"בסוף הייתי כמו כולם". הנווטת תמר אריאל ז"ל בראיון מלפני שנתיים
תאונת הנטישה שכמעט עלתה לה בחייה, שמירת נגיעה בקורס ושמירת שבת בטייסת. תמר אריאל, שנהרגה באסון בנפאל, הייתה בדרך לוותר על השירות הצבאי, אבל לבסוף התגייסה והפכה לנווטת הקרב הדתייה הראשונה בחיל האוויר. ראיון ל"ידיעות אחרונות"
את הדברים אמרה סרן תמר אריאל בראיון ל"ידיעות אחרונות" בסוף דצמבר 2012 אחרי שעמדה על מגרש המסדרים בבית הספר לטיסה בבסיס חצרים של חיל האוויר, ועשתה היסטוריה בחיל. לאחר 165 קורסי טיס מאז הקמת חיל האוויר, אריאל הייתה החניכה הדתייה הראשונה שסיימה את הקורס היוקרתי. בשבוע שלאחר מכן היא כבר הוצבה בטייסת הקרב שאליה שובצה כדי לשרת כנווטת באחד ממטוסי הקרב החדישים. אתמול (רביעי) היא נהרגה באסון מפולת השלגים ברכס האנאפורנה בנפאל.
עבור אריאל, שגדלה במושב שיתופי דתי, השירות הצבאי לא היה מובן מאליו. היא השלישית מבין ששת ילדי המשפחה. אביה הוא דור שני במושב. האם, שהגיעה מפורטו ריקו לשנת ציונות בעבודה חקלאית בישראל, פגשה את האב בשדות המושב, והאהבה ניצתה. תמר התחנכה כל חייה במסגרות דתיות. בית ספר יסודי וחטיבה דתיים, ולאחר מכן תיכון באולפנה לבנות, מעין ישיבה תיכונית בתנאי פנימייה.
כשהגיע צו הגיוס ועימו הזימון למבדקי התאמה לטיס היא היססה. "רוב הבנות סביבי פנו לשירות לאומי", היא נזכרה. "זה היה הרבה יותר מקובל בסביבה שלנו. התלבטתי לגבי גיוס והתחלתי במיונים לטיס, אבל חששתי 'להתקלקל' מבחינת הדתיות. חשבתי ששירות במסגרות דתיות הוא יותר מוגן ושמור מהבחינה הזו. בכיתה י"ב הצהרתי על דתיותי וקיבלתי פטור מטעמי דת. עשיתי שירות לאומי כמדריכה בוגרת בפנימייה שבה למדתי וכרכזת בתנועת בני עקיבא".
"הטיס מעולם לא היה חלום עבורי. הרעיון הגיע עם הזימון למבדקים".
אבל גם לאחר שסיימה את חובת השירות הלאומי, רעיון השירות הצבאי עדיין ניקר במוחה. "הרגשתי שלא מיציתי את עצמי עד הסוף", היא מסבירה. "הצבא תמיד עניין אותי מאוד, ושאפתי להדריך או לפקד. אחרי השירות הלאומי התחלתי לחשוב מה הלאה, והחלטתי שאני רוצה להתגייס. ניגשתי ללשכת הגיוס, ביטלתי את הפטור וביקשתי להמשיך את המיונים לטיס שהפסקתי באמצע".
"בבית תמכו בדיוק כמו שתמכו בהחלטה שלי ללכת לשירות לאומי. אמרו לי את האמת - שיהיה לי קשה. עודדו אותי לברר כמה שיותר, לדעת לקראת מה אני הולכת. אחד מחבריו הטובים של אבא שלי הוא טייס. שוחחתי איתו. הוא גם קישר ביני לבין טייסת שמשרתת ביחידה שלו. למדתי כל מה שאפשר גם מהמדיה, מהאינטרנט, וברגע שהחלטתי וחזרתי למיונים, הלכתי על זה בכל הכוח כדי להצליח".
