זה הייאוש, לא המילקי

זה לא הסיפור על המילקי בברלין, זה הסיפור על המדינה שנעלמת, על חברת המופת שמתפוררת לאיטה. זה לא יוקר המחיה, חברים. זה האמון. התחושה שהופר החוזה בין המדינה לבין אזרחיה ובין העם לבין נבחריו. הרגשת הרמייה.

רק לפני חודשיים קברנו 72 ישראלים שנאבקו עד טיפת דמם האחרונה על החזון הישראלי, וכשהסתיימה המלחמה חזרה תחושת ההתפוררות ביתר שאת. בכל יום אנחנו רואים שהמערכות הציבוריות שלנו קורסות, שהשחיתות על גווניה השונים פשתה ברוב החלקות הטובות. חבריי הטובים עוזבים את הארץ כי הם נואשו מהחיים פה, כמאמר השיר: בלי עתיד, בלי תקווה ובלי חלום. אירוניה מסוימת כאשר ההמנון הלאומי הוא "התקווה" ואילו העם מאבד אותה.

זה לא המילקי, זה האמון(צילום: עידו ארז)

עוד בערוץ הדעות של ynet

תקציב האכזבה / עדית סולברג

לפני שלוש שנים יצאו לרחובות מיליוני אנשים, צעירים ומבוגרים. מחאה שהתחילה בקריאות נגד יוקר המחייה, הפכה לקריאה נגד השיטה. מחאתם של מי שרואים במדינה זו את ביתם, אך לא יכולים לשתוק כשארצנו שינתה את פניה. לא יכולים לשתוק כשאינטרסים קטנים מנצחים את טובת הציבור ומכריעים את ההחלטות החשובות. כך למשל, רק 350 מיליון שקל עומדים לחלוקת תרופות מצילות חיים לסל התרופות. במקביל מאשרים עוד מיליארדים לתקציב הביטחון. מעייף שיש מי ששוכח שגם ביטחון רפואי הוא ביטחון ומי ששוכח שגם ביטחון תזונתי הוא ביטחון.

איך זה מתאפשר? כי מי שמקבלים את ההחלטות שכחו איך נראה היומיום, וחמור מכך, נראה שרוב נבחרי הציבור שלנו שכחו מהי מנהיגות. הגיעה השעה שהם יתחככו בחיים: יעמדו בתור הארוך בסופר ויראו את ההתלבטות על הכנסת המוצרים לעגלת הקניות, יקבלו טיפול רפואי כאחד האדם במיון בבתי החולים ולא על ידי רפואה פרטית או קיצור תורים מתוך היכרות אישית, יחכו שבועות לאישורים דחופים באדיבות הבירוקרטיה, ינסו לשכור דירה וגם להימנע מאוברדרפט, ולקינוח: יתנהלו בתחבורה הציבורית. נכון, לא כל נבחרי הציבור שלנו הם כאלו, אך תחושת הניתוק כה משמעותית, עד שנדמה שרובם, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה לא מבינים את הבעיה.

הפיתרון נמצא בשינוי מבפנים באמצעות הגעה לזירה הציבורית ולפוליטיקה, כנבחרים וכמשרתי ציבור. תפקידנו לא לשתוק כשארצנו משנה את פניה, אלא להזכיר לה בכל בוקר מחדש מה אנו רוצים ממנה ולהוביל אותה לשם. הגיעה השעה שלנו להחזיר לעצמנו את המדינה שאנחנו אוהבים ומשרתים אותה בנאמנות במילואים ובמסים, בהתנדבות ובערבות הדדית. הגיעה השעה שהמדינה שלנו תשוב להיות אור לגויים ולא הראשונה ביוקר החיים.

אנחנו מבקשים להתעקש מבפנים על אופייה של ישראל: על ציונות, על זכויות, על הוזלת יוקר המחיה, על תרבות וערכים, על חיים טובים יותר. בימים אלו אנו מכוננים קבוצה שמטרתה להישאר בישראל ולהתעקש עליה. "להיות ישראלי" שמה. בואו נעשה שינוי, נכונן מחדש את החוזה בין המדינה לאזרחיה, בהתאם למגילת העצמאות שלנו.

הכותבת ממייסדי הקבוצה "להיות ישראלי"

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il