אמיר קוסטריצה: כמו צועני מסתובב לו בעולם

אומרים שהומור זה עניין של גאוגרפיה. גם בקומדיה אמריקנית לא פעם אנחנו מפספסים בדיחות בגלל הומור מקומי. בקומדיה אירופית בשפה זרה שמאלצת אותנו לקרוא תרגום, הרבה יותר בדיחות הולכות לאיבוד. אז למה ישראלים כל כך אוהבים את הסרטים של אמיר קוסטורציה? אולי כי הוא מגיע מחבל ארץ עם היסטוריה מסובכת כמונו, אולי כי יצירותיו מלאות בדמויות חצופות, סצנות סלפסטיק וחתונה אחת לפחות בכל סרט כמו בסרטי הבורקס שלנו?

סרטיו כוללים תזמורות כלי נשיפה, תרנגולי הודו, אווזים ובדיחות סלפסטיק. במקביל תמצאו שם טיפוסים קצת מטורפים שלא הייתם רוצים לפגוש ברחוב אבל כיף לראות אותם על המסך. ברוכים הבאים לעולם של אמיר קוסטוריצה:

הוא נולד ב-1954 בסרייבו, שהיום נחשבת בירת בוסניה הרצגובינה - אבל אז היתה חלק מיוגוסלביה. נשמע מסובך? שימו לב להמשך, הוא בא ממשפחה מוסלמית עם שורשים נוצרים, אבל רבים סברו שהוא בכלל יהודי, כי סרט הסטודנטים קצר שיצר עסק בילד יהודי בתקופת השואה (הוא אפילו הלך פעם לבדוק את שורשיו בבית התפוצות ולא מצא כלום).

בשנות ה-80 הקולנוע היוגוסלבי היה מייצר כעשרים וחמישה סרטים בשנה שהופקו על ידי מיעוטים שונים. הסרט הראשון שפירסם את קוסטוריצה בעולם, כמו את הקולנוע היוגוסלבי היה "מסע העסקים של אבא" שמתרחש בשנות ה-50. במהלך הסרט נזכר הילד מאליק בן השבע, איך פליטת פה של אבא שלו הובילה אותו לעבודת פרך במכרה נידח.

למאליק סיפרו שאבא שלו נסע למסע עסקים. דווקא הפרטים הקטנים הופכים את הסרט לקסום. כמו הרגע בו מאליק מתחיל להלך בלילות כסהרורי ולכן קושרים לו חבל עם פעמון לרגל כמו לעז.

בסרט משולבים בהומור כל מיני אלמנטים מהתקופה כמו ליפסטיק צרפתי, ניאגרה ישנה, סיגריה שמשחדת חייל, כדורגל ועוד - קצת כמו בסרטי "אסקימו לימון" שלנו שהתרחשו בתקופת הצנע. ובאמת, בישראל מאוד אהבו את הסרט, מבקרים ציינו שהסרט מאד נועז למדינה ממנו הגיע ויש לקוות שהבמאי עדיין חי.

למרות שעלה רק 200 אלף דולר, הסרט זכה בפסטיבל קאן בפרס דקל הזהב והיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר. אמרו שהוא סרט פוליטי, אבל קוסטוריצה הסביר שהוא קודם כל רצה ליצור סרט על משפחה וכדורגל.

בדרך אל התרנגולים

קוסטוריצה התחיל לחפש רעיונות לסרטו הבא. הוא קרא בעיתון ראיון עם צועני שנחטף לאיטליה כשהיה ילד, ושם אומן להיות פושע. הסיפור סיקרן אותו. הוא צלצל למערכת העיתון, יצר קשר עם האיש, פגש אותו ולמד את סיפור חייו. כדי להבין את הצוענים, התחיל להסתובב בגטאות שלהם, בשוק השחור והתאהב בשמחת החיים הפשוטה שלהם. הוא למד את הטריקים בעזרתם היו לוקחים כסף מאנשים.

כשחשב מי ישחק את הצוענים החליט שבמקום לחפש שחקנים שיגלמו את דמותם, הוא ייקח צוענים שישחקו את עצמם. כך נולד הסרט "שעת הצוענים". לצורך הפקת הסרט צולמו כאלפיים צוענים, מתוכם הוזמנו 120 לאודישנים ו-24 מתוכם השתתפו בצילומי הסרט כשחקנים.

רגעים של חתונות ולוויות שולבו במוסיקה צוענית, הצוענים קיבלו תשבוחות על משחקם ואפילו תרנגול ההודו שהפך לכוכב המשנה של הסרט (בדקה 1:10 גיבור הסרט פרחן מנסה להרקיד אותו, ב3:30דקה  מנסה להפנט אותו). הסרט זכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן.

