הישראלית באופרה השנויה במחלוקת: "היא לא אנטישמית ולא מצדיקה את מעשה הטרור"
הזמרת מאיה לחיאני משתתפת ב"מותו של קלינגהופר", העוסקת בחטיפת האוניה "אקילה לאורו" ועוררה מחאה קשה עם עלייתה בניו יורק. לחיאני: "רוב המפגינים לא ראו את האופרה. בחיים לא הייתי שרה באופרה אנטישמית"
ההחלטה להציג את "מותו של קליגהופר" גררה מחאה ששיאה בהפגנה מחוץ למטרופוליטן אופרה, שבה השתתפו ארגונים יהודיים רבים, קורבנות טרור בכסאות גלגלים וגם חברי קונגרס וראש עיריית ניו-יורק לשעבר, רודי ג'וליאני.
האופרה נכתבה על פיגוע טרור מאוקטובר 1985 שזכה לתהודה עולמית: מחבלים חברי החזית העממית לשחרור פלסטין חטפו את אוניית הנופש "אקילה לאורו" במטרה לשחרר אסירים הכלואים בישראל, ורצחו את ליאון קלינגהופר, יהודי אמריקני נכה שהיה בחופשה עם אשתו לרגל יום נישואיהם. לטענת מבקרי האופרה, היא מתארת את הטרוריסטים בעיניים אוהדות ולא ביקורתיות.
לחיאני שרה תפקיד של פלסטינית שמציגה את הרקע של אחד החוטפים למאבק. "היה לי קשה מאוד בהתחלה עם התפקיד, אבל זה היה מאתגר", היא אומרת. "כאמנים יש לנו חובה להציג אמנות רלוונטית ולספר סיפור חשוב. אמנים לפעמים מציגים את הצד השני, כמו שיש ישראלים שמשחקים טרוריסטים בהוליווד. זה לא אומר שאני מסכימה עם הצד השני".
ועדיין, לחיאני דוחה מכל וכול את הביקורת על אנטישמיות או אנטי-ישראליות. לדבריה, "מותו של קלינגהופר" מציגה באופן ראוי את הרקע למעשה הטרור. "האופרה לא קלה אבל היא מרגשת, וכמו כל יצירת אמנות טובה, היא מעוררת שאלות וחשיבה, ומניחה בפני הצופה אירועים רלוונטיים באור אחר", היא מסבירה.
לחיאני גדלה בישראל ושירתה בצבא, והיא מגיעה לארץ מדי כמה חודשים כדי לבקר את משפחתה, ולכן מפריעה לה הביקורת אפילו יותר מלחבריה באופרה. "האופרה מציגה שני צדדים של המאבק אבל לא לוקחת צד", היא אומרת. "כואב לי כשאומרים שהיא מזלזלת בזיכרון של ליאון קלינגהופר ובמשפחתו. אני חושבת שזה בדיוק להפך. האופרה מסתיימת בסצנה שבה אשתו מגלה שהוא נרצח ומבכה את האקט הטרוריסטי הזה. חבל שאנשים לא רואים משהו לפני שהם מבקרים".
- הביקורת נגד האופרה מאוד אינטנסיבית.
"בנותיו של קלינגהופר ביקרו את היצירה כבר אחרי שנכתבה, לפני יותר מ-20 שנה, והן לא היו אתמול במופע. יצירה מוסיקלית יכולה להתפרש באופנים שונים בהפקות שונות. זו הפקה חדשה, שהקפידה לפרוש את האירועים כפי שהיו, בלי פרופגנדה והטיה. היא מציגה את אלה שפנו לטרור כדי להשיג יעדים פוליטיים, אבל היא לחלוטין לא מצדיקה את הבחירה הזאת.
"אני לא פוליטיקאית, אבל בתור אמנית ישראלית אני חשה שליחות לייצג את הצד הישראלי הסובלני שמוכן להקשיב לצד השני. אם אני מראה שישראל היא גם תרבות, אמנות ומוסיקה, אני את שלי עשיתי".
"ההפגנה הייתה בחוץ והייתה אבטחה כבדה. היו מפגינים שקנו כרטיסים וקראו כמה קריאות באולם, אחד לווה החוצה. אבל בסך הכול לא היו הפרעות יוצאות מן הכלל. היא התקבלה בתשואות על ידי הקהל - בהם יהודים - וזכתה לביקורת טובה גם ב'ניו יורק טיימס'. אני שמחה שאנשים אמרו שהיצירה נגעה להם. הם לא מצאו את היצירה כאנטישמית".
גורמים יהודיים רואים את העלאת האופרה באו רחב יותר מעצם האירוע התרבותי השנוי במחלוקת, והוא לדבריהם רק סימפטום לנגע נרחב יותר שפושה בחברה האמריקאית.
ג'יי רודרמן, נשיא קרן משפחת רודרמן הפועלת לחיזוק הקשר בין ישראל ליהדות ארה"ב, ומהדוברים הבולטים ביהדות ארצות הברית היום - מתאר מציאות עגומה: "אמריקה היא הרבה פחות אנטישמית מאשר אירופה, אבל העימות האחרון בעזה הצליח להוציא את האנטישמיות החבויה החוצה. כשיש מחאות נגד ישראל, וזה כאילו 'בסדר' להיות נגד ישראל, הקו בין אנטי-ישראליות לאנטישמיות נחצה שוב ושוב".
מאז פורסמה תוכניית ה"מט" בחודש מאי האחרון לסתיו הקרוב, החל המנהל הכללי שלה פטר גלב לקבל "מאות מיילים ושיחות טלפון בקמפיין מאורגן", כהגדרתו, במטרה לעצור את עליית המופע. סוכנות AP דיווחה שגלב כונה "יהודי בעל שנאה עצמית, פשיסטי ונאצי". אך הוא, כאמור, אינו מתכוון לסגת בו מההחלטה, וטוען כי המופע "לא הובן כהלכה על ידי מבקריו".
אייב סטיגליץ, אקטיביסטית פרו-ישראלית וממארגנות המחאה, אמרה השבוע ל-ynet: "אנחנו מייציגים לובי שלם של ארגונים מניו-יורק, שמוחים יחד נגד היצירה. אנחנו רוצים לשלול בקול רם את גישת ה'פרו טרור' של האופרה של ניו יורק. הם לא רצו לסגור את האופרה כי הם יותר מדי גאים או נבוכים בשביל לעשות זאת".
לפנייה לכתב/ת 
