נחשפות: כך נראית צעירה שהופכת אנורקסית

הפגישה הראשונה בין שושי פקין ממשמר השבעה לבין לורן ישראלוב מבתים נערכה במקום מאוד לא אינטימי - בחוף הצוק בהרצליה, מול המצלמה של עדי ברקן.

שתיהן הקרינו מבוכה מפני שזו הייתה ההתנסות הראשונה שלהן כדוגמניות, ושתיהן לא ממש הרגישו בנוח בבגדי הים שלבשו. פקין חששה שהביקיני שלה חושף את הקפלים שבדרך כלל היא מתאמצת להסוות, ואילו ישראלוב ידעה שהביקיני שלה יחשוף את העובדה שכולה עור ועצמות.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

עוד על אנורקסיה :

בדקי את עצמך: האם את "כמעט אנורקסית"?

'בתי מתה מאנורקסיה, חבל שלא כפיתי טיפול'

השרים אישרו: אשפוז בכפייה לחולי אנורקסיה

"עדי לא ביקש שנתחבק, הוא רק אמר לנו לעמוד זו לצד זו‭,"‬ נזכרת פקין, ‭,29‬ "אבל כשראיתי את לורן מקרוב הרגשתי שאני חייבת לחבק אותה. היא נראית כל כך מסכנה, ממש שלד. לא הבנתי איך היא מצליחה לעמוד. כשחיבקתי אותה, פחדתי שהיא תמות לי בידיים‭."‬

"אני דווקא אוהבת את עצמי בתמונות, כי שקלתי 28 ק"ג וחשבתי שאני יפה‭,"‬ מספרת ישראלוב בת ‭.21-ה‬ "עכשיו אני שוקלת 30 ק"ג ומרגישה נורא שמנה, אבל הבטחתי לאמא שלי שבקרוב אתאשפז. אין לי ברירה. אם לא אכנס לבית חולים אני פשוט לא אחיה‭."‬

חוששות לחשוף קפלים מול עור ועצמות. ישראלוב ופקין(צילום: עדי ברקן)

המורים איימו

הצילומים של שתיהן, ושל 16 צעירות נוספות במידות שונות - מבחורות עגלגלות שאוהבות את עצמן כמו שהן ועד לבחורות כחושות שסובלות מהפרעות אכילה - יוצגו בתערוכה שתיפתח בחודש הבא בבית ציוני אמריקה בתל-אביב. "מטרת התערוכה היא לזעזע‭,"‬ אומר ברקן, שעומד בראש המרכז הישראלי לשינוי הרגלי אכילה. "שנה וחצי לאחר שנחקק חוק הפוטושופ, השינוי בשטח כמעט לא מורגש.

"מעצבי האופנה ממשיכים לחפש דוגמניות בלי חזה ובלי בטן, במידה אפס, שמבחינה גנטית קיימת רק בקרב ארבעה עד שישה אחוז מהאוכלוסייה, ואילו אני ממשיך לטעון שאישה לא מגיעה בוואן סייז, ושהיופי הוא הרבה יותר רחב. כיוון שהשפה שלי היא צילום, החלטתי להראות לכולם מה ההבדל בין 'רזה' ל'רזה מדי'. בספרד הייתה דוגמנית אנורקטית שכבר מתה. לורן היא הדוגמנית הישראלית האנורקטית הראשונה, ואני בטוח שכל נערה שמנמנה שתראה את הצילומים שלה תחשוב מאה פעמים לפני שהיא מתחילה להרעיב את עצמה‭."‬

ישראלוב מספרת שלא שאפה להגיע למשקלה הנוכחי. "מאז ומתמיד הייתי אכלנית סלקטיבית, אהבתי רק שווארמה בפיתה ובורקס, אבל עד גיל 18 הכל היה בסדר. שקלתי 42 ק"ג, משקל תקין לגובה שלי - 1.47 מ'. הייתי קטנטנה. בכיתה י"ב עברתי ניתוח להוצאת התוספתן, שבעקבותיו ירדתי שני קילו, ופתאום כולם החמיאו לי שיפה לי ככה, אז עברתי לתזונה בריאה של פירות, ירקות ואוכל מבושל והמשכתי לרדת במשקל.

