טיפולי המרה: פסיכולוגים, צאו מהארון

"אמרת שעוד לא קיימת יחסי מין עם גברים זאת אומרת שאתה לא הומוסקסואל, האם מישהו הזומם לבצע מעשה גניבה והתחרט ייחשב גנב?" אלו היו דבריו של מ', פסיכולוג דתי כתגובה לבקשה שלי להמיר את נטייתי המינית מהומוסקסואליות להטרוסקסואליות.

"פשוט וותר עליו, הרפה ממנו ותראה את השינוי"

כבר בפגישה הראשונה עם מ' כבר סיפרתי לו על משיכתי לגברים מראשית גיל ההתבגרות ובקשתי את עזרתו בהפיכתי להטרוסקסואל, מ' נענה לבקשתי ואמר לי לסמוך עליו בכל כולי. התמלאתי תקווה ושאלתי: "האם יש גם משהו שניתן לעשות לגבי אופן הילוכי וטון דיבורי הרך, שתמיד הסגירו והפכו אותי בשנות לימודי בישיבה התיכונית מטרה נוחה וקלה לחיצי לעג ולנידוי?""כן, זה אפשרי" הוא ענה, "תנסה לחשוב על משהו יקר ללבך ופשוט וותר עליו, הרפה ממנו ותראה את השינוי".

מ' הפסיכולוג היה האדם הראשון לו סיפרתי על נטייתי המינית. את משפחתי לא שיתפתי בסוד. כבן למשפחה דתית משכילה המאמינה במסגרות, ברשויות ובהישמעות נטולת ספקות להוראות הרופאים שמתי את יהבי, מבטחי ותקוותיי באיש הנחמד שחיכה לי מדי שבוע במשרדו הצמוד לביתו, והמתנתי לשינוי המיוחל שיגיע.

מעט מאוד ידעתי אודות הפרקטיקות הנהוגות ושיטות הטיפול בהמרה של נטייה מינית ועדיין איני בקיא בנושא, כשקראתי על החלטת משרד הבריאות לאמץ את הסכמת איגוד הפסיכולוגים המתנגד לטיפולים אלו, נזכרתי כי כבר אז ומזה שנים רבות קיימת ההסכמה שהמרת נטייה מינית היא מטרה לא ראויה למסגרת הטיפול הפסיכולוגית ואף מוגדרת כמהלך לא אתי.

אחת הדרכים של מ' הפסיכולוג לגרום לי לכאורה לעבור המרה ולהפוך להטרוסקסואל הייתה הצגת הומוסקסואלים כאנשים נחותים, הוא שב וחזר על המנטרה שהומואים הם אנשים בעלי קווי אופי ילדותיים ומנת משכל נמוכה שנטייתם המינית היא פועל יוצא של טראומות ילדות שכללו בין היתר במקרים רבים פגיעה פיזית, מילולית, מינית, והזנחה רגשית מתמשכת.

"האם היית רוצה שנגדיר יחד את שינוי הנטייה המינית כחלק ממטרות הטיפול?"

כדי לחזק את טענותיו הביא כדוגמה מקרים רבים של הומוסקסואלים בהם טיפל שנשאו עמם מטען רחב של בעיות נפשיות קשות. לדבריו, ההומוסקסואליות היא תמיד חלק חולה מתוך מגוון של בעיות אלו.

שנים לאחר הטיפול חשבתי ש מ' ניסה לשכנע אותי דרך ההיגיון שאני לא נמנה על קבוצה 'חולה' זו ועל ידי כך להרחיק אותי מהגדרתי העצמית כהומוסקסואל אך דבריו פעלו הפוך. מתחילת גיל ההתבגרות ידעתי שאני נמשך רק לגברים, זו הייתה עובדה מוגמרת עבורי.

אמנם עדיין לא חוויתי שום מגע פיזי עם גבר אבל הידיעה מהו מושא התשוקה שלי טבעה בי את ההכרה שאני הומוסקסואל ממש כפי שאדם בעל נטייה מינית הטרוסקסואלית יודע כי הוא הטרוסקסואל עוד לפני שקיים מגע מיני עם בן המין השני.

אדם ילדותי, פגוע נפש ובעל רמת משכל נמוכה

נוכח ידיעה זו וההשמצות החוזרות ונשנות של מ' על ההומוסקסואלים הלקיתי את עצמי על כך שאני אדם ילדותי, פגוע נפש ובעל רמת משכל נמוכה, תחושות אלו רק התווספו וליבו את השנאה העצמית שליוותה אותי והחריפו את ייאושי וכאביי .

