כשליש מהמפעלים מעדיפים להתרחב בחו"ל
אחד מכל שלושה מפעלים ישראליים בוחר לפתוח קווי ייצור חדשים מעבר לים ולא בארץ; שיעור העובדים בתעשייה בכלל גדל - אבל בתעשיות המסורתיות הוא רק הצטמק, והנפגעים העיקריים הם תושבי הפריפריה, שסובלים משיעורי אבטלה גבוהים ממילא. אז מדוע נשיא התאחדות התעשיינים בכל זאת אופטימי? צפו בראיון
לא רק הצעירים בורחים מהארץ בגלל ההוצאות הגבוהות - גם מפעלים מבוססים שפועלים כאן עשרות שנים ומספקים מקומות עבודה למאות אנשים. מתברר כי מפעלי מגבות ערד ו חרסה בדרום הארץ, הם רק שניים מתוך שורה של מפעלי תעשיה מסורתית שבוחרים לסגור את פעילות הייצור שלהם בארץ ולהעביר אותה מעבר לים.
פיטורים בתעשייה הישראלית - כותרות אחרונות:
- קריסת ענף הטקסטיל תפגע ב-40 אלף עובדים
- עובדי חרסה בהלם: "המפעל לא מפסיד"
- עוד פיטורים בערד: 23 פוטרו בפקלסטרוניקס
- מפעל מגבות ערד נסגר; 180 עובדים פוטרו
ובמספרים: 30% מהמפעלים הישראליים בחרו לפתוח ב-5 השנים האחרונות קווי ייצור חדשים בחו"ל ולא בישראל. נתונים אלה מסר הבוקר נשיא התאחדות התעשיינים, צביקה אורן, בראיון שקיימנו איתו באולפן ynet. צפו בראיון שערך אטילה שומפלבי עם צביקה אורן:
המשמעות העיקרית של החלטת כשליש מהמפעלים הישראליים להתרחב במדינות אחרות ולא בישראל, היא מניעת אפשרויות תעסוקה חדשות לעובדים ישראליים. בראיון עמו התייחס אורן לשאלה עד כמה חמור מצבן של התעשיות המסורתיות בישראל והאם אנו עומדים בפני גלי פיטורים מאסיביים.
"יוקר המחייה" של התעשייה
גם נתוני היצוא של האגף למחקר כלכלי בהתאחדות התעשיינים מציגים תמונה לא פחות עגומה. "ברבעון השני חלה ירידה של 4.6% - בדומה לייצור, וביולי-אוגוסט נרשמה ירידה נוספת של 4%", אומרת מנהלת האגף, דפנה אבירם-ניצן. "הבעיה היא שער החליפין שאינו תחרותי מצד אחד - ומצד שני התייקרות כל תשומות הייצור כמו מים, חשמל, ארנונה והפרשות לביטוח לאומי", הוסיפה. "למעשה, כל הענפים סובלים מ'יוקר המחייה' של התעשייה".
ככלל, קצב הצמיחה של התעשייה המקומית כולה נכנס להאטה מאז המשבר הכלכלי העולמי. השנה, התעשייה כולה נמצאת בישראל בנסיגה חדה - שהחריפה במבצע צוק איתן. "כבר באפריל-מאי נרשמה נסיגה של 4.5%-4.6% בתפוקה לעומת הרבעון הראשון של השנה, וביוני-יולי נרשמה נסיגה נוספת של 1.8%", אמרה. "אלו נסיגות מאוד חדות וחריגות בהשוואה לעולם".
נתונים אלו משתקפים גם בשיעורי התעסוקה - עם פיטורים של כ-700 איש ממפעלים תחילת השנה, מתוכם כ-180 עובדים במהלך חודשי הקיץ. עם זאת, מגמה זו התייצבה מעט לאחרונה.
ירידה במספר העובדים בתעשיות מסורתיות
ענפי התעשייה מחולקים ל-4 קטגוריות, מתעשייה מסורתית-קלאסית עד לתעשייה עילית מתקדמת, בהתאם ל"עתירות הטכנולוגית" שלהם. כלומר ככל שהענף פחות מתוחכם מבחינה טכנולוגית, מחקר ופיתוח והשקעות הון - הוא יחשב ליותר מסורתי. הדבר מתבטא גם בכמות ידיים עובדות, שכן ככל שהטכנולוגיות משוכללות יותר - הן גם מצריכות לרוב פחות ידיים עובדות.
כך, אם בקצה האחד נמצאת התעשייה המסורתית-קלאסית, שכוללת את ענפי המזון ומשקאות, טקסטיל, עור, נייר, דפוס, עץ וריהוט - בקצה השני נמצאת התעשייה העילית המתקדמת, שכוללת בעיקר אלקטרוניקה ותרופות. באמצע נמצאות התעשייה מעורבת מסורתית - הכוללת בעיקר מתכת, מוצרי מתכת ופלסטיק, וכן תעשיה מעורבת עילית - הכוללת מכונות, ציוד חשמלי, כימיה, כלי טיס ועוד.
מניתוח נתוני הלמ"ס שערכו בהתאחדות, עולה כי סך העובדים בתעשייה הישראלית נותר ללא שינוי במהלך 19 השנים האחרונות - כ-365 אלף - בדומה למספרם בשנת 1995. מפעלי הטכנולוגיה מסורתית-קלאסית מהווים כ-53% מכלל המפעלים בארץ והם מעסיקים כ-114 אלף עובדים - כ-32% מסך העובדים בתעשייה, וכ-12% מסך העובדים בישראל בכלל. מדובר בירידה לעומת 20.7% מכלל המועסקים במשק בשנת 1995, ו-16.4% בשנת 2003.
