פונדקאית: "הפרידה לא מפחידה אותי. היא לא שלי"
לחן ניגר (30), אמא לשני ילדים קטנים, היה חלום עוד כשהייתה צעירה: להפוך לאם פונדקאית. למרות ההתנגדות של בעלה ושל הסביבה היא לא ויתרה - ולפני מספר חודשים הרתה לזוג חשוך ילדים. "הבנתי שהיכולת שלי לעבור הריון וללדת היא מתנה מאוד גדולה, ואני פשוט רוצה להעביר אותה הלאה", היא אומרת
חן ניגר לא הופתעה כשראתה שני פסים בבדיקת ההריון. זה כבר היה ההריון השלישי שלה, ועוד טרם הבדיקה החלה להרגיש בחילות. נרגשת היא מיהרה לטלפון להודיע על התוצאה החיובית לזוג ההורים של העוברית הקטנה שברחמה.
עוד על פונדקאות בערוץ הורים :
פונדקאית: אמרו לי "אולי תעשי עוד ילד משלך?"
מחקר בדק: כמה עולה פונדקאות בישראל ובחו"ל
באתי, ילדתי, נשכחתי: מה עובר על אם פונדקאית
ניגר, בת 30, נשואה ואמא לשני ילדים (בן 5.5 ובת 3.5) היא פונדקאית הנמצאת כעת בחודש השישי להריון, ושוברת את כל המיתוסים והדעות הקדומות שרובנו עדיין דבקים בהם כשחושבים על הנשים שבוחרות להביא חיים לעולם להורים אחרים. היא בחורה רהוטה, אינטליגנטית, מלאת שמחת חיים, מאושרת במשפחתה ובעלת קריירה מספקת. את הדרך שהובילה אותה לפונדקאות היא מתארת כתהליך טבעי, שנובע ישירות מאהבתה לקסם שבהריון ובלידה.
"אני דודה מגיל תשע וכבר אז, כשהרגשתי את האחיין שלי בבטן של אחותי, זה גרם לי להתעניין ולהסתקרן", היא מספרת עם חיוך גדול על פניה. "אחרי החתונה פחדתי שיהיו לי בעיות פוריות, כי מסביב שמעתי על המון נשים שהתקשו להיכנס להריון. בסופו של דבר נכנסתי בקלות יחסית להריון, הוא עבר מעולה והלידה הייתה מדהימה".
"אני אוהבת להיות בהריון וללדת"
אחרי לידת בנה הבכור, בחרה ניגר במסלול מקצועי שתאם את תשוקתה האישית והחלה לפתח קריירה כדולה, מדריכת הכנה ללידה ומנחת מעגלי נשים. בד בבד נבט בה הרעיון לשמש כפונדקאית עבור זוגות שאינם יכולים לשאת הריון בעצמם.
"הבנתי שהיכולת שלי לעבור הריון וללדת היא לא מובנת מאליה", היא מסבירה את הרעיון שהוביל לפונדקאות. "זו מתנה מאוד גדולה ואני פשוט רוצה להעביר אותה הלאה. מבחינתי זו הזדמנות נוספת ליהנות, כי אני אוהבת להיות בהריון וללדת".
ניגר מספרת כי כבר בשלב ההוא העלתה את הרעיון בפני בעלה, שהביע התנגדות נחרצת. אך למרות זאת היא לא ויתרה על התוכנית, אבל היה לה ברור שלא תעשה כלום ללא הסכמתו. בנוסף, היה לה חשוב להביא לעולם לפחות עוד ילד אחד משלה בטרם תיכנס להרפתקאת הפונדקאות, במחשבה שאם חס וחלילה תאבד את הרחם בתהליך, יהיו לה לפחות שני ילדים.
ואכן, עם הזמן בעלה הבין שהיא נחושה בדעתה, ולאחר שנולדה בתם, הוא נתן אור ירוק.
-מה לדעתך גרם אצלו לשינוי?
"אני חושבת שבהתחלה הוא רק רצה לבחון עד כמה אני רצינית", היא אומרת וצוחקת.
"היה לו מספיק זמן להפנים ולהבין שאנחנו עושים זאת ביחד למען מטרה טובה. השינוי האמיתי אצלו התרחש רק כשנפגשנו עם הזוג".
אבל עוד לפני המפגש עם הזוג עברה ניגר הליך בירוקרטי מפרך שנמשך כשנה. כחלק מהדרך לקבלת אישור ממשרד הבריאות היא עברה מספר אבחונים פסיכולוגיים, בהם נשאלה בין היתר אם מישהו לוחץ עליה לעבור את התהליך ומה בכוונתה לעשות בכסף שתקבל. בנוסף עברה בדיקות בריאותיות ועוד.