ניווט לילי עם בן זוג
באפריל 2009 עברה אריאל את הגיבוש לקורס הטיס, ושלושה חודשים לאחר מכן התגייסה. "ביישוב שגדלתי בו האווירה הייתה פתוחה וכל הפעילויות היו מעורבות בנים-בנות. בתיכון שלמדתי בו זה כבר לא היה ככה. הקורס הוא יחסית מאוד נוח, מבחינת האפשרות להמשיך לשמור על אורח החיים הדתי. בתחילת הקורס היינו לא מעט דתיים, כך שיש קבוצה שיכולה יחדיו לדאוג לצורכי הדת. גם בשבתות שנשארים בבסיס, האווירה מצוינת. בגלל שאנחנו חניכים אין פעילות מבצעית בשבת. זה בסיס חיל אוויר, אז יש משפחות דתיות שגרות בו, בית כנסת, ארוחת שבת. גם המפקדים היו מאוד מודעים לנושא. בכל שיחת פתיחה שערכו לנו, ביקשו והדגישו שאם יש איזושהי פעילות שלא נוחה לנו מטעמי דת, שנציף את זה".
- והייתה כזו?
"היו נקודות מאוד מסוימות. בפעילות הפיזית המעורבת הרגשתי לא נוח, אבל אלה היו רק רגעים מסוימים, אז לא אמרתי דבר. מלבד זאת, החברים הכי טובים שלי בקורס הם דווקא כאלה שלא שומרים שבת ולא שומרים כשרות".
"למשל בניווטים בלילה. עושים את זה בזוגות, ואלה חייבים להיות בן ובת, כי רק הבנים יכולים לסחוב את ג'ריקן המים. אבל ידעתי מראש שזו ההכשרה שאצטרך לעבור, ולא ראיתי טעם לכך שבגללי ישנו את כל הנהלים. אז יצאתי לניווטי לילה עם בן זוג, והיה סבבה. אף אחד לא מת מזה".
- את גם שומרת נגיעה. איך זה מסתדר כשנדרש מגע פיזי?
"החלטתי מראש שבכל מה שנוגע לבטיחות, אני בסדר עם זה. אם אלה הטכנאים שצריכים לגעת בי כדי לרתום אותי לכיסא המטוס, או המפקד שצריך להדריך אותי באחיזה במהלך תרגול של זריקת רימון".
הייתי חייבת לנטוש
תמר בלטה לטובה בקורס הטיס. "מרשימה בכל קנה מידה", הגדיר אותה סגן-אלוף גיא, ששימש מפקד טייסת ראשוני קרב במהלך הקורס. "מוכשרת, רצינית, יודעת מה היא רוצה ועושה מה שצריך כדי להשיג את זה. לא בכדי היא מסיימת את הקורס".
היא שובצה למגמה היוקרתית של טייסי הקרב והשלב הבא הוא שלב הטיסות ההתחלתיות, הנערכות בליווי מדריך על מטוסי העפרוני. בדיוק ביום השנה לשירותה הצבאי, לאחר מספר לא מבוטל של טיסות תחת הדרכה, הגיע תורה לצאת, לראשונה בחייה, לטיסת סולו. הטיסה הזו כמעט עלתה לה בחייה.
"הכול היה כרגיל", היא משחזרת. "הייתי מאוד נרגשת. ההמראה והטיסה התנהלו נהדר, אבל בנחיתה, בגלל תפעול לא נכון שלי, הגעתי למצב שחייב אותי לנטוש את המטוס".
- באוויר?
"לא. כבר נגעתי בקרקע, אבל לא שמרתי על ציר המרכז, והמטוס סטה והיה על סף ירידה מהמסלול. הסכנה הגדולה כאן היא התהפכות של המטוס, ולכן מצב כזה, על פי הנהלים, מחייב נטישה. אני זוכרת שהכול קרה נורא-נורא מהר. התחושה העיקרית שלי הייתה 'זה לא באמת קורה לי'. למזלי נשאר לי בראש הכלל הזה שמחייב לנטוש בכזה מצב. החופה התנתקה והכיסא עף בתנופה אדירה אולי 20 מטר לגובה, ואז המצנח נפתח אוטומטית. המטוס ירד מהמסלול והמשיך עד שהתנגש באיזו גבעה. הוא לא התהפך במקרה הזה".
