"המחלה" של המגן הישראלי / "הכל מקצועי"
האם מגיני ליגת העל באמת לא יודעים להגביה תוך כדי תנועה? מי הכי גרוע ומי בכל זאת מצליח למצוא את החברים שלו ברחבה? ואיך זה יכול להשפיע על המשחק הערב בבלומפילד בין מכבי ת"א למכבי חיפה?
כששואלים אוהדי כדורגל מהן התחושות שעוברות להם בגוף בזמן משחק, מתקבלות תשובות מגוונות. יש כאלה שמדברים על שייכות, אחרים מזכירים שמחה, אבל אחת התשובות הנפוצות ביותר היא דווקא תסכול. לפני כמה שנים החליטו באוניברסיטת ברמינגהאם לקחת את התסכול צעד אחד קדימה, ובמחקר גדול בדקו אצל אוהדים מה הכי מתסכל אותם מקצועית בקבוצה שלהם. במקום הראשון, בגביע התסכול, זכו הגבהות חסרות ערך.
כן, הגבהות מטופשות שלא מגיעות לשום מקום, שמגיעות אחת אחרי השנייה והורסות מהלכי כדורגל טובים, הן הדבר המעצבן מכל. מתסכלות קצת יותר, לפי אותו מחקר, מטעויות שוער שגורמות להפסד במשחק ומהוצאות חוץ חסרות מחשבה שמגיעות היישר ליריב. ואם רוצים להיות ספציפיים יותר, אפשר לשים את האצבע על הגבהות של מגינים – אלו שנשלחות תוך כדי תנועה ומאכזבות אוהדים כנראה מאז שהומצא הכדורגל.
התסריט ידוע. הקבוצה בונה התקפה חכמה. שתי מסירות טובות מבלבלות את ההגנה, ולמגן נוצר שטח פנוי. הוא מגיע לכדור תוך כדי ריצה ומנסה למצוא את הראש הנכון, אבל הכדור, אבוי, נעצר דווקא בגוף שחקן יריב. וזה עוד המקרה הטוב. במקרה הרע, הכדור טס חזק מדי לצד השני של המגרש, מבלי שלמישהו יש סיכוי אמיתי להדביק אותו.
הגבהות של מגן תוך כדי תנועה גורמות לתסכול במדינות רבות, אבל בישראל המצב חמור במיוחד. זו אחת המחלות הידועות וארוכות השנים של הכדורגל שלנו, בין התמודדות עם מצבים נייחים לבין ספיגה בדקות האחרונות. מספר השחקנים הישראלים שבאמת יודעים, או ידעו, להגביה כדור תוך ריצה ברמה גבוהה, נמוך מאוד.
זה כמובן משפיע על תרומת המגינים לשערי הקבוצה. בעונה שעברה, פחות מחמישה אחוזים מהשערים שנכבשו בליגת העל הגיעו אחרי בישול של מגן, וזה לא בהכרח אחרי הגבהה. במדינות המתקדמות ביותר טקטית, למשל גרמניה, שיעור הבישולים של מגינים רק עולה עם השנים, והגיע לאחרונה ל־10.6 אחוז מסך השערים. זה המון. בליגת האלופות המספר אפילו גדול יותר.
המצעד הישראלי
המחלה ידועה, אבל הגיע הזמן לגלות מי פיתח יותר סימפטומים. בדיקה של כל ההגבהות שביצעו המגינים הפותחים בליגה בעונה שעברה והעונה מציירת תמונה של המדויקים יותר ושל אלו שאינם בכיוון. ההבדלים גדולים. אלי דסה (ראו טבלה) הוא המגן המדויק ביותר. 23.7 אחוז מההגבהות שלו הגיעו לשחקן בית"ר ירושלים. מדובר, בערך, בכל הגבהה רביעית - מספר דומה למגינים מליגות בכירות באירופה. עם זאת, חשוב לציין שבאנגליה או באיטליה המגינים מתמודדים עם שחקני הגנה גבוהים ואיכותיים יותר, והפעולה קשה יותר לביצוע.
בבדיקת הליגה הישראלית עשינו חסד עם השחקן המקומי. בכל פעם שהכדור שהגביה הגיע לשחקן מהקבוצה הנכונה - גם אם במצב לא נוח, גם אם זה נגמר באיבוד אחרי שנייה - רשמנו הגבהה מדויקת. ועדיין, רק כל הגבהה שישית בישראל מגיעה ליעד. בליגות הגדולות בערך אחת מארבע הגבהות נוחתת במקום הנכון.