"חשבנו שנהיה מרוחקות, אבל הפכנו לחברות"
בני הזוג ניגר פגשו רק זוג אחד, ומיד נוצרה ביניהם כימיה. "בגלל שאני אישה קטנה פיזית, אחד הדברים שהדאיגו אותי היה שיבואו אנשים גדולים ושיהיה עובר גדול מכפי שאני רגילה לשאת", היא משתפת. "כשהגיעו בני הזוג ראיתי מיד שהיא בגובה שלי ובעלה בגובה של בעלי. כשהתיישבנו והתחלנו בתיאום הציפיות, התברר שכולנו באותה גישה של לעבור הכל ביחד, שהם איתי לאורך כל הדרך, במטרה ליצור קשר חברי, אבל לא להתערב כשאין צורך וכן להיות מעורבים בכל מה שצריך.
"בדיעבד, גם אני וגם האמא לא האמנו שהקליק יהיה עד כדי כך חזק, חשבנו שנהיה מרוחקות יותר, שיהיה קשר מקצועי. בפועל אנחנו ממש חברות ומדברות על הכל".
למרות שהתיאור נשמע אידיאלי, מתברר שהיו מהמורות בדרך. המשבר הגדול ביותר התרחש תוך כדי דיון על החוזה בין שני הזוגות, בגלל סעיף מסוים. בעקבות זאת החליטו שדרכיהם ייפרדו. "זה היה משבר גדול מאוד", מתארת ניגר, "כמו פרידה מבן זוג. גם אנחנו וגם הם החלטנו אז שלא רוצים לפגוש אחרים כי הלב היה שבור".
אחרי תקופה מסויימת של נתק, כבר התלבטה ניגר אם לוותר לחלוטין על הפונדקאות או לחפש זוג אחר. אך דווקא אז יצרה איתה קשר אותה אישה, ולאחר שיחה קצרה החליטו שימצאו דרך לגשר על המכשלה.
"אני מרגישה בבעיטות את הצורך לשמח אותם"
לאחר שסוכמו כל הפרטים, החל ההליך עצמו. ניגר מספרת כי החלק הרפואי עבר בקלות, ולא כלל לקיחת הורמונים, אלא רק בדיקות דם ואולטרסאונד ומעקב זקיקים אצל רופא נשים. כבר בניסיון הראשון ההריון נקלט. "הייתי במתח לפני הבדיקה יותר מאשר בהריונות שלי. כשקיבלתי תשובה חיובית, מיד התקשרתי אליהם והדמעות זרמו מכל הכיוונים. הבנו שזה תכל'ס הדבר האמיתי, מה שחיכינו לו".
-את מתארת סיטואציה אוטופית, אבל הריון הוא חוויה לא קלה. היו רגעי משבר וקושי בהריון, בהם תהית למה בכלל נכנסת לזה?
"זה ההריון הכי קשה שעברתי עד עכשיו מבחינת בחילות, צרבות, כאבים ברגלים וכאבי גב, אבל זה לא שובר אותי.
הרגעים הקשים הם מהמחשבה מה יהיה אחרי. אני לא מוטרדת מהפרידה מהתינוקת, כי ברור שהיא שלא שלי, אלא מהפרידה מההורים. הם הודיעו שהם רוצים לשמור על קשר כמו באימוץ פתוח, אבל אני לוקחת בחשבון שאף אחד מאתנו לא יודע איך ירגיש באמת".
-והרגעים המרגשים של ההריון, הבעיטות והאולטרסאונדים, לא גורמים לך להקשר לעוברית שגדלה בתוכך?
"אני מרגישה בבעיטות את הצורך לשמח אותם. הבעיטות הראשונות היו באמצע הלילה ומיד שלחתי לאמא הודעה. באולטרסאונדים זה ברור שהם יראו את המסך. אם מסתדר שגם אני רואה, אז זה כיף - אבל מבחינתי הם העיקר".
-את לא חוששת שאולי האמא מקנאה בך בתחושות הללו? בכך שאת מרגישה בתוכך את בתה?
"זה באמת קטע קשה, ולפני כמה ימים החלטתי לשוחח איתה על זה, כי עם כל האושר והשמחה שאני חשה, אני לא תמיד יודעת איך זה גורם לה להרגיש ואני כל כך אוהבת אותה ורק רוצה שתהיה מאושרת".
