"התחלתי בשיקום", הצהיר האח. הוא אושפז, שוחרר ודקר למוות
תמר ששון בת ה-71 נרצחה בבית דגן על ידי אחיה ששוחרר מאשפוז פסיכיאטרי, בתקיפה ששחזרה כמעט במדויק אירוע דומה לפני כחצי שנה. "המשטרה וביהמ"ש אשמים ברצח", האשים אחיהם של השניים
עבר אלים, צורך בהשגחה צמודה והרשעה בפלילים, כך הוגדר לפני כמה חודשים בן ה-58 החשוד שדקר למוות את אחותו בבית דגן. "הנאשם ניגש למטבח, נטל סכין גדולה והניף אותה כלפי אחותו תוך שהוא אומר לה: 'אם תזמיני לי עכשיו משטרה, אני הורג אותך'", נכתב בבקשת המעצר נגדו בחודש מרס. הבוקר (יום ב') הוא מימש את חששות קרוביו והביא למותה של אחותו, תמר ששון בת ה-71, ולפציעת אמו בת ה-90.
במהלך האירוע האמור, שהתרחש ב-27 בפברואר, תקף האח גם את האם שהתקשרה למשטרה. הוא ניפץ בפטיש את מכשיר הטלפון שלה, ובעט בשוטרים שהגיעו לבית המשפחה לעצרו. "באתי למשטרה כמה פעמים והיא מתעלמת ממני", אמר בבית המשפט. "עליתי על דרך המלך והתחלתי בשיקום".
התקיפה גררה לבסוף הגשת כתב אישום נגד הדוקר בבית משפט השלום בראשון לציון. "מעדותה של המתלוננת עולה כי היא מפחדת מהמשיב וחוששת ממנו. אחיו מתאר כי הוא סובל מהזיות ומרבה לאיים על בני המשפחה", כתבה המשטרה בבקשת המעצר, אך חוות דעת ולפיה הוא אינו כשיר לעמוד לדין הובילה לשחרורו לאשפוז פסיכיאטרי.
לפני כחודשיים הוא הועבר לדיור מוגן תחת טיפול תרופתי, והוצב תחת מעקב ועדה רפואית, אך הוא המשיך לבקר בבית אחותו, ולבסוף רצח אותה. "היא נמצאה באחד החדרים בבית מחוסרת הכרה, ללא נשימה או דופק ועם סימני אלימות קשים בפלג גופה העליון", סיפר פרמדיק מד"א דורון מרגיטאי.
שכן המתגורר בסמוך שמע את זעקות האם לעזרה, הכניס אותה לביתו ומיהר להיכנס לזירת הרצח, ושם מצא את האח,
מוט ברזל בידו ובגדיו מגואלים בדם. "בשכונה כולם מפחדים ממנו", סיפר. "צעקתי עליו שיזוז הצידה והוא הלך למרפסת עם מבט קפוא. נכנסתי לחדר וראיתי את אחותו ללא רוח חיים. ניסיתי לשמוע אותה נושמת אבל כבר לא היה לה סיכוי. כשיצאתי לסלון ראיתי את הרוצח יושב על הכורסה ומעשן מקטרת. כשהשוטרים באו אחרי עשר דקות הוא לא אמר כלום".
בני משפחת הנרצחת ביקרו קשות את התנהלות הרשויות, ואחיה סיפר כי הזהירה מפני הבאות. "אמרתי לה אתמול שתברח מהבית כי הרגשתי שיכול לקרות אסון. משטרת ישראל ומערכת בתי המשפט הן האשמות ברצח. זה חמור שמשחררים אנשים מסוכנים", הוסיף האח. "כולם חוסכים כסף על חשבוננו. כל שבועיים אח שלי היה מתעצבן, מאיים ומשתמש באלימות, ואז שחררו אותו".
לפנייה לכתב/ת 
