אילו קשיים חברתיים של הילד צריכים להדאיג אתכם

הורים רבים מוטרדים מהקשיים שיש לילדם בתחום החברתי ובקשר עם בני גילו: "הוא לא מוכן לגשת ולשחק עם ילדים בגינת השעשועים ורק נצמד אליי‭;"‬ "היא תמיד לבד, אף פעם לא מוזמנת לחברים‭;"‬ "אף אחד בכיתה לא בוחר אותו להיות בן זוג בטיול‭;"‬ "תמיד הוא רב עם כולם, לא יודע בכלל לוותר‭;"‬ "ילדה מקסימה, תלמידה למופת, אבל לא יודעת ליצור קשר עם בנות הכיתה‭;"‬ "הוא כל היום מול המחשב, אבל אף פעם לא מביא חבר הביתה או יוצא לבלות עם חברים‭."‬

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

האם מדובר בביישנות? בחוסר ביטחון? בחרדה חברתית? בחוסר הבנה של אחרים? אולי באוטיזם? ואולי זהו קושי בתחום הרגשי, שאינו מאפשר לילד או לילדה ליצור חברויות ולשמור על קשר מהנה עם בני גילם?

ייתכן שיש יותר מגורם אחד לקשיים הללו. הקשיים יכולים להיות בהיבט הפיזיולוגי או הפסיכולוגי, אם מבחינת היכולת המילולית ואם מבחינות אחרות. הנה כמה דוגמאות.

בין ההיפראקטיבי לחולמני

קושי מילולי: ילד שמתקשה בהבנת השפה ובשימוש בה, ילד שמגמגם או שמתקשה להרכיב משפטים וליצור מהם רצף, מתקשה להביע את תחושותיו ואת רצונותיו. במחיצת בני גילו הוא מתקשה להבין את החוקים של משחק מובנה, ואולי אף לא מצליח לזכור את שמות חבריו. ילד כזה, שמתקשה לתקשר עם בני גילו, נתפס בעיני סביבתו כמופנם וביישן. גם ילדים שסובלים מליקויי למידה, כגון קושי בכתיבה ובקריאה או דיסלקציה, מתקשים לרכוש חברים.

קושי מוטורי: לגיא (כל השמות בכתבה בדויים) בן ‭8-ה‬ אין שום קשיים מילוליים, ובכיתה הוא נחשב לתלמיד טוב, אבל גם לו אין חברים. "למסיבת הכיתה לא הזמינו אותו‭,"‬ מתלוננת אמו. "רק לפני שבוע קניתי לו את קונסולת המשחקים הכי חדישה, חשבתי שעכשיו סוף-סוף יבואו אליו, והנה הוא יושב בחדרו ומשחק כל הזמן לבד. בכיתה ב' חשבתי שאולי הוא לוקה באוטיזם, ונאמר לי חד-משמעית שלא. לרגע הוקל לי, אבל לא לאורך זמן. גם בעלי כבר מיואש‭."‬

הקשיים של גיא מוטוריים, והוא מתקשה להשתתף במשחקי הכדור. זה הוביל לכך שבהפסקות הוא נשאר בכיתה וקורא ספר, ונראה שכבר ויתר על הניסיון לתקשר עם בני כיתתו.

קשיים מוטוריים יכולים להתבטא בסרבול ובהפרעות תנועה ויציבה. בדרגה קשה מדובר בנכויות פיזיות ובתופעות הכרוכות בשיתוק מוחין. מוגבלויות אלה מקשות לא רק מבחינה פי - זיולוגית. ילד כבד שמיעה או כבד ראייה מתקשה ליצור תקשורת זריזה ויעילה שנדרשת לפיתוח ולשימור יחסים חברתיים, וכמוהו מתקשים גם ילדים שסובלים ממוגבלויות פיזיות אחרות. הם לא יכולים להשתלב בקלות במשחקים שנדרשת בהם התארגנות מהירה, ולא רק במשחקי הספורט. ילד כזה, שהוא למוד אכזבות, נוטה להימנע ממצבים חברתיים שמצריכים מיומנויות שאינו יכול לסגל לעצמו.

חרדה ורגישות-יתר: לרני אין שום קשיים מוטוריים, אבל גם הוריו מודאגים. גם הם הגיעו אל הפסיכולוג עם שאלה: "למה אין לילד חברים‭"?‬

מתברר שרני מתקשה להתמצא במרחב. במקומות שאינם מוכרים לו תוקפת אותו חרדה, ולכן הוא נמנע מללכת למקומות חדשים ומעדיף להישאר בבית במחיצת הוריו. "בהתחלה דווקא שמחנו שהוא איתנו, עד שהבנו שמשהו לא בסדר‭,"‬ מספרת אמו.

ילד שסובל מהפרעות חרדה מתקשה ליצור קשר עין עם הזולת, ליזום שיחה או לפתח שיחה, ובמצבים של אתגר חברתי נוספים על ה"ביישנות" גם מאפיינים פיזיים - רעד וקשיי נשימה. אמו של רני התגאתה בתחילה בילד הכל כך רגיש שלה, עד שהבינה שבנה סובל מרגישות-יתר, ושכל מגע עם הסביבה נתפס בעיניו כמאיים וכמכאיב. ילדים כמו רני עלולים להימנע מקרבה, וייתכן גם שמה שחוו כפגיעה יגרום להם להגיב בתוקפנות לא מווסתת.

