עובדי חרסה בהלם: "המפעל לא מפסיד"

העובדים במפעל חרסה מבולבלים והלומים בעקבות ההודעה של קבוצת חמת, שדיווחה הבוקר (ד') לבורסה כי היא שוקלת לסגור את המפעל בבאר שבע ולהעתיק אותו אל מחוץ לישראל. לפי החברה, הסיבה להעתקת המפעל - המעסיק כ-140 עובדים ומייצר כיורים ואסלות, היא העלויות הגבוהות בישראל.

• קב' חמת שוקלת לסגור את מפעל חרסה בב"ש
• קריסת ענף הטקסטיל תפגע ב-40 אלף עובדים
• מפעל מגבות ערד נסגר; 180 עובדים פוטרו
• עוד פיטורים בערד: 23 פוטרו בפקלסטרוניקס
  

מוניקה בן עמי (39), העובדת במפעל חרסה 15 שנה כאחראית לוגיסטיקה סיפרה ל-ynet: "כשנכנסתי לחרסה תמיד דיברו על סגירה. כל הזמן יש דיבורים. אבל 15 שנה אנחנו מתקיימים. עכשיו עם ההודעה לבורסה זה מתחיל להישמע אמיתי. זו תוצאה של חוסר איכפתיות. המנהל שלנו פנה לעירייה בבקשה לסייע בנוגע לעלויות הגבוהות. אבל לא באים לעזור. אלה 140 משפחות. אמרו שהמשכורות גבוהות, שעלויות כוח האדם גבוהות. אבל המשכורות פה נמוכות מאוד בחרסה".

"המשכורות נמוכות". מוניקה בן עמי(צילום: הרצל יוסף)

לדברי איגור גרימה, העובד 14 שנה במפעל, "עלויות האנרגיה גבוהות. העבודה כאן מהקשות שיש. אנשים מתחילים לעבוד בשכר מינימום, בחום, במצבים כמעט בלתי נסבלים, באבק. זו עבודה מאוד פיזית תמורת שכר זעום. אנשים בקושי גומרים את החודש. אז קשה לומר שעלויות כוח האדם גבוהות".

"עובדים בשכר מינימום, בחום, באבק". איגור גרימה(צילום: הרצל יוסף)

מפעל חרסה, מבט מבחוץ(צילום: הרצל יוסף)

לדברי גרמיה, "התחושות קשות. אנחנו עובדים כאן שנים רבות. אוהבים את המפעל. זה כמו בית. אנחנו כמו משפחה פה. קשה לשמוע על כוונת הסגירה. חרסה זה סמל. זה כואב. המפעל חזק, יש ידע וטכנולוגיה. אנחנו יכולים להיות בין הטובים באירופה. אפשר גם לנקוט צעדי התייעלות".

"אף אחד לא הודיע לנו רשמית" 

"אני עובד פה 25 שנה", סיפר שמעון הלל (50), "אני מודאג. יש פה 140 משפחות שאולי לא תהיה להן פרנסה. אנחנו עובדים פה מאוד קשה ומרוויחים מעט. כולם פה עובדים מסורים ופתאום בעל הבית החליט אולי להעביר את המפעל לטורקיה. אני בדילמה. אני לא יודע מה לעשות. לאן אני אלך עכשיו. מי ייקח אותי? מי יקבל אותי?".

"לאן אני אלך עכשיו?". שמעון הלל(צילום: הרצל יוסף)

טלי חליבה, מנהלת חשבונות במפעל, הופתעה אף היא מהבשורה: "זו מכה. זה הלם", אמרה, "יש פה עובדים בגילאים מתקדמים, וזה יוצר חוסר וודאות לגבי ההמשך. כל העובדים במצב של סחרור. זה עלול לפגוע באיכות העבודה. מישהו צריך לבוא ולומר לנו מה הולך להיות פה עכשיו. יש לי קושי להבין מה יהיה בהמשך".

"ניזונים מהתקשורת". טלי חליבה(צילום: הרצל יוסף)

עובדים במפעל חרסה(צילום: הרצל יוסף)

חליבה הוסיפה: "אתמול חשבנו שיהיה אחרת, והיום ראינו את ההודעה לבורסה. אף אחד לא הודיע לנו רשמית או נתן הסבר. אנחנו ניזונים מהתקשורת. מגיע לנו הסבר. אי אפשר פתאום לפתוח את המסך ולראות את זה".

יו"ר הוועד: "נילחם על המפעל"

יו"ר וועד העובדים, אלי קצב, סיפר: "מפעל חרסה קיים כבר 60 שנה. הוא לא מפסיד כסף. אנחנו ממשיכים לעבוד כרגיל. אנשים הגיעו לעבודה אבל הרגענו אותם. ממשלת ישראל מזניחה את הנגב, את באר שבע. יש לנו בעיה של ייבוא מסין, מטורקיה. הממשלה פותחת את הדלת לייבוא ואנחנו לא יכולים לעמוד בתחרות כזו. אבל אנחנו מפעל חזק.