- פחדת?
"מה שהכי הטריד אותי זה שהרסתי את המטוס. הייתי בסכנת חיים, ורק על הנזק למטוס חשבתי. זה כמו לדפוק את המכונית של ההורים. מרוב אדרנלין לא הרגשתי כלום. התחלתי להרגיע את כולם, 'תפסיקו את הסרט, תירגעו'. הייתה לי עוד טיסה מתוכננת לאחר הצהריים, וחשבתי לעצמי, 'נקפוץ למרפאה ונחזור'. אפילו כשהתחילו לי הכאבים בגב חשבתי לעצמי שזה בדיוק לפי הספר. כאבי גב הם פציעה אופיינית לנטישה. זה אפילו הרגיע אותי. רק כשפינו אותי במסוק לבית החולים בתל השומר הבנתי שזה רציני".
התברר שאריאל סבלה מפציעה לא פשוטה כלל. אחת החוליות בגבה נשברה והיא נזקקה לתקופת החלמה ממושכת. "זו הייתה פציעה מאוד קרובה לקטלנית, אמרו לי באחת הביקורות בבית החולים", היא נזכרת. לאחר שבוע של אשפוז היא שוחררה לביתה החלימה שישה חודשים כשגבס אלסטי לגבה. קורס הטיס נמשך בלעדיה.
אריאל: "בהתחלה זו הייתה אכזבה עבורי. הסבירו לי שהוועדה בחנה מחדש את כל נושא השיבוץ וההתאמה שלי, והסתכלו על כלל הנתונים, ובפועל מה שהכי מתאים לי זה לשמש נווטת קרב. בראייה הצרה שלי, ההסבה הזו מטייסת קרב לנווטת קרב התקשרה ישירות לתאונה. חשבתי לעצמי, 'כולם מצליחים, לפניי ואחריי, ורק אני פיקששתי והוסבתי'. אבל למדתי להסתכל על זה אחרת".
ערכה את הסדר
במהלך שני הקורסים שבהם שירתה מצאה עצמה אריאל לא אחת על תקן הסמכות הדתית בקורס, כשנתקלה בשאלות שונות מצד חבריה. "החשש שלי היה שהתורה או ההלכה ייראו בעייני החברים שלי לקורס חסרות טעם ושהרקע שלי והעקרונות שעליהם גדלתי ייפגעו, בגלל שלא אדע לספק הסבר כלשהו", היא נזכרת. "לכן בהתחלה, כששאלו אותי בנושאי דת, זה נראה לי מאיים, כמו התקלה. אבל בסופו של דבר זה היה טוב עבורי. הסברתי לאנשים את ההיגיון ואת המטרה של מצוות שונות".
היא חתמה לתשע שנות שירות קבע, ועל העתיד והציפייה להקים משפחה היא אמרה: "אני יודעת שזה יהיה מורכב וקשה, אבל אני רואה את עצמי כמו כל אשת קריירה. הגעתי למקצוע מיוחד, מאתגר, ואני אוהבת אותו, נהנית ממנו, מצאתי בו חברים טובים, ויש בו ערך מוסף עצום של ההגנה על מדינת ישראל".
- תמליצי לבנות דתיות ללכת בעקבותייך ולהתנדב לקורס טיס?
"זה עניין של התאמה בעיניי. אני לא חושבת שבנות *צריכות* ללכת לטיס - אני חושבת שהן *יכולות*. לכל בת, דתייה או לא, אני אמליץ לנסות. אם מזמנים אותך, עברת את המבדקים ומצאו אותך מתאימה - סימן שחושבים שאת מסוגלת. אז כן, בואי תנסי".
- בטייסת החדשה כבר יהיה קשה יותר לשמור שבת.
"כשאהיה מבצעית בטייסת, אם אצטרך, אטוס בשבת. בשביל זה עשיתי את כל הקורס".
לפנייה לכתב/ת 
