מריה קונג: מאכזבת בעבודה מיותרת
גיבוב של שפה תנועתית בוסרית ותיאטרליות מלודרמטית מוגזמת. "Stand-Up For Your Rights", יצירתם החדשה של להקת המחול מריה קונג, היא עבודה חובבנית, יומרנית ומזלזלת שמעוררת אי נחת
אין יציאה מצדו הימני של האולם במרכז סוזן דלל במהלך מופעים. גם מצדו הימני של היציע, אין אפשרות לצאת. אחרי יותר מעשרים שנה של צפייה במופעי מחול באולם הגדול של המרכז, מדובר בגילוי מרעיש. עשרים דקות לתוך המופע החדש של להקת "מריה קונג", קולקטיב המחול שהקימו לפני כשש שנים קבוצת רקדנים יוצאי להקת בת שבע, הצפייה הפכה לבלתי נסבלת.
"פיוז'ן של מחול ותיאטרון בהשראת סרטי קולנוע וגיבורי העל של עולם הקומיקס", כך מגדיר האנסמבל שיוצר את עבודותיו במשותף, את הטקסט המבולבל שנשפך אל הבמה ללא סינון, עריכה, בדיקה עצמית מעמיקה או סימני שאלה. "מסע טרנספורמטיבי אל עולם משחרר של צבעים והומור", מפריחה התכנייה הבטחה.
בהתחשב במשאבים שהושקעו בהפקה - ויעידו על כך התלבושות המסוגננות, הסאונד, ציוד תאורה חדשני שהתווסף לסטנדרט הקיים באולם, המסך שעל הבמה, עיצוב הוידאו, ושימוש באפקטים מיוחדים וטכנולוגיה מתקדמת - תחושת הפספוס אף מתעצמת. רקדנים, טובים ככל שיהיו, כך מוכיחה גם ההפקה הנוכחית, אינם בהכרח יוצרים.
חלקה הארי של העבודה נסמך על מלל שמטרתו, ככל הנראה, ללחוץ על בלוטות הצחוק. בסגנון הסרטים האילמים משנות העשרים של המאה הקודמת, מדברים הרקדנים על טקסט מוקלט מראש. מרבית הטקסט הושם בפיה של דמות נשית שמנחה תוכנית אירוח צעקנית בסגנון סטנד אפ (מכאן כנראה שואב שמה של העבודה). השימוש בטקסט ובליפ סינק, שמבוצע כהלכה, אינו יותר מהסחת דעת מבלבלת, שאינה מצליחה לחפות בשום אופן על היעדר קו אמנותי וכוונה בהירה או לטשטש את השפה התנועתית הרזה על גבול האנורקסיה.
שש שנים אחרי "פלינג", עבודת הביכורים המצוינת של הקבוצה, עושה הרושם שמריה קונג הלכה לאיבוד. הצורך ביד מכוונת לספינה הזו, ברור כעת מאי פעם. האם מדובר בלהקה שנמצאת עדיין בדרך לגיבוש זהות? לא בטוח. האם האידיאולוגיה הקיבוצית של קולקטיב אמנותי יצירתי, כשלה? לא בהכרח. "הרגשנו צורך אמיתי לגעת בנושאים רציניים אבל תמיד עם חיוך כי החיים יפים", מצטטת התכנייה את טליא לנדא, המנהלת האמנותית של הלהקה. הצורך הממשי, כפי שעולה מן התוצרת, הוא בחישוב מסלול מחדש, בהתבוננות מפוכחת בתהליכי העבודה ובבחינה מחודשת של הפורמט.