חלום אמריקני

אחרי שבכל העולם כבר יכלו לזהות סרט של קוסטוריצה על פי שניות בודדות, הגיע הזמן ליצור את הסרט הראשון שלו בארה"ב. כששאלו אותו מה הקשר שלו להוליווד, הוא ענה שהוא מושפע ממנה והוא גדל על סרטים אמריקנים עם תרגום (כמונו).

קוסטוריצה ניסה להעביר את חיי הצוענים לאמריקה מבלי להגיד את המילה צוענים. הסרט "חלום אריזונה" מדבר על סוחרים וגנבים, נישואין של נערה צעירה עם אדם מבוגר, ארוחות משפחתיות רועשות ואנשים שנתלים כמו קפיץ על המנורה. כל זה קורה בדרום האמריקני שמשמש בסיס לסיפורים צועניים. אבל אז הגיעה שאלה שמעולם לא שאלו אותו באירופה:

"- יש לך כוכב מוצמד לפרויקט?

- לא, אני תמיד השתמשתי בצוענים לתפקידים הראשיים.

- אז אין לך כוכב.

- חלקם מהצוענים הפכו לכוכבים בגלל הסרטים שלי".

הגיע הזמן לחבור להוליווד: "חלום איריזונה"

לואיס דווקא אהב את הרעיון והיה משועשע להשתתף בסרט אירופי - באמריקה. אבל ג'רי לואיס לא הספיק להגיע להפקה, ולכן ביקשו מקוסטוריצה לפנות לכוכב נוסף. הוא יצר קשר עם ג'וני דפ והשניים נפגשו במלון, התיישבו זה מול זה ואז השתרר שקט מביך. קוסטוריצה ניסה לשבור את הקרח:

"- ראיתי את 'המספריים של אדוארד'.

- מה חשבת על זה?

- מפחיד.

ג'וני דפ הלך לסוכן שלו ואמר: "המספריים של אדוארד מפחידים אותו, שיילך לה*****".

הסוכן קבע להם דייט נוסף בבית קפה כדי לתת לפרויקט עוד צ'אנס. קוסטוריצה התנצל בדרכו המיוחדת:

"- 'המספריים של אדוארד' עדיין מפחיד, אז בוא ננסה לעבוד על דברים אחרים". דפ חייך וכך התחילו לעבוד על הסרט "חלום אריזונה". נראה היה שהחיים מאירים פנים לקוסטוריצה ואז, תוך כדי הצילומים, פרצה מלחמה ביוגוסלביה. הסרבים, בתמיכת הצבא היוגוסלבי, החלו להלחם בקרואטים ובבוסנים. קוסטוריצה הבין שאין לו לאן לחזור. המולדת בוערת ואין לו יותר בית. הוא הפך לאחד הצוענים מהסרטים שלו.

במקביל לקרבות של כוחות הצבא, נולדו סביבו גם קרבות אמנותיים. הבוסנים אמרו שהוא לא משקף את השקפת עולמם, הסרבים אמרו שהוא מתנהג כמו בוסני. דירת הוריו בסרייבו נשדדה, והפרסים שזכה בהם נלקחו. יום אחד קוסטוריצה חטף התמוטטות עצבים על הסט - והצילומים הופסקו עד להודעה חדשה. עבודתם של כמאה אנשי צוות נקטעה וצילומי הסרט נמתחו על פני שנה שלמה.

כשמצלמים כל כך הרבה זמן, יש המון מקום לאילתורים ושינויים. למשל, אמיר קוסטריצה טייל וראה כלב האסקי. אז עלה לו הרעיון להתחיל את הסרט בקוטב הצפוני, ולסיים אותו עם סצנה של אסקימוסים. ג'רי לואיס לא האמין למשמע אוזניו: "אתה רציני? ובאיזו שפה נדבר? אנגלית?".  "לא", ענה קוסטוריצה, "נתרגם את התסריט לשפת האסקימוסים ושם נסיים את הסרט".

ג'רי לואיס הגיע לחזרה בדירתו של ג'וני דפ. השניים הסתכלו על הסצנה שתורגמה ולואיס אמר:

"- עזוב. בוא נמציא.

- מה נמציא?

- האסקימוסים, אין להם קולנוע. אף אחד לא יודע איך הם באמת מדברים. בוא נמציא את השפה והמילים.

- אבל נגיד את המילים הלא נכונות.

- מי יידע?"

הראש היצירתי של ג'רי לואיס הפך את סוף הסרט לג'יבריש שנאמר ברצינות גמורה. הסרט מסתיים, איך לא, בדג מעופף. גם ג'וני דפ היה מוקסם מהצוות, כך שבסרטיו הבאים ביקש לעבוד עם צלם ותאורן יוגוסלבים שהכיר ב"חלום אריזונה". אנשי הוליווד לא הבינו, ודפ אמר "הם הטובים ביותר. הם יודעים לעבוד בחוסר תנאים ולייצר קולנוע נהדר. אני רוצה אותם לסרטים הבאים שלי".

מה מצחיק במלחמה?

