עיני בדיסקונט? זה דווקא טוב לעובדים. דעה

בנק דיסקונט שכר את שירותיו של עופר עיני לסייע במשא ומתן עם העובדים, אולם מהלכו של עיני ספג ביקורת חריפה אצל בעלי הדעה. בגידה, חציית קווים, ליקוי מאורות, ניגוד עניינים וחוצפה היו רק חלק מההתקפות הזועמות שהשמיעו מנהיגי העובדים ונציגיהם.

לכתבות נוספות בערוץ קריירה:

• חוצה את הקווים: עיני מייעץ לדיסקונט בענייני עובדים
• עיני פורש: ההישגים, הכשלונות והאתגרים
  

אולם ביחסי העבודה בישראל 2014, מהלכו של עיני ראוי דווקא להיות דוגמה לכל מעסיק, באשר לדרך בה יש לנהל את יחסי העבודה החדשים. לא פחות חשוב - מדובר גם בהזדמנות בפני העובדים להביא את עניינם באופן יעיל בפני המעסיק.

לא רואים את נקודת המבט של העובד

רבים מסכסוכי העבודה בישראל מגיעים לנקודות קיצון רק משום שהמעביד אינו רואה את נקודת מבטו של העובד. כך למשל, בית הדין לעבודה נאלץ להשתיק את המעביד לחלוטין בהתארגנויות ראשוניות בפסק דין פלאפון - תוצאה שהייתה יכולה להימנע אם המעסיק לא היה בוחר להגיע להכרעה שיפוטית בעניין זה. בישראל של 2014 עבודה מאורגנת אינה נגד המעסיק - היא בעדו.

בפסקי דין הניתנים בבתי הדין לעבודה, כדאי מאוד להפריד בין שני הצדדים - התובע והנתבע - על ידי מקף ולא במונח "נגד", כמו במשפט פלילי או אזרחי. כך למשל, "בנק דיסקונט - ארגון עובדי בנק דיסקונט", ולא "בנק דיסקונט נגד ארגון עובדי בנק דיסקונט". זאת מכיוון, שאם רוצים שהסכסוך הקיבוצי ייפתר, שני הצדדים צריכים לנצח ולא רק צד אחד. רק כך יוכלו המעסיק וארגון העובדים להמשיך לחיות ביחד.

אם בסכסוך הקיבוצי יוכרז מנצח, יהיו אלה תמיד העובדים ובו ביום יוכרז מותו של המעסיק. הקווים אותם חצה עיני הם נחלת הקיצונים שמעוניינים לשמר את עולם יחסי העבודה הישן. עיני היה שותף במשך שנים רבות ל"שולחן העגול" בין המעסיקים, הממשלה והעובדים - שאפשר לחסוך שביתות רבות למשק. זה המודל שיש לאמץ ביחסי העבודה.

ועדים חזקים בחברות של אף-אחד

כוח יחסי העבודה נשען על "הוועדים החזקים" בחברות בבעלות ציבורית, שהן "חברות של אף-אחד". הנמלים, חברת חשמל, תעשיה אווירית ורשות שדות התעופה, הם מקומות עבודה בהם יחסי העבודה המאורגנים טבועים היטב בהתנהלות העסק והמעסיק רואה דרך קבע את נקודת מבטו של העובד.

עקב חולשתו של המעסיק, האינטרסים של העובדים קרובים מאוד לאינטרס של המעסיק. עד כדי כך, שפעמים רבות העסק מתנהל על פי דברו של ועד העובדים. כוחה העיקרי של העבודה המאורגנת נשען על מקומות עבודה בהם דווקא יש לרסן את כוחם של העובדים.

מבחן התוצאה תלוי בעובדים

אין זה סוד שהדרך היעילה ביותר לקירוב עמדות ולבבות היא להסתכל על התמונה מעיניו של הצד האחר. הבנקים הם מודל מצוין לחיקוי: ועד עובדים חזק במקום עבודה מאורגן באופן מסורתי, אצל מעסיק בבעלות פרטית. זהו המודל אליו מייחלים כל הצדדים ביחסי העבודה, גם העובדים וגם המעסיקים.

מחקרים מראים כי מאז ומתמיד, מקומות עבודה מאורגנים מייצרים יותר ורווחיים יותר. ההיגיון ברור: עסקים בהם העובדים מרוצים הם עסקים טובים יותר. העובד אינו אויבו של המעסיק הוא שותפו לדרך. מי שפועל לשמר את יחסי האיבה בין העובדים למעבידים פוגע בצמיחה במשק.

גם במקרה של בנק דיסקונט, מבחן התוצאה לא יוכרע על פי השיקולים עסקיים, אלא משיקולים אישיים. גורלו של עיני בדרכו החדשה, תלוי דווקא בוועד העובדים של דיסקונט - אם הוועד יטיל וטו על מעורבותו, הבנק יאלץ לשחרר את עיני מתפקידו בסופו של דבר ובכך יפסידו העובדים הזדמנות לדבר עם המעסיק בשפתם.

אם העובדים יסכימו למעורבותו במשא ומתן, עיני לא יוכל להיכשל, שכן כל מו"מ ביחסי העבודה מסתיים בהסכם. במקרה כזה, מעסיקים רבים עשויים לאמץ את המודל של דיסקונט ולבקש באופן שוטף וקבוע להקשיב גם לנקודת מבטם של העובדים. הביקורת על עיני מחלישה את האינטרס המרכזי של העובדים: להישמע בתום לב ונפש חפצה באזני המעסיק והיא פוגעת בזיהוי ההזדמנויות לשלום בין עובדים ומעסיקים.