פרשת השבוע: אִמהות מאוחרת היא מצווה?
פרשת בראשית מסבירה שייעודו הראשון של האדם הוא לעבוד וליצור, וגם של האישה - עם אחריות נוספת של אִמהות. כדי לממש את ייעודה על האישה למצוא את האיזון הנכון לה בין שני התפקידים, ודחיית הקריירה לגיל מבוגר או פיתוחה לצד האימהות הם שילוב מנצח
האם העבודה היא עונש שהוא כורח המציאות - או אידיאל בעל ערך עצמי משלו?
עיון בפרשת בראשית מזכיר לנו כי ייעודו הראשון של אדם כאדם עובד - "וּמִלְאוּ אֶת הָארֶץ וְכִבְשֻׁהָ" (בראשית א, 28), וכן "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב, 15) - נקבע עוד בטרם מתן העונש. תפקידיו של האדם הם לעבוד, לשמור על יצירת האל ולהמשיך לפתח וליצור בעולם. ביצירה זו הוא מחקה, למעשה, את האל ושותף עמו במעשה הבריאה. בהמשך, בספר שמות, אפשר אף למצוא ציווי לעניין העבודה שהאדם מצוּוה בה: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ" (שמות כ, 9).
טורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית :
פרשת השבוע: לדעת להשלים זה את זה
יום הכיפורים - זמן להצבת יעדים חדשים
רוצים להשפיע באמת? דעו להעביר ביקורת
לפי התפיסה היהודית, העבודה - ואפילו העבודה הפיזית - עושה אותנו לשותפים ליצירה ולבריאת העולם תוך שימוש בכישורים המיוחדים לנו, שהם מתת אל. זהו היישום של "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ" (בראשית א, 27).
העונש שקיבל אדם, לאחר שנתפס אוכל מפרי עץ הדעת - "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ" (בראשית ג, 17), וכן "בְּזֵעַת אפֶּיךָ תֹּאכַל לָחֶם" (בראשית ג, 19) - מתייחס לעבודת האדמה עצמה, שתהיה לו קשה פיזית, ולא תמיד מתגמלת - ולא למושג העבודה בכללותו. פירוש החזקוני לפסוקים אלו גורס, כי העונש חל בתקופת חייו של האדם הראשון בלבד ופג כליל עם מותו של האדם הראשון והולדתו של נח.
התפקיד הכפול של הנשים
האם רק לגבר העניק האלוקים את העבודה כמתנה? ומה עם האישה? מהפסוק: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א, 27) אנו למדים כי "אדם" הוא שם כולל לזכר ונקבה, ולפיכך ניתן להסיק כי מתנת העבודה ניתנה בצורה שווה לשני המינים.
בנוסף לשם "אדם" קיבלה האישה גם שני שמות המיוחדים רק לה. ראשית, נקראה "אישה": "וַיֹּאמֶר הָאדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת" (בראשית ב, 23); אך בהמשך היא מקבלת גם שם פרטי: "ויִּקְרָא הָאדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי" (בראשית, ג, 20).
העובדה שיש לאותה הישות שני שמות, מרמזת על מצב של מורכבות וכפל ייעודים. בפירושו "עקידת יצחק" מסביר ר' יצחק עראמה את שני ייעודיה של האישה: "והנה בשני השמות האלה נתבאר שכבר יש לאשה שתי תכליות: האחד - מה שיורו עליו שם אשה, כי מאיש לוקחה זאת. וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל... והשני - עניין ההולדה (...) וגידול הבנים כאשר יורה עליה שם חוה, כאשר היא היתה אם כל חי". לפי הסבר זה, התכלית הראשונה של האישה, ללמוד לעבוד ולפתח את העולם, זהה לתכלית הגבר, ואילו התכלית השנייה ייחודית רק לה - מימוש ייעודה האישי כאם.
חווה הייתה הראשונה בנשים אשר זכתה לקבל את תפקיד האמהות לדורות. תפקיד זה ניתן לה כחלק ממימושה כאשה הראשונה בתולדות האנושות. בימינו נשמעות קריאות רבות להשוואת זכויות האישה לזכויות הגבר בעבודה וקריאות לנשים שלא לוותר על הקריירה אל מול האמהות. דומני כי המקור לקריאות אלו אינו מביא בחשבון כי האמהות עצמה ניתנה כזכות לאישה ונדרשת לה כחלק ממימושה בעולם הזה. על מנת שאישה תממש את ייעודה, עליה למצוא את האיזון הנכון לה באופן אישי בין אמהות לקריירה. דחיית הקריירה לגיל מבוגר או פיתוחה ההדרגתי לצד האמהות אינם מהווים בהכרח ויתור על מימוש אישי, כי אם שילוב מנצח של המימוש המדויק.
מרים שפיר היא יועצת קריירה ומחברת הספר "רעיון עבודה שבועי" - היבטים תעסוקתיים בפרשות השבוע
לפנייה לכתב/ת 
צילום: shutterstock
מרים שפיר
צילום: דור שפיר
מומלצים
