סרט וראיון: תומר ורכזון חוזר באהבה
זוגיות שהסתיימה עם נערה דתייה, הובילה את הקולנוען תומר ורכזון בן ה-28 לבדוק ב"שיעור ראשון באהבה" איך עולמות תרבותיים נפרדים משפיעים על מערכות יחסים אינטימיות. "הדת עוסקת באהבה ובמיניות, אבל בעיקר בכמה היא אסורה" הוא מספר למדור "קולנואני". צפו בסרט הקצר
יש מי שמנסה להוביל מהלך של צו פיוס בין הציבור החילוני והדתי בישראל, אבל מה בנוגע לקשרים אינטימיים - בינו לבינה? לפעמים אהבה זה לא מספיק, מסתבר, וצו פיוס לא יעזור כשהפערים התרבותיים גדולים מדי. תומר ורכזון בן ה-28 יודע על זה משהו מהחיים האישיים שלו, ובהשראת החוויות האלו, יצר את הסרט הקצר "שיעור ראשון באהבה", שהוקרן השנה בפסטיבל הסרטים היהודי בניו יורק, ובשלל פסטיבלים אחרים בעולם - ועכשיו מוצג בפניכם כאן:
במרכז "שיעור ראשון באהבה" עומד מפגש בין נגן גיטרה המופיע ברחוב ירושלמי (בגילומו של בן רודשבסקי) לבין נערה מבית חרדי (גיל יפרח) שמפתחת כלפיו רגשות. היא מבקשת לחלוק איתו כמה רגעים של אינטימיות במהלך שיעור גיטרה בביתו. אבל למרות התפאורה הפסטורלית והאווירה החופשית, שמשדרת רומנטיקה - משהו עומד שם ביניהם, ומונע מהרגשות להתממש. "רציתי לעשות סרט על אהבה. זה נושא מורכב ולא פתור שעשו עליו אלפי סרטים, ועדיין תמיד יש מה לחדש", אומר ורכזון, יליד ירושלים המתגורר כיום בתל אביב.
"האמת היא שיש קשר לחיים האישיים שלי. אני מקווה מאוד שהאקסית שלי לא קוראת את הראיון הזה, אבל אם כן, היא מגלה עכשיו שיש סרט בהשראת הקשר שלנו. החברה הראשונה שלי היתה דתייה, ואני בא מבית חילוני. היינו שנתיים ביחד, והבנו בדיעבד ששתי העולמות שלנו פשוט לא מתחברים. הייתי צעיר באותו זמן והמשכתי הלאה, אבל כנראה שבמוח שלי נשארה השאלה: מה יש בדת שהופך את עניין האהבה והמשיכה לכזה מורכב?".
הסרט עזר לך לעבד את השאלה הזאת?
"תוך כדי עשיית הסרט, הבנתי שכל עניין הטאבו, האיסורים וההגבלות הם שמפרידים בין שני העולמות האלה, וגבולות ואיסורים זה משהו שתמיד מעניין בסרטים. בתקופה של עשיית הסרט ניגנתי הרבה בגיטרה, והחלטתי לשלב את עניין המוזיקה בסרט. מה שיכול לחבר בין שני עולמות כל כך מנוגדים הוא מוזיקה - משהו תמים, טהור ויפה שהוא אוניברסלי. וכך נולד התסריט של שיעור 'ראשון באהבה'".
הסיפור בסרט הוא סיפור קטן, אבל יש לו השלכות חברתית רחבות יותר, ואכן כהכנה לסרט, ורכזון הרחיב את היריעה מעבר להתנסותו האישית. "עשיתי תחקיר, קראתי כמה מאמרים על דת ואהבה, וגם דיברתי קצת עם חברים דתיים", הוא מספר, "מסתבר שהדת עוסקת הרבה באהבה ובמיניות, אבל בעיקר בכמה היא אסורה. אני מניח שמפגשים כאלה לא קורים הרבה, בטח שלא מספרים עליהם יותר מדי, אבל הרבה פעמים סרט הוא על מה היה קורה אם - ולא רק על מה שבדרך כלל קורה".
