אנדריי זביאגינצב: "רוסיה לא תהיה איראן"
בסרט "לוויתן" של הבמאי הרוסי אנדריי זביאגינצב, אורח הכבוד של פסטיבל הסרטים חיפה, קיימת ביקורת לא כל כך מרומזת על שלטונו של פוטין והתעצמות הכנסיה. אז איך הוסכם שייצג את רוסיה באוסקר? "זו לא אמירה פוליטית, אלא אמנותית" אמר במסיבת עיתונאים
מאחורי אנדריי זביאגינצב ארבעה סרטים בלבד, ולמרות זאת הבמאי הרוסי הוא אורח הכבוד המרכזי של פסטיבל הסרטים חיפה ה-30, ומחווה מיוחדת נערכה ליצירתו. אחרי צפייה בסרטו החדש "לוויתן", שהוצג בבכורה בפסטיבל קאן האחרון, אפשר להבין מדוע הוא ראוי לכבוד שניתן לו בישראל ובעולם כולו. מדובר ביצירת מופת אשר נעה בין סוגיות מוסריות וקיומיות אוניברסליות לבין ביקורת לא מרומזת במיוחד נגד משטרו המושחת של ולדימיר פוטין.
"לוויתן" הוא סיפורו של אדם שנעשק על ידי ראש עירייה מושחת שחומד את ביתו ומבקש להפקיע אותו מידיו לצורך מיזם משותף עם הכנסיה המקומית וראשיה. הגיבור ניקולאי מנסה להיאבק ברוע הגזרה, אך כמו איוב התעקשותו מביאה לו רק צרות ללא הרבה תקווה. בסופו של דבר זהו הלוויתן הבלתי מנוצח - מספר איוב המקראי או מזה של תומאס הובס, אשר יוצא מהמאבק כשידיו על העליונה. במיוחד ברוסיה של היום.
עם זאת, במסיבת העיתונאים שנערכה היום (א') עם זביאגינצב בן ה-50 בחיפה, הודה הבמאי כי המקור לעלילה המתרחשת בסיביר הוא בכלל סיפור אמיתי שארע בקולורדו שבארצות הברית לפני עשר שנים. מפעל מלט גדול שהיה מעוניין בפיסת נדל"ן של בעל מוסך, השתלט על השטח ללא הסכמה. לאחר שניסה לשטוח טענותיו במשטרה, בעירייה ובבית המשפט ללא הועיל, יצא אותו אזרח למסע נקם - באמצעות טרקטור ענק הוא הרס כמה מבנים ציבוריים ולבסוף התאבד.
מסע הנקמה בקולורדו
זביאגינצב סיפר כי המקרה הזה נגע ללבו והוא ביקש לעבדו למציאות של רוסיה, אלא שסוף מוחלט כמו בסיפור האמיתי הצריך עיבוד, ולכן הוא שונה לחלוטין ב"לוויתן". "הסוף הזה היה מלווה בתחושת ניצחון או נקמה כלשהי, ורצינו שאצלנו יהיה פתח למחשבה", אמר זביאגינצב, אשר ביקש להימנע מהפניית ביקורת פוליטית ישירה כלפי המשטר. "אני לא פוליטיקאי ולא סוציולוג", ענה כשנשאל אם ניתן בכלל למרוד נגד הממסד ברוסיה של היום (אגב, בסרט ניתן לצפות לרגע בבנות להקת פוסי ריוט שנכלאו במדינה).
בכל הנוגע לממסד הדתי ברוסיה, זביאגינצב אף יותר זהיר, בין השאר כיוון שהעיד על עצמו כאדם מאמין. "רוסיה לא תהפוך לאיראן, הכנסיה מתחזקת עכשיו אחרי 80 שנה שבהן לא היה לה מקום", אמר, "יש בסרט קריאה לחפש בצימאון את האל ולא להאמין לכל מילה".
"השם של הסרט צץ תחילה מספר איוב, אבל כשחלקתי את הרעיון עם חברים פילוסופים הם קישרו את השם להובס", סיפר, "ככל שהעמקתי נדהמתי לגלות את ההקבלה אליו עם מבנה השלטון במדינה דתית ואזרחיה. כשנפתחו בפני הרעיונות האלו, הבנתי שמצאתי את החלק השני".
