דיסלייק למחאת ברלין

הציבור הישראלי מבין שישראל יקרה לנו יותר מהחשבונית בסופר. את השינוי צריך לעשות מתוך הארץ הזו שאין לנו אחרת מלבדה. מוחים, לא בורחים

אורן הלמןפורסם: 20.10.14 , 08:38

יש לי רק שתי מילים לומר ל"מנהיג מחאת ברלין" - תתבייש לך! הקמפיין הילדותי המתוזמר שלך ושל חבריך "הברלינאים" מזכיר לי את בנותיי, בנות 5 ו-6. בכל פעם שהן כועסות עליי, הן מאיימות שיחפשו להן אבא אחר.

רוב הציבור הישראלי מבין, יודע ומפנים שישראל יקרה לנו יותר מהחשבונית בסופר. מנהיג מחאת המילקי רוצה ש-300 אלף ישראלים יעברו לברלין, אך הישראלים מפגינים אדישות: נכון לרגע זה, לדף הבית של הנוטשים לברלין יש רק כ-20 אלף לייקים למרות שהדף פעיל כמה שבועות. וראו איזה פלא: למרות הקמפיין התקשורתי המאסיבי, הישראלים לא נוהרים ולא תומכים בו בהמוניו.

טורים נוספים בנושא "מחאת המילקי" בערוץ הדעות של ynet

די עם ברלין, תעשו רעש בישראל / לירז ברק, ברלין

זה לא המילקי, טמבל / מארגן המחאה

זה הייאוש, לא המילקי / לינדה ששון

אחיי, גיבורי המילקי / הראל רם

לגבי המחירים - נכון, יקר פה. יותר מדי יקר. יש כאן בעיה חברתית קשה. יוקר המחיה זו בעיה שצריך לטפל בה ואפילו להילחם בה. יש בישראל אפליה עדתית, יש השקעת-חסר בפריפריה, יש קיפוח של אנשים עם מוגבלות. אגב, תראו איזה מאבק מנוהל כאן בחודשים האחרונים לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה. זה מאבק מוצלח שמשנה מציאות. הישראלים מבינים שאת השינוי בתוך ישראל יש לבצע כאן, בארץ הזו, שאין לנו אחרת מלבדה ולא מחוצה לה.

יוזם המחאה נחשף

"נתניהו הזניח את הישראלים"

ynet

"יש לנו ממשלה כושלת עם הנהגה שמובילה את ישראל לאסון". זה המסר שאותו מבקש להעביר יוזם מחאת המילקי נאור נרקיס: "צריכים לחיות טוב בישראל כדי שנהיה שם"

יוזם מחאת המילקי נחשף: נתניהו מתעסק רק באיראן ובדאעש והזניח את הישראלים

הציבור בהחלט בעד מאבק חברתי. הציבור בעד הורדת יוקר המחייה. אותם חצי מיליון שיצאו לרחובות לפני שלוש שנים לא הלכו לישון. אך גם לציבור יש גבולות ברורים: נאבקים, אך לא יורדים. נלחמים, אך לא נוטשים. מוחים, אך לא בורחים.

בישראל נופלים יותר טילים מאשר בעולם. המדינות שאתם בורחים אליהן לא כל כך אוהבות את המדינה שלנו. רק לפני שבועות מספר נהרגו עשרות חיילים ונפצעו עשרות אחרים במבצע צוק איתן כששמו את נפשם בכדי להגן עלינו ועל המדינה, על המולדת שלנו. ואתם, יושבים לכם שם בברלין ויורדים על יוקר המחיה כאן? עד כמה מוגי לב ניתן להיות? כמה עלוב וכמה יהיר. האם אתם תלמדו אותנו להיאבק?

כאן אין אנטישמיות. בטוח פה יותר מאשר בלונדון, פריז, ניו יורק, בריסל ועוד כל מיני מדינות ובירות אירופיות שהטרוריסטים המוסלמים ביצעו בהם פיגועי טרור. פה יש צבא ישראלי שמגן עלינו. כאן אנחנו לא מתביישים או חוששים לדבר עברית, או לשלוח את הילדים שלנו לבתי ספר יהודיים, ללכת לבית הכנסת או להניח כיפה על הראש. כאן לא חוששים שמא יראו שאנחנו יהודים ויכו אותנו.

אני מציע (בעצם, אני בטוח) שניפגש אחרי האבן הראשונה שיזרקו עליכם ניאו-נאצים או סתם אנטישמים או סתם טרוריסטים מוסלמים. הרי אז תבקשו ובצדק את הגנתה של ישראל. ארבעים ארגזים של מילקי לא יוכלו להגן עליכם מאבן, פצצה או קליע. ואנחנו נגן עליכם, כמובן, כי זו מהותה של מדינת ישראל. ממש כשם שאני מחבק את הבנות שלי אחרי שהן מבינות שלא ימצאו אבא אחר והן "תקועות" איתי לנצח.

באחרונה נזכרתי בשירה המדהים "משירי ארץ אהבתי", של לאה גולדברג (שנכתב כנראה על מולדתה, ליטא, אבל יכול ללמדנו דבר או שניים על אהבת המולדת). שיר שכל כולו אהבת המולדת. בלי תנאים, בכל מצב. גם כשלא טוב. גם כשקשה. אהבה חסרת גבולות. שווה לכם ללמוד ממנו דבר או שניים על אהבת המולדת.

"משירי ארץ אהבתי"

ביצוע: חוה אלברשטיין

מילים: לאה גולדברג

מכורה שלי, ארץ נוי אביונה -

למלכה אין בית, למלך אין כתר.

ושבעה ימים אביב בשנה

וסגריר וגשמים כל היתר.

אך שבעה ימים הורדים פורחים,

ושבעה ימים הטללים זורחים,

ושבעה ימים חלונות פתוחים,

וכל קבצנייך עומדים ברחוב

ונושאים חיוורונם אל האור הטוב,