מלבד זאת, ורכזון שאב גם השראה מסרט קצר אחר בשם "The Lunch Date" של הבמאי אדם דיווידסון, בו מסופר על מפגש בין אישה לבנה לגבר שחור בתחנת רכבת. "הסרט לא קשור לאהבה, אבל יש בו מפגש אקראי בין שני עולמות שונים ומנוגדים, והוא כתוב בצורה גאונית", הוא מספר. "התלהבתי מאוד מהעומק שאפשר ליצור בסרט קצר בן עשר דקות, ומהמסר החזק שאפשר להעביר במפגש הפשוט הזה בין שתי הדמויות".
כמו כן, ורכזון, בוגר החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, מדווח כי הוא מאוד אוהב את האחים כהן וקוונטין טרנטינו. "כסטודנט הייתי צופה בסרטים שלהם ועוצר כל שתי דקות, וכותב לעצמי בדיוק איך הם צילמו, האירו וערכו כל סצנה", הוא מעיד. על סט הצילומים שלו עצמו, גילה עד כמה זה קשה בשטח - כשאין לרשותך תקציב גדול ואמצעים שאפשר להסתמך עליהם.
"היו לנו שני ימי צילום לסרט", הוא נזכר, "היום הראשון היה ברכבת הקלה בירושלים, והיום השני היה בלוקיישן של המגדל. הגענו ביום שבת בשש בבוקר ללוקיישן השני - וגילינו שיש שער שחוסם את הכניסה ושאי אפשר להגיע עם רכב ממש עד המגדל. הצוות היקר והשרירי של הסרט סחב את כל הציוד, והיה הרבה ציוד, בעיקר ארט, משהו כמו קילומטר על הגב בשבת, בשש בבוקר. אני מאוד מקווה שהם סלחו לי".
ענייני התקציב הם בעיה בכל הפקה של סרט, במיוחד בישראל, אבל ורכזון סבור שהגישה של יוצרים צעירים לממסד הקולנוע המקומי - מקשה אף יותר. "בשנים האחרונות, כשאני משוטט לי בחיפוש אחר פסטיבלים ותחרויות בעולם, גיליתי אלפי סדנאות לבמאים צעירים, חממות לפיתוח תסריט, קולות קוראים, הצעות עבודה לצעירים, אבל רובם באירופה, ופונים אך ורק ליוצרים מקומיים", הוא מסביר. "המון סטודנטים לקולנוע מוצאים את עצמם אבודים מהרגע שהם מסיימים את הלימודים. הם מחפשים את המסגרת הבאה, את הצ'אנס הבא שלהם, ולצערי בארץ בדרך כלל קשה מאוד למצוא אותה".
ובכל זאת, למרות הקשיים, ורכזון ממשיך בפעילות בתחום.
הוא מתפרנס ביומיום כעוזר במאי בטלוויזיה החינוכית וכצלם ועורך פרילאנס, ובמקביל הוא מפיץ סרט דוקומנטרי שעשה על סבא שלו, ומפתח תסריט מוקומנטרי. "כמובן שיש לי שאיפות לכתוב גם תסריט לסרט באורך מלא, אבל זה יקח קצת זמן", הוא מודה, "אני בעיקר מתרכז בלהיות עסוק כל הזמן, להיות בעשייה, לסיים פרויקט אחד וכבר לחשוב על הפרויקט הבא".
ובכל זאת, מה החלום שלך?
"החלום שלי הוא לביים סרט באורך מלא. יום אחד אני אגשים אותו ואז יהיה לי חלום חדש. המזל שלי שזה חלק מהמקצוע, יוצרי קולנוע חולמים כל הזמן, ואלה שרוצים מספיק גם מגשימים את החלומות שלהם".
יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com
