מחפשות עבודה בהריון? פשוט תשקרו

נגזל ממני הכבוד, נגזלה ממני הזכות לעבוד, נגזלה ממני הזכות לבחור, נגזל ממני הניסיון שלי, כל מה שעשיתי עד היום נמחק כלא היה - היום אני רק אשה בהריון. ואני כועסת. אני כועסת על המציאות העגומה שהוטחה בפני ואני כועסת על מסע ההשפלות הנוראי הזה שעברתי בחודשים האחרונים, על זה שההריון הפך להיות מרכיב מהזהות שלי וממי שאני. אני גם מאוד כועסת על זה שגזלו ממני את הזכות לשמוח ולהתרגש מההריון הזה שכל כך רציתי.

• פיצוי גבוה במיוחד לעובדת בהריון שפוטרה
• כ-50% מהמנהלות יעדיפו גבר על אישה הרה  
• רוב  התלונות על אפליה בעבודה - הריון ולידה
  

אני מודה, שבחיים לא חשבתי שאני אהיה בסיטואציה הזו. היא תמיד היתה בעיני נחלתן של נשים מסוימות. שנאתי אותן, כעסתי עליהן, הסתכלתי עליהן בהתנשאות, ממלמלת בביטחון גמור "שזה לא עניין של אפליה", ש"אפליה היא המצאה של הנשים החצופות האלה שהורסות לכל הנשים האחרות". סלדתי מהן. היום אני מבקשת מהן סליחה.

חשבתי שאני אוכיח לעולם שאפשר אחרת, אבל טעיתי בגדול. נכשלתי כישלון חרוץ ואני בפה מלא אומרת כאן: נשים, עזבו אתכן מהבטחות, מיושר, מיצירת יחסי אמון ומחוקים מנותקים. תאמינו לי, אם לא תשקרו ותסתירו את ההריון שלכן - לא תהיה לכן עבודה. אני הייתי שם, ניסיתי דרכים אחרות - זה לא עובד.

(צילום: shutterstock)

רק כדי לסבר את האוזן ולהניח את מנוחתם של המצקצקים בלשונם - אציין שהמקצוע שלי הוא אחד המבוקשים. תמיד עבדתי, תמיד בלב העשייה, תמיד במרכז העניינים. אני אוהבת את מה שאני עושה ורבים יעידו שאני טובה במקצוע שלי. גם אני יודעת שאני טובה. גדלתי לתוך המקצוע. כל חיי הבוגרים אני עוסקת באותו התחום. הניסיון שצברתי ב-15 השנים האחרונות הוא עשיר וייחודי.

למצוא עבודה לפני שיוצאת הבטן

לפני כמה חודשים החלטתי לעזוב מקום עבודה מסודר ונוח עם משכורת טובה ושם גדול. לא צעד אופייני לאדם המערכתי שאני, אבל הייתי שלמה עם עצמי. רציתי להתחיל משהו חדש. בחודשים הראשונים נהניתי. פתאום מצאתי זמן לעצמי ולמשפחה, ובכלל, יש משהו ממכר בלגשת פעם בשבוע ללשכת האבטלה, להניח אצבע ולקבל על זה כסף. גאוני.

שלושת החודשים הראשונים חלפו עברו ביעף, אחר כך היה גם חופש גדול ומלחמה (לא בדיוק הזמן האידיאלי למצוא עבודה). באחד מימי המלחמה ההיא גיליתי שאני בהריון. העניין עם הריון הוא, שלא תמיד הוא קורה לך כמו שאת מתכננת. בתכנונים שלי כבר רציתי להיות בהריון לפני שנה, אבל זה לא קרה.

ובאמת, עזבו אתכם ממלחמות, ממ"דים, ילדים שנכנסים לחרדות, השתטחות על הכביש באמצע איילון, בומים של כיפת ברזל - הסתבר שהכל, אבל הכל מתגמד נוכח העובדה שאני בהריון ואין לי עבודה. כל ההתרגשות שאשה אמורה לחוות כשהיא מגלה שהיא בהריון, לא היתה מנת חלקי הפעם. כל כולי התרכזתי במשימה המרכזית: מציאת עבודה ומהר. נכנסתי למירוץ מטורף וחסר סיכוי למצוא עבודה לפני שיוצאת הבטן.