"הייתי הופכת לפונדקאית גם בלי לקבל על זה כסף"
בהמלצת עדה אטיאס ומינה יולזרי מ"המרכז להורות", החליטו בני הזוג ניגר לא לשתף את הסביבה בתהליך הפונדקאות, עד אחרי שייקלט ההריון והבטן תתחיל לבצבץ. עם זאת, בגלל שניגר מסתובבת כבר שנים עם הרעיון בראש, בסביבתה הקרובה לא ממש הופתעו מהבשורה.
"אמא שלי הפתיעה אותי", היא מספרת, "כי כשזרקתי את הרעיון בעבר היא היתה ממש נגד, אבל כשאמרתי לה שיש הריון אז נשמע לי שהיא שמחה וגאה בי. אני לא יודעת בוודאות אם זה נכון, אבל אלה התחושות שאני מקבלת".
גם בגנים של ילדיה מיהרה לספר כבר באסיפת ההורים בתחילת השנה, מתוך חשש שמישהו יטעה את הילדים באמירה "בקרוב יהיה לך אח או אחות". רק אחרי שידעו הורי הגן, סיפרה גם לילדיה.
"אמרתי להם שלאמא יש תינוק בבטן, אבל הוא לא שלנו, אלא של אנשים שרצו ילדים, ממש כמו שאנחנו אוהבים ילדים, אבל הם לא יכולים ללדת לבד ואנחנו עוזרים להם", מסבירה ניגר. "כבר למחרת הבן רץ וסיפר בגן שלאמא יש תינוק בבטן שהוא לא שלנו. באופן כללי אני מאמינה שילדים מבינים את מה שמסבירים להם. לא צריך להסתבך עם זה יותר מדי".
לא מזמן פרסמה ניגר בפייסבוק האישי שלה את סיפורה. לדבריה, זה היה הפוסט שקיבל הכי הרבה תגובות ולייקים. "כל הכבוד!", "איזו אמיצה" ו"הגשמת את מה שרצית" היו מרבית התגובות.
אך לצידן היו גם תגובות שליליות, שלדבריה היא היתה מוכנה אליהן ויש לה מענה מוחץ לכל טענה של אלו המתנגדים לפונדקאות.
-מה תגידי למי שטוענים כי אין הבדל של ממש בין פונדקאות לזנות או לסחר באיברים?
"אני מאחלת להם לא להיות בצד שצריך סיוע של פונדקאית. אותן אנשים, אולי אלו בעיקר נשים, לא חייבים לתת מעצמם, לא צריך, אבל שלא יהיו בצד שרוצה ילד ואין לו דרך אחרת".
-יש גם את מי שחושבים שנשים מוכנות להיות פונדקאיות רק למען הכסף
"אני יכולה להגיד שאני לא בחרתי בפונדקאות ממניעים כלכליים. אנחנו מסתדרים מצוין כמעט רק מהמשכורת של בעלי, ואם נזדקק כסף, אני יכולה להיות שכירה. לא עושים ילד בשביל כסף. אם מישהי חושבת להיות פונדקאית בשביל כסף, אני לא ממליצה כי מדובר במטען רגשי כל כך כבד עד שהכסף ילך אחר כך לפסיכולוגים. ההחלטה צריכה לבוא מבפנים. הייתי עושה זאת גם בלי כסף, ואפילו בשיא התמימות חשבתי לפני תחילת התהליך שלא מקבלים על זה כסף".
-הקושי הגדול ביותר עבור אנשים הוא להבין כיצד את מוכנה שיקחו ממך את התינוקת מיד אחרי הלידה. חשבת על ההרגשה של לחזור הביתה בידיים ריקות?
"אם בהריונות שלי פנטזתי על הרגע שאראה את התינוק, אז עכשיו אני מפנטזת לראות בעיניים את המבט של ההורים כשהם מקבלים את התינוקת. לזה אני מחכה. זה די דומה לתחושה שלי כמלווה נשים בלידה: גם שם אני נקשרת וחווה עם היולדת את כל התהליך חוץ מהכאב, והציפייה היא לראות אמא מקבלת את התינוק. עכשיו זה כמעט אותו דבר, רק שהתינוק יוצא ממני. דווקא התקופה שאחרי נשמעת לי נהדר. אוכל להתאושש מהלידה בלי הצורך לטפל בתינוקת והתינוקת מקבלת אמא שלא צריכה להחלים מלידה".
