירה העומדת בפני עצמה, ויחד עם זאת, לסלול נתיב מהנה, יפהפה ומגובש - שדרכו יעברו הנמענים מסע שיש לו קו אחיד והוא מלא בדמיון והרפתקה.
דמות הגיבור מעוצבת היטב, ואליו בחר בסיל בחוכמה לצרף שלוש דמויות של ילדים המופיעים בכל האיורים לשירים (פרט לשלושה), ומסוגננים אחרת ממנו. הם מתפקדים כצופים, כמאזינים, כשותפים - ולמעשה, כבבואה של הילדים הנמענים של הספר. העיצוב המצוין, הפורמט שנבחר וההדפסה האיכותית, חוברים יחד ליצירת ספר יפהפה ומושך מאוד לקריאות חוזרות.
השיר האהוב עליי בספר, בטקסט ובאיור, הוא "חדר סודי", וכך זה הולך: "מעבר לקיר יש לי חדר נסתר, / מותר להכניס לתוכו כל דבר. / יש בו כלבים, חתולים, עכברים / ושלט גדול: אין כניסה להורים!" הכפולה המאוירת המצוינת שעושה שימוש חכם בפורמט ומחלקת את הכפולה למציאות והדמיון, לקיים ולרצוי, היא התמצית של הספר הזה, שמצליח להעביר בפשטות וברגישות את הדואליות הזו בחייהם של ילדים, ולעורר חדווה, הנאה והתפעמות, בכל פעם מחדש.
"פעם ניצחתי שלושה ענקים", מאת עדנה קרמר. איורים: אביאל בסיל. הוצאת הקיבוץ המאוחד.