זכורה לי פגישה אחת בה סיפר לי מ' בטון משועשע שבביקורו בתל אביב ראה באחד הגנים הציבוריים הומוסקסואלים מחפשים מין מזדמן ואני בדמיוני כבר הרכבתי את תסריט חיי ההולך ולובש צורה של פגישות ליליות בזויות בגנים ציבוריים, זו הייתה הדרך בה ראה מ' את תמצית חייהם של ההומוסקסואלים. בתגובה אמרתי לו בייאוש כי אינני רואה כל שינוי במשיכה שלי לגברים ולכך הוא השיב בנחרצות "זין ? זה מה שאתה אוהב? אתה אוהב זין? אני אדאג שלא תימשך יותר לזין!".

עבורי הייתה פנייה זו המנוסחת בצורה כל כך ישירה ומחוספסת קשה לעיכול, במיוחד כשיצאה מפיו של מטפל דתי והופנתה אל אדם דתי שלא נהג להשתמש בשפה בוטה.

מילותיו של מ' ,דרך טיפולו, התנסחותו, זחיחותו והבטחותיו הכבידו עלי מאוד, שנאתי את עצמי אף יותר והוספתי כעת לשנאה זו גם ממגוון הדעות הקדומות שהפגין מ' במהלך הטיפול.

אין ברצוני להרחיב על ההשפעה הקשה ורבת השנים שהיה לטיפול זה על מהלך חיי התקין, לא על הדרך בה שינה הטיפול את האמון שרחשתי למטפלים ולא על ההחמרה הנוראית במצבי הנפשי, אבל הייתי רוצה לפנות לכל פסיכולוג או פסיכולוגית הנשענים על מסעד הכסא ואולי בדרך מקרה יתקלו במסמך הזה ולספר להם כמה קשה הייתה החוויה, כמה כאב וסבל היא גרמה.

כמה לא הוגן להבטיח שינוי כשבפועל הסיכויים לכך הם אפסיים בעוד מנגד עומדת אפשרות של חיים טובים, מהנים, זוגיים, ומלאי תקווה עבור גבר הומוסקסואל החי בתקופתנו, וכמה קל היה עבורי לו הייתי מאמץ את עצמי על כל שונותי וזהותי המינית כבר אז.

דברים אלו נכתבים דווקא משום שבקרב פסיכולוגים רבים עדיין קיימת האמונה כי שינוי נטייה מינית הוא אפשרי ובעל סיכויי הצלחה טובים.

תגובתה של הפסיכולוגית עוררה בי את אותה תחושה של שנאה עצמית לשמע ההצעה, לשמע האפשרות של קביעה שמדובר במטרה לגיטימית לטיפול, משמע מ' הפסיכולוג צדק לכל אורך הדרך, וכי יעלה על הדעת שפסיכולוג יציע טיפול עבור התנהגות שאין בה פסול? האם רופא יציע תרופה לפציינט לולא המחשבה שהוא נזקק לה?

לדעת שיש סיכוי טוב מאוד שקיים עבורי עתיד

הייתי רוצה לפנות אל כל קהילת הפסיכולוגים באשר הם ולספר להם שאותו גברבן 25 בתוך תוכו לא באמת רצה לשנות את הנטייה

המינית שלו. למרות החברה הדתית והמשפחה האולטרה שמרנית בה גדל, הוא ידע היטב כי מושא תשוקותיו וכמיהותיו טבעיים לו לא פחות מכל אדם בעל נטייה הטרוסקסואלית, למרות הסביבה בה חי שלחצה עליו במודע ושלא במודע לחיות את חייו בהתאם למקובל.

מה שאותו גבר צעיר רצה באמת לשמוע מהמטפל זה שהוא אהוב ורצוי לא משנה מהי נטייתו המינית, הוא היה שמח לשמוע שהסיכוי לשנות את הנטייה הוא קלוש וכי חיים מלאי שמחה, יצירה, זוגיות, קבלה ואפילו משפחה רק ממתינים לו ברגע שילמד לאהוב את עצמו כפי שהוא. אלו הדברים שהוא באמת קיווה לשמוע, הוא רצה לדעת שיש סיכוי טוב מאוד שקיים עבורו עתיד.

שמו המלא של הכותב שמור במערכת.