מעניבה לכפכפים: כך הקמתי עסק עצמאי

שמי נועם, אני בן 32, נשוי לתמר ואב לדניאלה, בת חצי שנה. במשך שנים רבות ונוחות מאוד עבדתי כשכיר, אך לפני כשנה החלטתי לוותר על הרכב, הסלולרי, הבונוסים, השי לחג, החולצות המכופתרות והביטחון התעסוקתי, לצאת לדרך עצמאית ולפתוח חברה.

לכתבות נוספות במדור עשיתי שינוי:

• עשיתי שינוי: הייתי מאבטח, היום אני צורף
• קריירה שלישית בגיל 38 - איך עושים את זה?  
• חרדי בשוק העבודה החילוני: כך פתחתי עסק
  

סיימתי לימודי תואר ראשון בכלכלה וניהול בגיל 26. באותה התקופה הייתי שותף בבר בהרצליה, החבר'ה כבר התחילו להתברגן והחתונה הייתה באופק. הרגשתי שהתקופה הזאת בחיי מיצתה את עצמה ושהגיע הזמן לעבור ל"עבודה של גדולים". 

נפרדתי מחיי הלילה והתחלתי לעבוד כאחראי על יתרות מט"ח במטה של בנק לאומי. משם המשכתי לתפקיד סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי בחברת סטארט-אפ ומאוחר יותר עבדתי כמנהל קשרי לקוחות עסקיים בבית ההשקעות פסגות.

נועם מעוז כשכיר. תמיד רצה להיות עצמאי

מאחר שאני יזם מטבעי, תמיד רציתי להיות עצמאי. בגיל 31 החלטתי שהגיעה העת לפתח משהו באופן עצמאי ולא תחת קורת הגג של חברה קיימת. התזמון היה רחוק מלהיות אידיאלי; אשתי הייתה בתחילת ההיריון הראשון והתחלנו להחזיר הלוואות על דירה שבדיוק קנינו.

גם העתיד בעבודה היה נראה מבטיח באותה התקופה - אבל למרות הנוחות כשכיר, החלטתי שזה הזמן להעז ולעשות את הצעד לעצמאות. חששתי שככל שאמתין ואתקדם כשכיר בחברה, ועם כל ילד נוסף שיצטרף למשפחה - יהיה לי קשה יותר לעזוב את העולם הבטוח והנוח. לא רציתי למצוא את עצמי עוד 10 או 20 שנה מסתכל אחורה ומתחרט שאז, כשהייתי בלי ילדים ומעט דאגות, לא העזתי ללכת אחרי הלב והרצון להגשים את עצמי.

געגועים לתחושות הביטחון

באותם הימים השלמתי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. למרות שהגעתי מחברה בתחום הפיננסים, תמיד עסקתי בשיווק, מיתוג וחדשנות, בפרט במדיה הדיגיטלית והיה לי ברור שזה התחום שבו ארצה לעבוד כעצמאי.

בתחילת הדרך הקמתי עם עוד שלושה שותפים חברה בתחום האינטראקטיב, בה כיהנתי כמנכ"ל. אולם לא עבר זמן רב עד שהבנו שאנחנו לא רואים עין בעין והחלטנו להתפצל. ההחלטה להיפרד לא הייתה פשוטה, גם מבחינה לוגיסטית וגם מבחינה מוראלית, שכן התחילו לקנן בי חששות שאולי לא עשיתי את ההחלטה הנכונה והגעגועים לתחושת הביטחון שנהניתי ממנה כשכיר התחילו לצוץ.

זו בדיוק הייתה הנקודה בה הבנתי את נכונות האמרה, "אם זה היה קל - כולם היו עושים את זה". הפנמתי כי הסוד להצלחה כעצמאי טמון בראש ובראשונה בהתמדה וחוסר נכונות לוותר. כך, מיד אחרי הפיצול, הקמתי עם אחד השותפים חברה חדשה בשם בלאקבורד, המתמחה בפתרונות שיווק מתקדמים, בהם יצירת סרטי תדמית, מוצר ופרסומת עבור כנסים, פרזנטציות ללקוחות, לטלוויזיה ולמדיה הדיגיטלית.

אדון לעצמי

הקמת החברה החדשה נעשתה ממש במקביל ללידת בתי, כך שבמקום לקחת שבועיים חופש ולבלות בבית עם אשתי והתינוקת שרק נולדה, כפי שבוודאי הייתי עושה אילו הייתי נשאר שכיר, מצאתי את עצמי יושב עם הלפטופ והפלאפון כמה שעות אחרי הלידה וחוזר לעבוד כבר יומיים אחריה.

נועם ושותפו, שגיא. "רק שותפים שיודעים לפרגן יכולים לבנות עסק מצליח"(צילום: צחי שמש)

מצד שני, בזכות היותי אדון לזמן שלי, אני מצליח לחזור הביתה בשעה מוקדמת לפחות פעם בשבוע כדי לבלות זמן איכות עם המשפחה המתרחבת. הפירגון והתמיכה מאשתי ומהסביבה הקרובה עזרו לי להיות שלם עם ההחלטה שקיבלתי. 

חלק גדול מההצלחה ומההנאה בשינוי שעשיתי, נובע מהשותף שמצאתי לדרך, שגיא - עילוי בתחומו, חרוץ וחולק איתי את השקפת העולם לפיה הדרך היחידה להצלחה היא עבודה קשה, התמדה ומקצועיות ללא פשרות.

הקמת עסק כרוכה בקשיים ואתגרים רבים, ורק שותפים שמוכנים לעבוד קשה, ויודעים לפרגן ולא להתחשבן אחד עם השני, יכולים לבנות ביחד עסק מצליח. כיום, החברה כבר מונה חמישה עובדים ובין לקוחותינו ניתן למצוא חברות מובילות מהארץ ומחו"ל, משרדי פרסום ובתי הפקה.

אנשים הקרובים אלי מרבים לשאול אותי האם היה שווה לעשות את המעבר, ולעזוב את אזור הנוחות בשביל להקים משהו משל עצמי. התשובה שלי היא לחלוטין כן. בין אם אשאר עצמאי או אחזור להיות שכיר בהמשך הדרך, הידע והניסיון שאני רוכש כמנהל ומייסד של חברה הוא שווה ערך מבחינה מקצועית לשנים רבות כשכיר במגוון תפקידים.