על גג העולם: עיוורים מישראל כבשו את ההימלאיה

במשך 12 יום הם הלכו במעלה ובמורד ההרים שבנפאל. קמו בזריחה וצעדו שעות ארוכות. הם לא מתרגשים מהקושי הפיזי - הם הרי רגילים להשתתף בטריאתלונים ובתחרויות ריצה. הם כן מתרגשים מהיופי שסביבם, אפילו שהם לא יכלו לראות אותו, לפחות לא בעיניים.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

"יכול להיות שיהיו אנשים שישאלו בשביל מה לי להגיע עד נפאל אם אי אפשר לראות את הנוף, אבל זה יותר מרק לראות. יש לנו חושים אחרים כדי לקלוט את הסביבה: שמיעה, מישוש וריח - וזה עולם אחר", מספר בהתלהבות ראובן ברון (65) מקריית אונו. "ההליכה בהחלט הייתה קשה בימים הראשונים והשרירים כאבו, אבל לאט לאט התרגלנו. הירידות היו די קשות, כי אנחנו לא יודעים בדיוק איפה לשים את הרגל, אבל מתגברים. "יש כאלה שמחזיקים בתיק של האדם שלפניהם, לפעמים הולכים יד ביד, וכמובן שהלכנו גם עם מקלות ונזהרנו שלא ליפול לתהום".

בישראל עובד ברון כמעסה בבית החולים בילינסון. בנוסף, הוא מייצג את העיוורים בעניינים של חקיקה בתחום הנגישות. אבל בטיול הזה הוא שם את המוגבלות בצד. "אני עושה טריאתלון, אבל אחרי פעמיים או שלוש זה לא מיוחד. פה זה היה משהו מיוחד, גם האתגר וגם התרבות והשפה. קבוצות אחרות של סינים, יפנים, קוריאנים ואחרים ראו אותנו בדרך ועודדו אותנו".

"הדמיון משלים את התמונה"

כובשים את ההימלאיה. "כל מי שראה אותנו עודד"(צילום: אדם לייטון)

"הטיול היה מדהים", אומר בהתלהבות דרור כרמלי (49) מאשדוד. "האתגר הוא גם פיזי, כמו אצל כולם, אבל כולנו ספורטאים אז הכושר הוא לא החלק הבעייתי. יש מאמץ לשים את הרגל במקום הנכון כשאתה מסתמך על המלווה שלך, ובמקביל לקלוט את התיאור של הסביבה שהוא מתאר לך, של הצמחייה, של הנוף. נוגעים במה שאפשר לגעת כדי לקבל תחושה של עץ או צמח, והדמיון משלים את התמונה. אני מצליח לראות קצת, ועם הדמיון המוח בונה תמונה כמעט שלמה בראש, וזה לא כל כך משנה אם זו התמונה האמיתית או לא, הרי גם אנשים רואים מתארים את אותו אירוע בצורה אחרת, כי ככה אנחנו בנויים".

כרמלי הוא לא עיוור לחלוטין, ומצליח לראות מעט, כאשר בשעות הזריחה והשקיעה הראייה שלו מתחדדת. "לכן השתדלתי לקום כל בוקר מאוד מוקדם ולראות את ההרים. ביום הלפני האחרון טיפסנו לנקודה שממנה אפשר לצפות בחלק גדול מהרי ההימלאיה, ולראות את הקונטרס של הקרח בזריחה. זה היה מאוד יפה, איך שכל הר נדלק בזמנו עם העלייה של השמש. את זה גם אנחנו, עם הראייה הלקויה, יכולים לקלוט".

את הטיול ארגן שמוליק להב, שביקר בנפאל לפני כשנה והחליט שאם הוא נהנה - כולם צריכים ליהנות. "אני משתתף איתם לאורך כל השנה בפעילויות ספורט, הם כולם חברים שלי, וברגע שהצעתי להם את הרעיון, כולם השתכנעו ושמחו לבוא איתי. זה היה חלום עליו עבדתי במשך שנה, ועכשיו החלום התגשם".

הקבוצה בשגרירות ישראל בנפאל. "זה מרגש שאנשים מצליחים להגשים חלום"

הוא גייס גם את אורי שחק, שהגיע ללוות את חבריו. "הכרתי אנשים נפלאים שמוכיחים לעצמם ולאחרים שבעצם אין מגבלות, ושכוח הרצון יכול להוביל אותך לכל מקום. כששמעתי שהקבוצה מתארגנת, וההימלאיה תמיד היה חלום עבורי, מיד אמרתי שאני מצטרף. העיוורים מרגישים שאנחנו שם בשבילם ותומכים בהם, אבל אני מרגיש שהם נותנים לנו הרבה מאוד כוחות, אז כולם מרוויחים".

אתמול (ג') התארחה הקבוצה בבית השגריר בנפאל לקבלת פנים חגיגית ומפגש עם איגוד העיוורים הנפאלים.

"זה מרגש שאנשים מצליחים להגשים חלום. כל אחד שעשה את זה הוא ראוי להערכה. הם אומרים שכל החוויה של להיות בהרים לא מחייבת עיניים, מכיוון שהעוצמה והרוח מעניקים סיפוק. בשגרירות בנפאל אנחנו מכבדים אנשים מיוחדים שמגיעים באירוע כזה או אחר, ורצינו לתת להם תחושה טובה, שיש להם פה בית", אומר השגריר ירון מאיר.

סגנו, יהונתן לבל, מוסיף כי "הרוח האנושית חוצה יבשות והקבוצה הזו היא ההוכחה לכך. היא מעניקה לכולנו השראה ומזכירה לנו שאין גבול למה שניתן להשיג בעזרת כוח הרצון. לכבוד הוא לנו לארח את הטרקרים ואנחנו מקווים לראות אותם על פסגה אחרת של ההימלאיה בקרוב".

התרמילאים חותמים על המשפט האחרון, לפחות חלקית, וכבר מפנטזים על הטיול הבא. "כבר טיילנו את שביל ישראל, בירדן ובמרוקו, ועכשיו אנחנו מחכים לאתגר הבא".