אני בכלל עצבני בגללך. את התחלת לריב
חג סוכות יכול ללמד אותנו שיעור חשוב בהעדפת הצניעות על פני היהירות והגאווה, שאולי כדאי שכולנו נלמד ליישם בתוך הזוגיות שלנו
מצוות החג אינה רק לבנות סוכה, אלא לשבת בה שבעה ימים. ההתגוררות בסוכה מול בית הקבע של האדם, מזכירה לו לאדם, כי למרות הצלחותיו – אל יגבה ליבו. החיים יכולים להשתנות באחת והאדם קטן מידי מכדי להושיע. שליטתו על מקור עושרו/אושרו מוגבלת, ולכן, את רגעי ההצלחה צריכות לעטוף הצניעות והענווה במקום היהירות והגאווה. חג הסוכות בא אם כן, למד אותנו צניעות, וצניעות היא תכונה נכחדת בחברה בכלל ובזוגיות בפרט.
למה צניעות חשובה בזוגיות?
גאוותנות היא רגש המבוסס על הערכה חיובית כוללת של עצמי. גאווה מתייחסת להערכה חיובית של מעשה ספציפי שלי. שניהם תורמים לחיזוק הדימוי החיובי ולכן המלחמה הזוגית הופכת להיות על הקרדיט. הדוגמה המשעשעת היא שכשהילדים עושים משהו טוב, אנו משתמשים במשפט "הילדים שלי", וכשהם עושים משהו שלילי אנו משתמשים במשפט "הילדים שלך".
הדוגמה הפחות משעשעת היא שכשאחד מכם מייחס רק לעצמו הישגים כמו רווחה כלכלית בבית או הצלחה חברתית או את הבחירה החכמה במקום המגורים וכו', הדימוי של האחד מתחזק על חשבון הדימוי של השני. מתוך אותה המטרה, חיזוק הדימוי העצמי, לכולנו יש נטיה להפחית בהישגי הזולת ולהגזים בהישגינו אנו.
דוגמאות לכך יש בכל מקום שיש בו שיח בין-אישי: האחד מספר על מקרה דרמטי, השני עונה לו: "זה עוד כלום. תשמע מה לי קרה". כשביטול דומה מתרחש בין בני-זוג, מתלווים אליו גם רגשות שליליים (אשמה, בושה, כעס, דחייה). הגאוותנות והגאווה מובילות אותנו להתעלם אפילו מהאבסורדים שבטיעונים: "מה זה להיות עם הילדים כל היום? אני הייתי איתם היום שעתיים" - משפט שעתיד לעורר וויכוח שיחסם מול תירוצים כמו "זה לא חוכמה, את רגילה".
לא פחות גרועה היא הנטייה לייחס את ההצלחה שלי למעשים שלי ואת ההצלחה שלך למזל. "אתה קיבלת מאבא שלך את הדירה. אני הרווחתי דירה בעבודה קשה". וזה לא נגמר כאן, כי דין הפוך מתרחש גם בהקשר לכישלונות - אנו קושרים את הכישלון שלנו בגורמים חיצוניים, אך את הכישלון של האחר אנו קושרים לגורמים שבאחריותו. "אני מתרגז כי את מעצבנת. את מתרגזת כי את חסרת סבלנות". ושאף אחד לא יגיד לי שביטול מהסוגים האלה יכול לשמח אותו, לעודד אותו, להעצים את האהבה שלו או כל רגש חיובי אחר.
לעומת זאת, צניעות לא מבטלת את תרומתו של האחר. צניעות גם יכולה לחזק את הדימוי העצמי שלי, אך בניגוד לגאוותנות, אין היא עושה זאת על חשבון האחר. הצניעות מאפשרת להתגאות בהישגיך מבלי לבטל את הישגיו של בן הזוג שלך. היא מאפשרת לבטא את יכולותינו מבלי לזלזל, להעליב לעורר כעס או קנאה בצד השני. הרי ראוי שבני הזוג ישתפו האחד את השני לא רק בצרותיהם וכשלונותיהם אלא גם בהצלחותיהם. לשם כך אומר חוקר הרגשות פרופ' אהרון בן-זאב, כי ביסודה של הצניעות "מצויה הערכה שוויונית של בני-האדם".
הפירוש המעשי לצניעות הוא להתגאות בהישגים מבלי להפריז בחשיבותם, ולחזק את הדימוי העצמי שלך מבלי להפחית בתרומתו והישגיו של בן/בת-הזוג. הנטייה הטבעית של האדם היא לפעול דווקא הפוך ולחזק את הדימוי העצמי או על ידי הפרזה בחשיבות הישגינו או על ידי הפחתה בחשיבות הישגי האחר, או על ידי שניהם גם יחד.
חג סוכות נועד לעורר אותנו לנטייה הלקויה, הפוגענית וההרסנית של הגאוותנות ולהכווין אותנו לדרכים שוויוניות לחיזוק הדימוי העצמי. מכאן, שצניעות איננה הצנעה מכוונת של הישגיך. צניעות כזו עדיין מתבססת על רגש של עליונות, גם אם הוא נשמר בפנים, והעמדת פנים איננה מעלה מוסרית.
המסר העיקרי של חג סוכות הוא לא לקחת בלעדיות על הצלחה, כך שאתה יכול להתגאות ולשמוח בפירות עמלך אך אל תשכח שעבודה שלך לבדה איננה מספיקה להוביל להצלחה. ישנם גורמים נוספים שאינם בשליטתך ועליך להכיר, להעריך ולהודות להם. אם זו האישה או הבעל, עמית לעבודה או חבר, המזל או אלוהים – למישהו מהם יש תרומה להצלחתך. הישיבה הצפופה בסוכה מזכירה לנו את אותם גורמים שהגאוותנות מעדיפה לשכוח.
דר' אורלי בלומברג- מזרחי, מומחית בזיהוי מהיר של תמונת הזוגיות. בעלת הקליניקה "בלב שלם".
לפנייה לכתב/ת 
