מפעל מגבות ערד נסגר; 180 עובדים פוטרו
חודשיים לאחר סגירת המפעל של "ערד תעשיות טקסטיל" במגדל העמק - החברה החליטה לסגור גם קו הייצור בערד ולפטר את העובדים המועסקים בו. החברה: הסיבה היא עלויות הייצור הגבוהות בישראל. בענף מעריכים: הייצור במפעלי מגבות ערד עבר לירדן
כחודשיים לאחר סגירת המפעל שלה במגדל העמק - חברת "ערד תעשיות טקסטיל" הודיעה היום (א') על סגירת מפעל המגבות המפורסם שלה בערד ופיטרה 180 מתוך 200 העובדים המועסקים בו. כ-20 עובדים ימשיכו את עבודתם במטה הלוגיסטי של החברה.
"ערד תעשיות טקסטיל" היא חברה בת של סטנדרט טקסטיל, מיצרניות הטקסטיל הגדולות בעולם. מפעל הקבוצה בערד הוקם בשנת 1976, על ידי משפחה יהודית-ציונית מארה"ב, משפחת היימן. כיום משמש נכדו של מייסד הקבוצה, גארי היימן, כנשיא ומנכ"ל "סטנדרט טקסטיל".
קו היצור של החברה בערד ייצר מגבות רחצה, בעיקר לייצוא לחו"ל. עד לפני כ-5 שנים העסיקה החברה כ-1,000 עובדים, כ-700 מתוכם רק בעיר ערד – מה שהפך אותה לאחת המעסיקות הגדולות בעיר. עם השנים הצטמצם המספר משמעותית וירד ל-200, שרובם פוטרו כעת.
לפני כחודשיים סגרה החברה את קו הייצור שהחזיקה במגדל העמק מאז 1993, ופיטרה את 50 העובדים שהועסקו בו. עיקר פעילותו של מפעל זה היתה בתחום ייצור בגדים ומדים לעבודה, שהיו מיועדים לייצוא לחו"ל. על פי מקורבים להנהלה, ההחלטה על הסגירה התקבלה על ידי החברה האם האמריקנית, "סטנדרט טקסטיל", בעקבות הפסדים כבדים ובשל צמצום ניכר בהזמנות.
ערד תעשיות טקסטיל החזיקה גם במתפרת העצמאות במצפה רמון, המייצרת מדים לצה"ל, אולם החליטה לסגור אותה בשל סירוב של משרד הביטחון להעביר למתפרה כמות הזמנות שנתית והתנגדות העובדים לתוכנית התייעלות. עם זאת, משרותיהן של התופרות שהועסקו במתפרת העצמאות ניצלו לבסוף, לאחר שעמותת "נצח יש"י", הפועלת לצמצום פערים בחברה, התחייבה להמשיך להפעיל אותה בסיוע משרד הביטחון, שהתחייב להעביר הזמנות לאלפי פריטים.
לא הראשונים בענף
מפעל זה מצטרף לשורה של מפעלים נוספים מענף הטקסטיל שקרסו בישראל בשנים האחרונות. במהלך השנה האחרונה לבדה, נסגר מפעל נגב טקסטיל בשדרות ו-60 עובדיו פוטרו. זמן קצר לאחר מכן הודיע מפעל "אסיב" לייצור בד גולמי שהועבר לצביעה ב"נגב טקסטיל", על פיטורי 22 עובדים ובחינת אפשרות לסגירתו.
גם מפעל הנעליים של חברת בריל בראשון לציון נסגר השנה על 100 עובדיו, זאת, בעקבות החלטת משרד הביטחון להפסיק להזמין ממנו נעליים. לצד זאת, מפעלי טקסטיל רבים נוספים כמו תפרון או מוליתן עלו לכותרות לא אחת בשל איומי סגירה חוזרים ונשנים.
מפעלי הטקסטיל המקומיים סובלים בשנים האחרונות, כמו כל המפעלים, מירידת הדולר, הירידה בצריכה בחו"ל ומחנק האשראי. אך הבעיה האמיתית איתה מתמודד הענף, היא התחרות העזה מצד כוח העבודה הזול במדינות מתפתחות. כיום, אף שהענף מעסיק עובדים בשכר נמוך ומקבל תמיכה ממשלתית - הוא בכל זאת נמצא בקשיים ומפטר עובדים.
כך, אם בשנות ה-70 וה-80 היה ענף הטקסטיל הישראלי זה מותג בינלאומי שהעסיק רבבות של עובדים - בשנת 1994, אחרי גלי פיטורים מאסיביים, ירד מספר העובדים בענף ל-40 אלף. על פי נתוני התאחדות התעשיינים, עד לשנת 2004 צנח מספר העובדים בענף לכ-20 אלף, ומאז המשיך ונחתך בכ-50% כך שכיום מועסקים בו כ-9,500 עובדים בלבד.
ההסתדרות: העובדים פוטרו מעכשיו לעכשיו
יו"ר ההסתדרות נגב מרכזי, יוסי הובר, אמר בתגובה כי "הנהלת החברה הביאה לעובדיה מכתבי פיטורים מעכשיו לעכשיו. אף עובד לצערנו לא פנה אלינו. אפילו עובדי כוח אדם לא ידעו על המצב החמור".
מהנהלת מגבות ערד והבעלים נמסר כי בכוונתם לפצות את העובדים באופן מלא, ומעבר למתחייב בחוק, והם יעשו כל שביכולתם על מנת לתמוך בעובדים ולסייע להם במציאת מקור פרנסה חלופי. "מדובר ביום קשה ועצוב לבעלי החברה שהקימו את קו הייצור בערד, תמכו בו והשקיעו בפיתוחו לאורך ארבעה עשורים, מתוך רצון לפתח את יישובי הפריפריה בישראל ולתרום להגדלת היצע מקומות התעסוקה בהם".
עוד נמסר כי למרות סגירת קו הייצור, "החברה תמשיך להעסיק עשרות מעובדיה, שיספקו שירותי פיתוח, שיווק ולוגיסטיקה לקבוצת סטנדרט טקסטיל בעולם. המרכז הלוגיסטי שיישאר בערד, ימשיך לתמוך בלקוחות החברה לספק להם את כל ההזמנות, הקיימות והעתידיות, באמצעות מפעליה האחרים של החברה בעולם".
בחברה ציינו כי הסיבה לסגירת המפעלים היא עלויות הייצור הגבוהות והבלתי תחרותיות בישראל ביחס למדינות כמו הודו, סין, פקיסטן, ואפילו ארה״ב, בה נהנים יצרני הטקסטיל מסיוע ממשלתי. בין היתר צוין כי מחירי הארנונה הגבוהים לתעשייה, וכן היעדר העברת צינור הגז בערד השפיעו על חוסר הכדאיות הכלכלית. למרות זאת, ההערכות בענף הטקסטיל הם כי הייצור במפעלי מגבות ערד עבר לירדן דווקא.
בהכנת הידיעה השתתף דוד רפאלי, "כלכליסט"
המידע הראשוני לידיעה הגיע במייל האדום