תושבי הפריפריה בסיכון גבוה יותר
במהלך יוני-יולי 2014, נרשמה צניחה משמעותית של 10% בתפוקות של התעשיות המסורתיות והמעורבות מסורתית. בחינת השינויים בתחום במהלך השנים 2005 עד 2013, מגלה ירידות מתמשכות: בעוד שהתעשייה הישראלית צמחה ב-32% והייצוא התעשייתי גדל בכ-50% בשנים אלו - התעשיות המסורתיות צמחו ב-1% בלבד והייצוא שלהן ירד בכ-14%.
מובן כי נתונים אלה לא הביאו בשורה לשוק העבודה: שיעור העובדים בכלל התעשייה אמנם גדל בתקופה זו בכ-10%, אך בתעשיות המסורתיות ירד מספר העובדים בכ-2%.
בחלוקה לפי אזורים בארץ נראה, כי תושבי הפריפריה נמצאים בסיכון הגבוה ביותר. 40% מהמועסקים בענפי התעשייה מתגוררים בפריפריה לפי החלוקה הבאה: 22% בצפון ו-18% בדרום. במקביל, שיעורי האבטלה באזורים אלה הם הגבוהים בארץ - 8% בצפון ו-6.9% בדרום.
"לפעמים כרמיאל עדיפה על סין"
לפי מדד הסיכון המשולב של BdiCoface, הסיכון העסקי של החברות והעסקים במשק עמד ברבעון השלישי של השנה על רמה של 6.30, לעומת 6.22 ברבעון הקודם וברבעון המקביל אשתקד. הענפים המסוכנים והחלשים ביותר הם שירותי הובלות, בתי קפה ומסעדות, שירותים כלליים וענף הבנייה, בעוד שהענפים החזקים והבטוחים ביותר הם תעשיית הכימיקלים, תעשיית הנייר והקרטון, תעשיית המתכת ותעשיית הגומי והפלסטיק.
עם זאת, נתוני ההתאחדות מגלים תמונה מעט יותר מורכבת. כך למשל, אבירם-ניצן מסבירה כי הסיבה העיקרית לחוזקם של ענפי והגומי והפלסטיק - היא פתיחת קווי ייצור בחו"ל על ידי הרוב המכריע של החברות. בנוסף, אף שענף הדפוס והנייר דורג כענף חזק - התפוקה שבו ירדה בכ-15% בשלוש השנים האחרונות.
גם בענפי המתכת שדורגו כחזקים - נרשמו בקיץ האחרון ירידות חדות - של 10% בענף מתכת בסיסית (התכה וזיקוק של מתכות) ושל 5% בענף מוצרי מתכת (ייצור מוצרים ממתכת). בנוסף, סובלים ענפים אלו ממחסור חמור בעובדים מקצועיים, כאשר מצבת העובדים בהם צנחה בקיץ האחרון בכ-1.3%.
בסך הכל, נתוני BDI מעלים כי כ-11.6% מהחברות והעסקים דורגו ברמות הסיכון הגבוהות והמסוכנות ביותר. בחברה מסבירים את הנתונים בהשלכות מבצע צוק איתן. "לחברות ועסקים אלה בעיות קשות בתזרים המזומנים, חשבון או חשבונות מוגבלים בבנק ישראל, דיווחים חוזרים ונשנים על שיקים חוזרים, ירידות חדות בהכנסות או ברווחיות, או מעברים חדים וקיצוניים מרווח להפסד. רמת הקשיים של חברות ועסקים אלו גבוהה, באופן המאיים על המשך פעילותם בטווח של השנה עד השנתיים הקרובות".
ד"ר אמיר זיו אב, הבעלים של חברת זיו אב הנדסה ולשעבר המדען הראשי של משרד התחבורה, טוען כי לא תמיד העתקת הייצור למזרח הרחוק אכן מוזילה עלויות. "לפעמים כרמיאל עדיפה על סין, שכן במקרים רבים, העברת הייצור דווקא מעלה את העלות הכוללת", הוא מסביר.
"יש מוצרים שבהם רוב מרכיבי העלות הינם תוצאה של 'מחירים עולמיים' ואילו עלות העבודה הישירה זניחה", הוא מוסיף. "כשהעבודה הישירה מהווה פחות מאחוז אחד מהעלות הישירה - זה לא משנה אם היא מתבצעת בישראל בעלות של עשרה דולר לשעה או בסין בעלות 'אפס'. להיפך. עבור השוק האירופאי למשל, המשלוח מישראל הרבה יותר זול מהמשלוח מסין ולכן לישראל יתרון תחרותי מול המפעל בסין מבחינת המשלוח".
משכך, זיו אב סבור כי ניתן להאט את התופעה של העתקת קווי ייצור לחו"ל. "ההגדרה של תעשיית "לואו טק" היא שגויה, שכן חלק מהמוצרים המסורתיים שנראים פשוטים לכאורה, מבוססים על טכנולוגיה גבוהה ותהליכי ייצור בחזית הטכנולוגיה", הוא מסביר. "מתן דגש על אופטימיזציה ופישוט המוצר ותהליכי הייצור - עשוי במקרים רבים, להשיג את יעדי ההוזלה".
לפנייה לכתב/ת 
