כספים לשיקום? אפילו העזתים לא מאמינים

ועידת המדינות התורמות לשיקום רצועת עזה הסתיימה בשבוע שעבר  בקול תרועה רמה בקהיר עם הבטחות לסיוע בשווי 5.4 מיליארד דולר. הפלסטינים, ובראשם יו"ר הרשות, אבו מאזן, ניסו להציג, בתקשורת לפחות, את הוועידה כהישג גדול כשהסכום אותו גייסו עלה על בקשת הפלסטינים - 4 מיליארד דולר.

אולם, עיון בהחלטות הוועידה מלמד כי בפועל הובטחו לשיקום התשתיות ההרוסות 2.7 מיליארד דולר וסכום נוסף הובטח עבור סעיפים מעורפלים כמו "הגברת הצמיחה ויצירת מקומות עבודה".

• לטורים נוספים במדור הירוקים של השכן  
  

מעניין לציין כי מאז הסתיימה הלחימה במסגרת "צוק איתן" נזרקו לאוויר מצד הפלסטינים וגופים בינלאומיים סכומים שונים לגבי היקף הנזק. דוברים פוליטיים פלסטינים מסוימים אפילו דיברו על נזק של 8 מיליארד דולר. אולם, אם מקשיבים להתבטאויות אנשי המקצוע בצד הפלסטיני התמונה פחות ברורה ונראה כי אין אומדן ברור ורשמי של היקף הנזקים.

אין ספק כי מדובר בנזק אדיר לתשתיות בעזה שלא נראה במבצעים קודמים, אך לפי אנשי המקצוע דרושה עבודה של מספר שבועות לאיסוף הנתונים המדויקים ולניתוחם כדי להגיע בסופו של דבר לשווי האמיתי של היקף הנזק. סביר להניח כי אם מנתקים את ההתלהמות הפוליטית והניסיונות לנגח את ישראל, היקף הנזק לתשתיות קרוב יותר למה שהבטיחו המדינות התורמות, קרי סביב סדר גודל של 3 מיליארד דולר.

בעבר - ההבטחות נותרו על הנייר

האמת? אם לשפוט מניסיון העבר נראה שהעזתים צודקים. לאחר מבצע "עופרת יצוקה" בשנת 2009 נערכה בחודש מארס ועידת מדינות תורמות לשיקום עזה בשארם א-שיח'. גם אז הובטחו מיליארדים, וליתר דיוק 4.8 מיליארד דולר, אבל הפלסטינים טוענים כי הזרמת הכסף החלה בסוף השנה, כלומר עד תרגום ההבטחות לשטרות בשטח עברו כ-9 חודשים.

יתרה מכך, בסופו של התהליך, לפי מחקר שביצע הכלכלן עומאר שעלאן, נכנסו לרצועה רק כ-18% מסך כל הכספים שהובטחו בוועידה של שנת 2009, קרי כ-850 מיליון דולר. המדינה היחידה שעמדה בהתחייבויותיה משנת 2009 הייתה קטאר, שהזרימה לרצועה 400 מיליון דולר בצורת רכישת חומרי בנייה לפרויקטים שונים. הבטחות אחרות למימון בתי חולים ושכונות מגורים שניתנו ב-2009 לא קוימו עד היום.

תקיפת צה"ל ברצועה במהלך עמוד ענן(צילום: רויטרס)

מבצע "עמוד ענן" היה קצר, 8 ימים, ולכן לא ניתן להשוות את ממדי ההרס ברצועה לאלה של "צוק איתן". גם לאחריו הובטחו כספים לשיקום הרצועה, אך עצם המשך שלטון חמאס מנע התגייסות עולמית משמעותית לסיוע. גם במקרה זה קטאר שיחקה תפקיד מפתח בהזרמת כספי שיקום כשגם לערב הסעודית ולאיחוד האמירויות הייתה תרומה, אם כי צנועה יותר. הכסף הרשמי החל להיות מוזרם שלושה חודשים אחרי סיום המבצע, אבל חמאס לא חיכה והגביר את מאמצי ההברחה שלו במנהרות רפיח.

לאור זאת, לא תהיה זו הפתעה גמורה אם גם את החורף הממשמש ובא יבלו העזתים שאיבדו את ביתם ב"מחנות עקורים" או בכל פתרון אחר שאינו כולל את בניית ביתם מחדש. הפעם גם ישנם יותר ויותר גורמים ששיקום עזה הוא לא ממש האינטרס שלהם כל עוד חמאס נותר בשלטון.

חמאס אמנם מדבר על אחדות ומחוות כלפי פתח, אך אינו מוכן לוותר על האחיזה הביטחונית ברצועה, ולכן שלטון סיסי במצרים לא ימהר לפעול לשיקומה של הרצועה, דבר שיוכל להיחשב בסופו של דבר כהישג של חמאס. כדאי לקברניטי ישראל ללמוד מההתנהלות המצרית לפני שפותחים את המעברים.

דורון פסקין הוא מנהל אגף המחקר בחברת אינפו פרוד מחקרים (המזה"ת) www.infoprod.co.il