הערים הגדולות בארץ ננטשות. למה זה רע?
הישראלים נוטים להתעלם מהמגמה העולמית של מעבר לערים גדולות, ובוחרים מגורים דווקא באזורים כפריים. כך, למשל, על פי נתוני הלמ"ס, מספר התושבים באזור ת"א ירד בשנה שעברה ב-7,700, ואזור ירושלים איבד 7,400 תושבים. למה זה קורה, איך זה מזיק ואיך אפשר לעצור את המגמה? דעה
שנת תשע"ה החלה, וכמיטב המסורת פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) את השנתון הסטטיסטי לשנה החדשה. בין שלל הנתונים והמידע על הציבור בישראל בולטת העובדה שהישראלים עוזבים את הערים הגדולות ועוברים למרחב הכפרי.
- סקר הלמ"ס: באיזו עיר הכי טוב לחיות?
- סקר: ישראלים ישלמו יותר כדי לגור ליד בי"ס
- לקרוא ולקנא: באיזו עיר בעולם הכי שווה לגור
ומהצד השני:
צדק חברתי מתחיל בפערים בין העיר לפרברים
ד"ר אמיל ישראל
ד"ר אמיל ישראל, חוקר בטכניון, בדק את הפערים בין תושבי עיר מרכזית לבין תושבים בפרבריה, וגילה שהאחרונים נהנים מהזדמנויות רבות יותר ומאיכות חיים גבוהה יותר מאשר העירוניים. בטור אישי הוא מסביר כי המאבק לצדק חברתי צריך להתחיל בצמצום הפערים, שרק מגבירים אי-שוויון שקיים ממילא. דעה
על פניו, חזונו של בן גוריון קורם עור וגידים. הציבור בישראל, בעידוד הממשלה, מחליט ליישב את הארץ, להפריח את השממה וליהנות מאיכות חיים במגורים בבית פרטי בינות עצים וציוצי ציפורים. אפשר להניח שחלק מהמתיישבים החדשים באזורי כפר מאמינים שהמעבר כולל תועלות חברתיות-קהילתיות, סביבתיות וכלכליות, אולם לא מן הנמנע כי רבים מהם בחרו במעבר לנוכח מחירי הדיור והקרקע הגואים במרכז, לעומת היכולת לרכוש קרקע או בית במחיר שפוי יחסית בפריפריה.
המגמה הישראלית של נטישת הערים לטובת מגורים בכפרים מנוגדת למגמה העולמית, של מעבר אינטנסיבי של אוכלוסיה לערים דווקא. על פי נתוני האו"ם, לראשונה בהיסטוריה למעלה מ-50% מאוכלוסיית העולם חייה בערים, וההערכה היא כי עד שנת 2050 כ-70% מאוכלוסיית העולם תתגורר בערים.
יש לכך שורה של סיבות מוצדקות המגובות במדיניות רשמית מצד ממשלות. מגורים בעיר חוסכים בהקמת תשתיות יקרות כגון כבישים, חשמל, ביוב ועוד לאוכלוסיות מבודדות בישובים קטנים; מגורים בעיר חוסכים את התלות בשימוש ברכב פרטי ובזיהום; ערים בריאות מאפשרות חיי קהילה מגוונים ומפותחים ומאפשרים גיוון תעסוקתי ובנוסף, ציפוף האוכלוסייה בערים יאפשר לשמור על שטחים פתוחים עבור הדורות הבאים.
הפתרון לחיזוק הערים - בנייה ירוקה
מגמת העיור מסתדרת היטב עם בנייה ירוקה, שהיא איכותית ובריאה, ואינה מסתכמת ברמת הבניין או הבית. בנייה ירוקה מאפשרת ליצור מרחב המעודד חיסכון במשאבים והפחתת שימוש ברכבים, מצמצמת זיהום אוויר ומאפשר נגישות גבוהה לשירותים ולתעסוקה. מכאן, שיישום כולל ומקיף לבנייה ירוקה יכול להתקיים בישובים עירוניים.
אבל בישראל, כך מתברר, חושבים אחרת. ניתן להאשים בכך מגמה חברתית תרבותית הרואה במגורים בבתים צמודי קרקע ביישובים כפריים איכות חיים עדיפה על פני מגורים בעיר, אבל האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית כלפי המדיניות הרשמית של ישראל, שאינה מתייחסת להשלכות הכלכליות והחברתיות השליליות הקיימות במגמה זו.
כדי לאפשר שגשוג חברתי וכלכלי ישראל צריכה לפתח מדיניות המעודדת מעבר לערים וחיזוק הערים הקיימות. מרכז הכובד בעידוד ההשקעות צריך להיות מושם בראש ובראשונה בהתחדשות עירונית, שהינו הפתרון המשתלם והטוב ביותר ליוקר המחיה ומצוקת הדיור. יצירת מלאי של דירות איכותיות באמצעים אלה יאפשר לייצר תג מחיר ריאלי למגורים במרחב הכפרי, הכולל בתוכו גם את העלויות הכלכליות והסביבתיות הגלומות במעבר זה. לכל אלה יש להוסיף פעילות חינוך והסברה המסבירה שמוטב כי הטבע והשטחים הפתוחים הקיימים סביבנו לא יוסבו למרחבים כפריים נוספים, ובמקום זאת, על כולנו להתגייס לשיפור המרחב העירוני.
הכותבת היא מנכ"לית המועצה הישראלית לבנייה ירוקה
תל-אביב. מעדיפים לרכוש קרקע במחיר שפוי
צילום: ירון ברנר
מומלצים