"ממשלת ישראל מזניחה את הנגב, את באר שבע". אלי קצב(צילום: הרצל יוסף)

"בשנתיים האחרונות תמיד היו חששות, אבל עכשיו אנחנו רואים את האור בקצה המנהרה", הוסיף יו"ר הוועד, "המפעל דווקא התייצב וזה לא אומר שצריך לסגור אותנו. לא דיברו איתנו בכלל לפני שהוציאו את ההודעה לבורסה. אם יהיה צורך ניאבק וכל עובדי המפעל יתייצבו ונגיב במלוא העוצמה. אנחנו רוצים שהמפעל ימשיך להתקיים. אנשים לא מרוויחים פה הרבה, אבל עובדים קשה".

יו"ר הוועד הבטיח: "אנחנו נילחם על המפעל אם זה מה שצריך. זו היתה הפתעה. נתמודד עם כל הבעיות. אם צריך נשבית את המפעל. אנחנו באמצע משא ומתן עם ההנהלה, ופתאום הגיעה ההודעה הזו".

עלויות גבוהות? הרווח עלה ב-30%

למרות טענות הקבוצה על עלויות ייצור גבוהות בישראל, מנתונים שפורסמו בשנה האחרונה עולה הרושם כי ההחלטה אינה נובעת מקשיים כלכליים בקבוצה. רק באפריל האחרון דיווחה חמת על צמיחה של 12% במכירות ברבעון הראשון של שנה לעומת הרבעון המקביל, ל-70.5 מיליון שקל. בשורה התחתונה רשמה חמת הקבוצה רווח נקי של 8.6 מיליון שקל, עלייה של 30% לעומת הרבעון המקביל.

קווי הייצור במפעל(צילום: הרצל יוסף)

מנכ"ל חרסה, ניר קליין, התייחס לנושא העלויות בישראל ולעניין המענק שחרסה קיבלה בשנות ה-90, וכעת נדרשת להחזיר: "מדובר במענק ממשרד הכלכלה בסך כ-2 מיליון שקלים. היו למענק תנאים, ביניהם הגדלת הייצוא ומצבת כוח האדם. עמדנו בהגדלת הייצוא. אבל התחרות הוחרפה, נפתחו גבולות הייבוא מטורקיה וסין. נאלצנו להצטמצם אך נלחמנו כדי לעבוד ולהרוויח.

"ב-20 שנה האחרונות הושקעו מדי שנה לפחות 4 מיליון שקלים מינימום במפעל. כלומר, שמנו כ-80 מיליון שקלים, פי 40 מהמענק שקיבלנו. זה לא שקיבלנו מהמדינה ולא נתנו הון ממקורות עצמאיים. זו עזות מצח לבוא ולבקש חזרה את המענק, שעם ריבית והצמדה עומד על 6 מיליון שקלים, כשאנחנו השקענו 80".

המנכ"ל הוסיף בעניין העלויות: "חתמנו על ההסכם לגז טבעי. אך לוקח 4 שנים לסלול מסלול גז טבעי מנאות חובב לבאר שבע, כ-13 ק"מ. כל המכשולים שאפשר קורים. זה ייתן לנו 250 אלף שקל בחודש חיסכון. המתחרים בעולם עובדים עם גז טבעי.

"המפעל תופס שטח גדול מאוד. לשלם 120 אלף שקל בחודש זה סכום אדיר. לפני שאנחנו מתחילים לייצר אסלה אחת - אנחנו משלמים 120 אלף שקל. שר הכלכלה, נפתלי בנט, כנראה לא ראה את נתוני הייבוא בכלים סניטריים. הייבוא של כלים סניטריים גדל ב-15% מדי שנה ב-4 שנים האחרונות. על חשבון חרסה. אבל השר החליט להקל עוד על הייבוא. מה שמציל אותנו הוא הייצוא לארצות הברית".

מעיריית באר-שבע נמסר: "העירייה מצרה על כוונה זו, ואם היא נכונה העירייה מקווה מאוד שהמפעל ימשיך בפעילותו ואף יגדיל פעילותו. לגופם של דברים, העירייה בקשר ישיר מול הנהלת המפעל, סייעה ומסייעת בשנים האחרונות ככל שביכולתה להורדת הוצאות התפעול השונות. הנהלת המפעל הודתה במספר הזדמנויות לעירייה על הליווי והסיוע.

"עיריית באר-שבע פועלת בשנים האחרונות לעידוד התעשייה בתחומה וליצירה של מקומות תעסוקה, מול חברות ומפעלים חדשים וקיימים, מסייעת ותמשיך לסייע ככל שניתן מול משרדי הממשלה השונים ומצפה ממשרדי הממשלה להרתם למשימה זו".

ממשרד הכלכלה נמסר: "אכן המפעל קיבל כתב אישור ובעקבות זאת קיבל מענקים. מפעל אשר אינו עומד בתנאי בביצוע וקיבל מענקים נדרש לביטול התכנית, ובהתאם מחליטה המינהלה על החזר מענקים".