אופיר דוידזאדה מהפועל באר שבע מדורג שני, ואחריו מופיעים, לפי הסדר, נאור פסר ממכבי פ"ת (שמשחק בשתי עמדות המגן), שרן ייני וטאלב טוואטחה. חגי גולדנברג, המקביל של פסר במושבה, הוא המגביה החלש ביותר עם 8.1 אחוזי דיוק בלבד. זה אומר, בערך, שעל כל הגבהה טובה שלו הוא נכשל 11 פעמים.
גם ליאור לוי מהפועל ת"א ועומרי בן הרוש ממכבי ת"א נמצאים בתחתית הרשימה. אפשר לטעון שמגינים בקבוצה גדולה נהנים מיתרון, מאחר שהם מגיעים למצבי הגבהה נוחים יותר. לוי ובן הרוש סותרים זאת. אפשר גם לומר שאיכות ההגבהות תלויה בסגנון המשחק, אבל שימו לב, למשל, להבדל בין המגינים של מכבי פ"ת.
שאלת משומר
אין ספק שהנתונים על מגיני מכבי ת"א מעניינים גם בנוגע לנבחרת וגם בהקשר של המשחק הערב (ב', 20:50) מול מכבי חיפה. לקראת משחקי הנבחרת האחרונים, ובמהלך שבוע המשחקים, התעורר דיון מעניין לגבי שאלת המגינים הראויים לשחק בסגל של אלי גוטמן. האפשרויות הגיעו רק משתי הקבוצות שייפגשו הערב בבלומפילד - ייני ובן הרוש מצד אחד, אייל משומר וטוואטחה מצד שני.
גוטמן בחר במשומר כמגן הימני שלו. ההגבהות שלו הן אחד הדברים המושמצים ביותר על ידי אוהדים בליגה שלנו. תתפלאו, משומר מדורג במרכז טבלת הדיוק (18.2 אחוז). מצד שני, בהשוואה למגינים של הקבוצות החזקות בליגה - ייני, טואטחה, עודד אלקיים וחן דילמוני מקריית שמונה, בן ביטון ודוידזאדה מבאר שבע - משומר מדורג אחד לפני הסוף, כשרק בן הרוש מתחתיו.
הצבתו של גילי ורמוט באגף ימין של הנבחרת פתחה הרבה שטח למשומר. ורמוט, גם בגלל אופיו וגם, יש להניח, בעקבות הוראה של גוטמן, עבר כל הזמן למרכז המגרש, פעולה שחייבה את משומר להיכנס לאזור הפנוי באגף ולתרום למשחק ההתקפה. על יריבה כמו אנדורה לא נרחיב, ורק נאמר שמשומר הגביה שלוש פעמים מול קפריסין. שני כדורים הלכו רחוק-רחוק לעננים, שלישי נעצר אצל שחקן יריב.
דווקא ייני, שרבים מעבירים ביקורת על היכולת ההתקפית שלו, הוא המדויק ביותר מבין מגיני הנבחרת, גם יותר מטוואטחה. זה לא אומר שהוא שחקן יותר טוב - וחשוב לזכור את זה. גם לא בטוח שמדובר בטכניקה טובה יותר, אלא בחוכמת משחק ובקבלת החלטות מוצלחת יותר בשאלה מתי להגביה.
כך גם, ובדיוק להיפך, במקרה של בן הרוש. אין לו בהכרח טכניקה פחות טובה מייני,
אבל מגן לא צריך לדעת רק לרוץ מהר ולהכניס את הרגל בזווית נכונה מתחת לכדור. הגבהה לשם הגבהה היא לא תמיד ההחלטה הנבונה.
ההבדל באיכות ההגבהות של המגינים חייב לבוא לידי ביטוי באופן שבו משחקת הקבוצה. אם המגן בצד אחד הוא מגביה איכותי יותר מחברו באגף השני, הוא צריך לקבל יותר כדורים. בחיפה זה לא קורה בינתיים: בשלושת משחקיה הראשונים העונה משומר נגע בכדור 196 פעמים לעומת 195 של טואטחה - ממש אותו דבר.
במכבי ת"א, לעומת זאת, מבינים את ההבדלים בין שני המגינים: מספר הנגיעות בכדור של ייני גבוה ב-25 אחוז מזה של בן־הרוש - הפרש משמעותי.
הגבהות בכלל, ואלו בתנועה של המגינים בפרט, ימשיכו להכאיב לאוהדים בארץ גם בעתיד. אבל אם יש מגן אחד שעושה זאת טוב יותר, אם אפשר לכוון את משחק הקבוצה לצד המדויק יותר, חייבים לנסות למזער את התסכול.
אוהבים כדורגל? עקבו אחרי הטוויטר של אורי קופר והצטרפו לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי"
לפנייה לכתב/ת 