"אמא הייתה הראשונה שהבחינה בכך. היא לקחה אותי לפסיכולוג ולדיאטנית. המורים והמנהלת לא רצו לתת לי לסיים את הבגרויות. איימו עליי שלא יזמינו אותי לנשף הסיום וזה עוד יותר עיצבן אותי. למה לא נותנים לי לחיות איך שאני רוצה? סיימתי בגרות מלאה בממוצע יפה, הלכתי למסיבה, וכשירדתי ‭29-ל‬ ק"ג אושפזתי במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר‭."‬

במשך שלושת חודשי האשפוז היא סבלה, לדבריה, נורא. "כשמישהו לא מסיים את הארוחה בזמן, חותך את האוכל לחתיכות קטנות מדי או אוכל מעט, הוא מקבל עונש - לשתות אנשור, אוכל מרוכז שמכיל 350 קלוריות, ואני קיבלתי הרבה עונשים כאלה. סירבתי לקבל טיפול תרופתי והשתחררתי על דעת עצמי. במשך חצי שנה הייתי מטופלת במרפאה להפרעות אכילה בבית חולים רעות. היה לי פסיכולוג צמוד, קיבלתי תרופות פסיכיאטריות ועליתי במשקל, אבל לא יכולתי לסבול את עצמי בגוף השמן שלי. אמרתי שאני מעדיפה למות. אמא לא הסכימה שאחזור הביתה, ורק בגלל שאני כל כך אוהבת אותה חזרתי לתל השומר ויצאתי במשקל 35 ק"ג‭."‬

היא החלה לעבוד בסוכנות ביטוח וחידשה את קשריה עם חברות מהתיכון, "אבל בבית, ללא השגחה, המשכתי להידרדר. כשהגעתי למשקל 27 ק"ג ובקושי יכולתי לזוז מרוב חולשה, עדי שלח לי הודעה בפייסבוק. הוא שמע עליי. הראיתי את ההודעה לאמא שלי והיא אמרה, 'שמעתי שהוא עזר להרבה בנות במצבך, תני לו ‭.'אנס'צ‬ נסעתי עם אמא לפגוש אותו ועדי הציע שנצא ביחד למסעדה. לא הסכמתי. אני לא מרשה לאף אחד להסתכל לי בצלחת. פחדתי לתת לו את השליטה‭."‬

מטרת התערוכה - לזעזע. תצלום שיוצג בבית ציוני אמריקה(צילום: עדי ברקן)

בולמוסים של קניות

בעבר שנאה כל מי שהגדיר אותה כאנורקטית. "חשבתי שזו מילה מעליבה. כיום אני מבינה שזו ההגדרה שמתאימה לי. אני חולה. מהצבא שוחררתי בגלל האשפוז, כבר שלוש שנים לא היה לי מחזור, וחבר לא היה לי מעולם‭."‬

את בכלל לא אוכלת?

"בהתחלה אכלתי, אבל מעט. אף פעם לא הקאתי. אני לוקחת כדורים משלשלים, להיפטר ממה שנכנס. כיום, אחרי שלוש שנים של הרעבה, אני נתקפת בבולמוסים חסרי שליטה. בארבע לפנות בוקר אני מתעוררת, לוקחת כדור משלשל, מחסלת ארבעה יוגורטים ‭3%‬ ורצה לשירותים. עכשיו, אחרי שפיטרו אותי מהעבודה, גם יש לי בולמוסים של קניות. אני נוסעת לקניון, נכנסת לחנויות בגדי ילדים, קונה במידה ‭,8-10‬ ויש לי מינוס ענקי בבנק‭."‬

כשאת שדופה את יפה? 

"אני כבר לא יודעת מה יפה ומה לא יפה מפני שהראייה שלי מעוותת, אבל אני יודעת כמה הזקתי לגוף שלי. אני מקווה שבנות נורמליות יראו את התמונות שלי ויבינו כמה שהמשחק הזה מסוכן. היו לי שיחות ארוכות עם עדי. הוא ישב לידי שלושה ימים עד שראה שאני אוכלת ביצה עד הסוף, גם את הצהוב, ושיכנע אותי שיש לי בשביל מה לחיות ושיש תקווה. צלצלתי לפרופ' איתן גור בתל השומר וסיכמנו שאחרי החגים אכנס לאשפוז שעלול להיות ממושך, אולי שנה‭."‬