ב-1995 יצר קוסטריצה את הסרט "מתחת לפני השטח", קומדיה שמתרחשת בזמן מלחמת העולם השנייה, ועוקבת אחרי שני חברים טובים, מרקו ובלקי, שמאוהבים באותה אישה. מרקו, מצליח להטעות את בלקי לחשוב שהמלחמה עדיין נמשכת וזוכה במושא אהבתו. הסרט שזור בהומור ודמויות פרועות, אבל הזמנים השתנו, וכל דבר שקוסטוריצה עשה - פתאום נחשב פוליטי.

מוזיקה, הומור ואלימות ב"מתחת לפני השטח"

אמרו לו שזה סרט תעמולה סרבי שמזייף את ההסטוריה ומצדיק את מעשי הטבח הסרבים בבוסנים. הסרט זכה בפסטיבל קאן, אבל הניצחון היה מהול בביקורות שאמרו שמלחמה היא כבר לא נושא לקומדיה. בזמן ההכרזה על הזכייה התפתחה קטטה בפסטיבל בין אנשי התזמורת של קוסטוריצה לאנשי האבטחה של הפסטיבל. אחרי אותה תקרית הוא יצא בהצהרה לתקשורת: "אני מבקש להודיע לידידי... ולאויבי... שהיום, בשנה ה-41 לחיי. הפסקתי לעשות סרטים".

זו היתה קטסטרופה לצוות שלו. הם ראו בו "מר קולנוע" והחלו ליזום פרויקט חדש שיגרום לקוסטוריצה לחזור לביים סרטים. מה ששכנע אותו, חלקית, לחזור לביזנס, היה רעיון לסרט תיעודי על מוזיקה צוענית. הוא התחיל לעבוד על הסרט ותוך כדי ראיונות עם צוענים, גילה סיפור על סבא שמת יום לפני החתונה של נכדתו, והחליטו להסתיר את דבר מותו כדי לא לבטל את האירוע.

קוסטוריצה אמר "טוב, אני צריך שיסדרו את הסיפור הזה". הוא פנה לתסריטאי של "שעת הצוענים". גורדן מיחיק, שחזר אחרי עשרה ימים עם תסריט שיש בו צוענים וסבא, אבל זה כבר לא היה סרט תיעודי. עכשיו זו היתה קומדיה עם הומור שחור פרוע והמון מוזיקה צוענית שמחה.

קוסטיצה הפר את הבטחתו וניגש למלאכה. ב-1996 התחילו לצלם את הסרט לחופי הדנובה. בגלל החורף הקשה הצילומים הסתיימו רק ב-1998, וכך נולדה קומדיית סלפסטיק על גנגסטרים צוענים. אבל הפעם, בלי מסר פוליטי מובהק. "חתול שחור חתול לבן" זכה בפסטיבל קאן, ונחשב עד היום להצלחה הגדולה ביותר שלו.

גם במאי וגם מנהיג להקת רוק. ממש כמו בסרט "דולי בל" 

מאז המשיך ליצור סרטים אבל מעריציו יגידו שלא מספיק. הסיבה העיקרית היא היא הקריירה הכפולה שלו

כמנהיג להקת הרוק "נון סמוקינג אורקסטרה" שמשלבת רוק עם מוזיקה צוענית. ההופעות שלהם כוללות נגינה על כינורות באורכים משונים. הוא מביים את הקליפים של הלהקה בעצמו, מלחין את השירים ומנגן גיטרה בס. בדיוק כמו הילד שהקים להקת רוק במתנ"ס בסרטו הראשון "דולי בל" (1981), שיוקרן השבוע בסינמטקים.

על סרטיו והרפתקאותיו, לרבות היום בו הפך את סט צילומי "החיים הם נס " ליישוב חדש והכריז על עצמו כראש עיר, במפגשי "מועדון הסרט המופרע" בסינמטקים. אלון גור אריה הוא במאי, תסריטאי ומרצה לקולנוע. אירוע שיוקדש לסרטיו של אמיר קוסטוריצה יערך בסינמטק תל אביב בשבת, 18.10 ובסיומו יוקרן סרטו הראשון "דולי בל". האירוע יגיע לסינמטק ירושלים במוצ"ש, 25.10. מפגש "האחים מרקס" יערך בסינמטק שדרות ביום א', 19.10 עם הסרט "לילה בקזבלנקה ". מפגש לילדים ולכל המשפחה על סיפורי דוקטור סוס יערך בסינמטק ירושלים בשבת, 25.10 ואחריו יוקרן הסרט "הורטון שומע מישהו ". מפגש על מרילין מונרו  - האגדה ההוליוודית, יערך ב"זמן אשכול" - סינמה סיטי גלילות ביום א', 2.11. אירוע "הומור יהודי" יערך במתנ"ס רוזין ביום ג', 22.10 עם הסרט "סוף הוליוודי ".