לשאלה האם תרצה עוד ילדים משלה, עונה ניגר בהתלבטות ומודה כי לפני חצי שנה התשובה היתה חיובית נחרצת. לעומת זאת, על השאלה האם תרצה להיות שוב פונדקאית, היא עונה בקלות: "אני חושבת מאוד בחיוב על פונדקאות נוספת. בהתחלה לא ידעתי איך זה יהיה, אבל באמת שכרגע זה עושה לי טוב. ההריון הוא נחמה גדולה כמו הידיעה שכרגע אני עובדת בלשמח אנשים, בדבר הכי גדול שיש. ההריון ייגמר עוד כמה חודשים, אבל החוויה תשאר איתי. זכיתי לעשות את הדבר הגדול הזה".
עדה אטיאס ומינה יולזרי, מנהלות "המרכז להורות באמצעות פונדקאות", שמלוות את ניגר ובן זוגה ואת ההורים המיועדים לאורך תהליך הפונדקאות מבהירות כי המקרה של ניגר אינו חריג. "רוב הפונדקאיות שמגיעות אלינו הן נשים כמו חן, שמאז ומעולם חלמו לסייע לזוגות הכמהים לילד משלהם, מתוך אהבה עמוקה לילדים, מתוך חווית אימהות אישית נפלאה, ומתוך הזדהות עמוקה עם המצוקה של זוגות אחרים, שלא יכולים לחוות זאת בעצמם. בגלל זה, כשפגשנו את חן מיד היה לנו ברור שהיא תהיה פונדקאית מדהימה. כאישה שהיותה אם היא חלק כל כך חשוב בחייה, ובתור דולה שמלווה נשים אחרות בחוויית הלידה שלהן, מי כמוה מבינה את האושר שמביא ילד לחייו של כל אדם.
"נשים אחרות הביעו רצון להיות פונדקאיות, אחרי שנחשפו לקרובי משפחה וחברים שהתמודדו עם מצוקה שכזו ומכך שאבו את המוטיבציה. אפילו אלו שבהתחלה בחרו להיות פונדקאיות מסיבות כלכליות, מספרות שהקשר החם עם ההורים המיועדים גרם להן להיות מעורבות רגשית בתהליך ולראות בזה ממש שליחות. בניגוד לתפישה הרווחת, רבות מהפונדקאיות כיום הן דווקא נשים נשואות, משכילות, ממעמד הביניים, שעוברות את תקופת ההריון ואת התקופה שלאחר הלידה בחיק משפחתן, כאשר בני הזוג והילדים שותפים מלאים לתהליך, בדיוק כמו במקרה של חן. במהלך הפגישות עם חן ובעלה, הסברנו להם על החשיבות הגדולה של תמיכתו בה לכל אורך הדרך והיה ממש מרגש לראות איך הוא דואג לה ומסייע לה, כיוון שמדובר בתהליך לא פשוט.
"כאשר מדובר בזוג נשוי, חשוב מאוד שהבעל ייקח על עצמו חלק מהתפקידים של אשתו, כגון ניהול הבית והטיפול בילדים, במהלך הטיפולים הרפואיים להשגת היריון, ויהווה משענת תומכת לאשתו, שעוברת הליכים לא קלים פיזית ורגשית. לא מעט גברים יתהו האם כדאי לעשות כל זאת עבור זוג אחר. אולם, מניסיוננו, ברגע שהם פוגשים את ההורים המיועדים ומבינים איזו מתנה יביאו לחייהם, אין להם קושי להתחבר לרעיון והם הופכים מחויבים להצלחת התהליך לא פחות מנשותיהם.
"חשוב לנו שבני הזוג ידעו כי לא רק הפונדקאיות זוכות לליווי ולתמיכה מקצועית, אלא גם הם ואנחנו מלוות אותם לכל אורך תהליך הפונדקאות, החל מניסוח חוזה פונדקאות שישמור על זכויותיהם, מתן ייעוץ לאורך הדיונים לקבלת אישור לתהליך בוועדה לנשיאת עוברים, ליווי של שניהם באופן אישי לאורך ההליכים הרפואיים ואף לאחר הלידה, וכמובן תמיכה רגשית ונפשית בכל קושי, אישי או זוגי. כל הפרמטרים האלה הם חיוניים ונועדו לוודא שבני הזוג נכנסים לתהליך בלב שלם, כאשר הם בשלים ומתוך מודעות ותיאום ציפיות. בני זוג כאלה יזכו לחוויה מעצימה, כפי שניתן לראות במקרה של חן ובן זוגה, שעוברים תהליך פונדקאות מיטיב, שאף חיזק את הקשר ביניהם, בו בזמן שהם מסייעים לזוג אחר".