המשחק הזה מסוכן. פקין וישראלוב(צילום: עדי ברקן)

"הרמתי ידיים"

בצדו השני של המשקל ניצבת שושי פקין (1.64 מ', 75 ק"ג), ששירתה כפקידה פלוגתית בהנדסה קרבית ולפני כחודשיים החלה לעבוד כדיילת אוויר באל על. "אף פעם לא הייתי רזה-רזה‭,"‬ היא מספרת, "תמיד הייתי עגלגלה וחשבתי שזה לא בסדר. הביטחון העצמי שלי נהרס. אמנם הייתי ילדה מקובלת, אבל החלום שלי היה לדפוק ג'ינס צמוד וגופייה ולהיראות כמו הדוגמנית שבפוסטר.

"בכיתה ח' הודעתי לאמא שלי שאני חייבת לרזות למסיבת הסיום. היא לקחה אותי לרופא מדקר ובאמת רזיתי. לבשתי בגד ים מידה ‭,36‬ אבל מאז אין דיאטה שלא עשיתי והמשקל שלי מתנדנד - עולה ויורד. בתקופה הכי רעה שלי שקלתי 85 ק"ג, והכי עיצבן אותי שכולם אמרו לי, 'יש לך פנים מהממות, למה את לא מרזה? אם היית מרזה 15 קילו היית יכולה להיות ‭.'דוגמנית‬ הם באמת חשבו שאני לא מנסה‭"?‬

לפני שנה, בעקבות תהליך פנימי שעברה, החליטה פקין להרים ידיים ולרדת מהמאזניים. "הבנתי שאין טעם להילחם במשקל ושאני צריכה לקבל את עצמי כמו שאני. אני משתדלת לאכול בריא, אבל כשאני יוצאת למסעדה אני לא סופרת קלוריות ולא מחשבת חישובים. ואני לא אלך כל יום לחדר כושר כדי להיכנס לג'ינס במידה קטנה יותר, מפני ששמחת החיים שלי כבר לא קשורה במשקל. במקביל יש חנויות שאני כבר לא נכנסת אליהן כי הבנתי שהדוגמניות שלהן לא אמיתיות, שהן עברו פוטושופ ושאני לעולם לא איראה כמותן. כרגע אין לי בן זוג, אבל אני עוד אמצא את הבחור שיאהב אותי גם אם לא אהיה כלה רזה‭."‬

חששת שהגזרה העגלגלה שלך תחסום בפנייך את הקבלה לאל על? 

"מאוד, אבל כשהגעתי למיונים ראיתי שלא כל המועמדות נראות כמו דוגמניות. היו שם אפילו בחורות יותר מלאות ממני. לשמחתי, קריטריון של רזון לא הופיע בדרישות הקבלה. כיום אני לובשת מידה 40 וקונה בגדים בכל העולם".

אמא שלה, שמנהלת במשמר השבעה חנות של בגדי מעצבים ישראלים, הפנתה את תשומת לבה לפוסט של ברקן, שהזמין אליו נשים יפות במידה 38 פלוס. "שלחתי לו תמונות שלי, וכשהגעתי לאודישן עם חיוך רחב הוא התרשם מהנוכחות שלי ואמר, 'את שלנו, אני אעשה ממך מלכה'.‬

"למחרת, כשהגעתי לצילומים עם בגד ים בתיק, התביישתי ללבוש אותו. הרי במשך שנים התנזרתי מהים. עדי צעק, 'איפה הבחורה עם הביטחון העצמי שהייתה באודישן‭'?‬ ובבת אחת תפסתי אומץ והשתחררתי. צילמנו גם בתחנת אוטובוס, ונהג מונית שעבר בכביש הצביע על לורן וצעק לעדי, 'היא יותר מדי רזה'. עליי הוא לא העיר, ושמחתי‭."‬

על כל צילום בתערוכה מתנוסס הלוגו "ריאלי - לא ריאלי‭."‬ זו "חותמת הכשרות" שיצרו ברקן ויד ימינו רן רייטן. לדבריהם, "תו התקן שלנו יינתן לחברות שלא משתמשות בדוגמניות בתת משקל ולא משקרות ללקוחות בעזרת עיבוד מחשב. מה שאתה רואה - זה מה שאתה מקבל". ‬