(צילום: shutterstock)

התחבטתי ביני לבין עצמי איך ואם להציג את עניין ההריון בראיונות עבודה. אבל די מהר החלטתי שאני לא משקרת. אני בהריון, זה אמנם לא הכי נוח כרגע, אבל אני לא מתכוונת לשחק את המשחק המעליב הזה של להתקבל למקום עבודה ולבוא למעסיק אחרי שבועיים-שלושה ולהגיד לו "גילית שאני בהריון". לא הייתי מוכנה להיות בסיטואציה הזו, תמימה שכמותי. חשבתי שאני אציג את עצמי ואת כל מה שעשיתי "שיתרשמו ממי שאני באמת" ואז כשהדברים יתקדמו ואני אגיד שאני בהריון - בטוח שיקבלו אותי לעבודה כי הריון הרי נגמר מתישהו והוא בוודאי לא משפיע על רמת המקצועיות שלי.

מכבסת מילים

ראיתי בעיני רוחי את יעל אנדורן ומריסה מאייר, שתי נשים שמונו לתפקיד חייהן כשהן בחודשי הריון מתקדמים. אמרתי לעצמי שזה יכול לקרות גם לי - אולי לא אמצא את תפקיד חיי, אבל לפחות איזו משרת מזכירות באיזה משרד ברבע מהשכר שהרווחתי עד היום.

לצערי, אפילו זה לא קרה לי. הייתי בעשרות ראיונות עבודה ולרוב סיימתי אותם בתחושה טובה. הייתי גם בראיונות מתקדמים - ראיון שני או שלישי באותו מקום, והיו אפילו כמה שתוך כדי הראיון דאגו להגיד שהם מאוד מתרשמים ממני וביקשו לדעת האם אני יכולה להתחיל לעבוד באופן מיידי. אולם כשסיפרתי על ההריון, הנימה התחלפה ל"אנחנו מאוד מעריכים את הכנות שלך". בדיעבד התברר שזו מכבסת מילים ל "don't call us ,we call you".

גיליתי כי חוסר הרצון לעסיק אותי בהיריון תקף גם למשרות זמניות של מספר חודשים עד חצי שנה. המעסיקים מצדם, אינם אמורים "לספוג" את חופשת הלידה שלי. במהלך שיטוטי, גם לא מצאתי כל הבדל מהותי בין נשים מעסיקות לגברים מעסיקים בעניין הזה. גם נשים לא סובלניות כלפי נשים אחרות ומעדיפות שלא להעסיק אשה בהריון. הן בזות לנשים במצבי, סולדות מהן - קצת כמו שאני הייתי קודם, ושוכחות איך היו מצפות מהחברה לנהוג כלפיהן.

הדרך למעגל העוני

ככל שנקפו החודשים גבר הלחץ, עד שמצאתי את עצמי הולכת לחמישה ראיונות עבודה בשבוע בממוצע, ללא כל הצלחה למצוא מעסיק. חבל שלא מקבלים משכורת על ראיונות עבודה כי הכסף אזל ומנהל הבנק, שהיה נחמד עד כה, כבר איים לסגור לנו את כל הברזים. לקחנו עוד הלוואה ועוד הלוואה וחשבתי לעצמי שככה אנשים נכנסים למעגל העוני. ומה בסך הכל עשיתי? מה החטא הגדול שלי? אני בסך הכל בהריון.

בלית ברירה פניתי לכיוון חדש: המקצוע שלי מאפשר לי לעבוד כעצמאית ועל אף שלא נכנסתי להרפתקה הזו מבחירה, אני עושה את צעדי הראשונים בעולם העצמאי. עוד לא מרוויחה מספיק, אבל יודעת שאני בדרך הנכונה. יש לי קולקציה שלמה של בגדים שאני קוראת להם "מטשטשים" - אלו הבגדים שאני לובשת כדי להסתיר את ההריון שלי. וזה עובד: אני אוטוטו בחודש שביעי ואין סיכוי שתדעו שאני בהריון כשאני לובשת את הבגדים המטשטשים שלי. כבר יש לי כמה לקוחות - הם ידעו על ההריון שלי רק אחרי שחתמנו חוזה.

אבל כמה נשים במצבי יכולות לעשות את זה? לכמה נשים במצבי יש מקצוע שמאפשר זאת? כמה נשים במצבי, אחרי חודשים ארוכים של השפלה וחרדת קיום, יהיו מספיק חזקות כדי להרים את עצמן ולעשות צעד כזה? התשובות לשאלות האלה ברורות. אי אפשר לעצום עיניים ולתת לתופעה הזו להמשיך וצריך להפסיק לדבר גבוהה גבוהה על שוויון הזדמנויות.

שוויון הזדמנויות לא מתחיל בהשוואת השכר של נשים לגברים גם לא במינוי נשים לתפקידים בכירים. אם תשאלו אותי הוא מתחיל קודם כל באפשרות שלך כאשה למצוא עבודה גם כשאת בהריון. כשדינך נחרץ לפי מצב הצבירה של הרחם שלך, אי אפשר לדבר במונחים של שוויון הזדמנויות - זו השפלה וזו אפליה וחייבים לשנות את זה.