תת-רגישות: גם ילד שסובל מתת-רגישות עלול להגיב בתוקפנות. ילד כזה עלול להכאיב לחבריו במגעו ולא להיות מודע כלל לסכנות הכרוכות בחיפוש מתמיד אחר גרייה. כמו רועי, נער יפה תואר בן 12 שמעוניין מאוד בחברים. "אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות‭,"‬ סיפרו הוריו בתסכול, "זאת כבר הפעם השלישית השנה שמשעים אותו מבית הספר. ולא רק עם המורים יש לו בעיות, אלא גם עם החברים לכיתה‭."‬

התברר שבמשך השיעור רועי מצביע ללא הרף, עוד לפני ששמע את השאלה עד סופה. שותפו לשולחן התלונן שהוא נוגע בו כל הזמן וביקש לעבור מקום. רועי הוא ספורטאי מצטיין, אבל לא מציית לחוקי המשחק, ולכן כבר לא משתפים אותו. לאחרונה אפילו הטילו עליו חרם.

רועי אובחן כלוקה בהפרעת קשב וריכוז (‭.(ADHD‬ ילדים שסובלים מן ההפרעה הזאת מתאפיינים גם בהיפראקטיביות, והתנהגותם האימפולסיבית מעוררת בסובבים אותם רגשות שליליים וכעס. הם מתקשים לווסת את התנועתיות שלהם ולא פעם מתישים את סביבתם.

מרדנות: קרובים להיפראקטיביים הם הילדים שהתנהגותם מרדנית ומתנגדת (Oppositional Defiant Disorder). דן למשל נוטה לאובדן שליטה ולווכחנות מול מבוגרים, מסרב לציית לדרישותיהם ולכללים המקובלים ולא פעם מורד באופן פעיל. לעיתים קרובות הוא מביע כעס ועוינות, מאשים את הזולת בטעויותיו שלו, מתלונן על הט- רדות של אחרים ומתנקם בהם.

תת-פעילות וחולמנות: בקצה השני של טווח ההתנהגויות נמצאים הילדים שסובלים מתת-פעילות, ה"חולמניים‭,"‬ אלה שאינם יוזמים קשר ומתנתקים מהסיטואציה החברתית. מחקרים עדכניים מראים שקשייהם דומים במידת מה לקשייו של ילד בספקטרום האוטיסטי.

שונות: החברה הישראלית לא מקבלת בקלות את השונים ממנה, ובחברת ילדים הבעיה מחריפה כפליים. גם מראה חיצוני שונה עלול ליצור סטיגמות על הילד ולבודד אותו.

היעדר מודל משפחתי: הוריו של גלעד באו אל הפסיכולוג עם השאלה המוכרת: "למה לילד אין חברים‭- "?‬ אבל די היה לפסיכולוג בשיחה קצרה איתם כדי להבין שאולי מקור הבעיה בהם. אם ההורים לא מציגים מודל חברתי תקין, נבצר מהילדים לרכוש מיומנויות חברתיות שאותן יוכלו לחקות בחוץ ולהיעזר בהן בטיפוח חברויות עם בני גילם.

מצבי משבר: ייתכנו גם קשיים הנובעים ממצבי משבר כמו גירושי הורים, מעבר דירה או בית ספר, מוות של בן משפחה, לקות של אחים, מחלה של אחד ההורים (פיזית ו/או נפשית),‬ מחלה כרונית של הילד או טראומה שחווה - למשל הצקות והתעללות בבית הספר - כל אלה נותנים את אותותיהם, וילד במצוקה מתקשה להשתלב בחברת בני גילו.

להיות ערים לתלונות

הקשיים החברתיים של הילד יכולים, אם כן, לנבוע מסיבות רבות. כדי לא להתעורר מאוחר מדי ולהקדים להגיע לטיפול, חשוב שהסביבה הקרובה תהיה קשובה לתלונותיו של הילד על מצבו החברתי. יש להיות ערים לתלונות ולדיווחים של הצוות החינוכי על תפקודו החברתי ועל התנהגותו בעת פעילות חברתית ואף ליזום שאלות בעניין.

התנהגויות שצריכות להדליק נורה אדומה:

צפו בילד בזמן פעילות חברתית (פגישות כיתה, מסיבות, טיולים, משחק עם חבר בבית או אירועים משפחתיים) - האם הוא "חלק מהחבורה" או שהוא נראה בודד?

כשהוא פוגש את בני גילו או אנשים בכלל - האם הוא יוצר קשר עין? האם הוא יודע לברך לשלום? האם הוא מחייך? משתמש במילות נימוס? 

האם הילד מבין הומור ואבסורד?

האם הוא מקשיב לאחר ומחכה לתורו בזמן שיחה?

האם הוא יודע להעביר בשיחה מסר מילולי ברור?

האם הוא מביע אכפתיות כלפי בני משפחה ואנשים אחרים ודואג לשלומם?

האם הוא תוקפני?

האם הוא מסתגר ומגלה סימני דיכאון - מעצבות ועד חוסר תיאבון וקשיי שינה?

האם התנהגותו במצבים חברתיים מביכה אתכם?

אם משהו מכל אלה מוכר לכם, מומלץ לפנות לבירור אצל אנשי מקצוע. מומלץ לטפל כמה שיותר מוקדם בבעיות הללו ולמנוע מהן להתקבע. אסור שהן יעצבו את עתיד ילדיכם בכל השנים הבאות. 

ד"ר יעל לייטנר היא מנהלת המכון להתפתחות הילד וד"ר חגית נגר שמעוני היא מנהלת מרכז מראות - בית החולים דנה לילדים, המרכז הרפואי תל אביב