הקיסר האחרון: סיפורו של גברסילאסי

"נולדתי ב-18 באפריל 1973, בכפר קטן מחוץ לעיר אסלה במחוז ארסי, כ-200 ק"מ מאדיס-אבבה. אבי היה איכר, לא עני, ממוצע. תמיד היה לנו בדיוק כסף לאוכל, לא לאקסטרות. כולנו עבדנו קשה כי לא היו לנו מכונות. הבאנו את המים מהנהר הקרוב לכפר בקערות עץ. היינו שישה אחים (אני הצעיר ביניהם) וארבע אחיות. לא היו לנו חשמל ומים זורמים בבית, אבל היינו משפחה לתפארת. אמי נפטרה כשהייתי בן שבע והייתי עצוב", כך פותח היילה גברסילאסי, קיסר הריצות הארוכות, והמוצלח מבין הרצים עד כה (למרות שבן ארצו קנניסה בקלה לקח לו את שיאי העולם ב-5,000 ו-10,000 מ') את סיפור חייו בספר "קיסר הריצות הארוכות" שהתפרסם בחלק ממדינות העולם.

הספר שנכתב בפשטות, כמו החיים הפשוטים בילדותו באתיופיה, מגלה את הצדדים השונים, ובעצם המשלימים האחד את השני של הקיסר הקטן-גדול. לוחם חסר פשרות ובעל מוטיבציה אדירה להיות טוב מכל אחד אחר במסלול, לצד איש עסקים מוצלח וממולח, וגם צנוע. קשה למצוא מישהו שיאמר מלה רעה על גברסילאסי האדם.

לוחם חסר פשרות וגם צנוע(צילום: gettyimages)

אישית, אני זוכר יום אחד בקיץ 1999, כאשר סיקרתי את אליפות העולם באתלטיקה בסביליה, ספרד, ובו התקשרתי לקופץ במוט הישראלי דני קראסנוב במלון בו שהתה הנבחרת שלנו. ביקשתי לשאול אותו על הרגשתו ומצבו על תחרות הגמר שעמדה להיערך למחרת. האיש במרכזיית המלון טעה והעביר אותי לחדר אחר. "הלו? מדבר היילה גברסילאסי. קראסנוב לא נמצא בחדר הזה. שיהיה לך כל טוב", אמר ברוגע גברסילאסי שהתכונן לעוד ריצת גמר. מישהו אחר היה מקטר על העברת השיחה הלא-נחוצה דווקא לחדרו, אבל טון הדברים הנינוח והאדיב שלו, הרגיע.

ספרו של גברסיאלסי מעוטר בתמונות אותנטיות של משפחתו  בהרכבה המלא, צילומי תחרויות ומאמנים באתיופיה, תמונות מחייו האישיים. הצלם הבלעדי בספר היה ג'ירו מושסזוקי, יפני המתגורר בפריז, הצלם הראשי של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית ומי שמשמש כביוגרף וצלם אישי של גברסילאסי. אגב, ג'ירו ידידי, זכה כאות ידודות לדירה באחת השכונות באדיס-אבבה שאותה בנה איש העסקים, היילה גבריסלאסי.

גם איש עסקים ממולח. גברסילאסי(צילום: gettyimages)

היילה ממשיך ומרחיב על ילדותו בספר, "היינו רצים לבית-הספר 9 ק"מ וחוזרים את אותו המרחק. שישה ימים בשבוע, עם תיק הלימודים בידי. בבית-הספר הייתי טוב בריצות והמורה להתעמלות אמר לי שאני נראה לו טאלנט לריצות ארוכות. באותם ימים נהגנו להקשיב דרך הרדיו (כי לא הייתה טלוויזיה) לשידורי אולימפיאדת מוסקבה 1980, שם זכה האתיופי מירוטס איפטר בשתי מדליות זהב ב-5,000

ו-10,000 מ'. זה דחף אותי להחליט שאני רוצה וחייב להיות הכי טוב. התחלתי להתחרות בתחרויות קטנות. אבי התנגד מאוד לרעיון שלי להיות רץ".

ב-1988, בזמן משחקי אולימפיאדת סיאול, הוא היה בן 15. "נסעתי לאדיס אבבה לגור עם אחי הבוגר טקייה שהיה רץ מרתון. השאלתי את נעלי הריצה מאחי, התלבשתי כמו אלוף עם החולצה מספר 1 כדי לסמל את הרצון שלי להיות מספר 1 בעולם בריצות ארוכות. את הצילום עם החולצה מספר 1 תליתי בקדמת הבית. לקחתי את ההזדמנות להתחרות במרתון ע"ש אבבה ביקילה (האלוף האולימפי האתיופי הראשון) באדיס אבבה. סיימתי במקום ה-99 בזמן של 2:48 שעות. זו הייתה התחלה של חיים חדשים עבורי. הצ'אנס שלי להתגלות יותר מאוחר ולהפוך לרץ מקצועני, מלבי לקבל רשות מאבא. שנה אחר-כך, בגיל 16, הצטרפתי לקבוצת האתלטיקה של המשטרה, אבל בגלל גילי לא קיבלתי משכורת. הפעם הראשונה שקיבלתי משכורת הייתה ב-1990, 20 דולר לחודש, כמה הייתי מאושר להרוויח כסף!"

כיתת הלימוד שאליה גברסילאסי היה רץ מדי בוקר(צילום: gettyimages)

בהמשך הספר, מרחיב גברסילאסי על שנת 1991 כאשר היה בן 18 בסך הכל, "סיימתי במקום החמישי באליפות אתיופיה. זו הייתה השנה שזומנתי לנבחרת הנוער של אתיופיה ועליתי לראשונה בחיי על מטוס. טסנו לאליפות העולם לנוער בקרוס-קאונטרי באנטוורפן, בלגיה. רצתי את 8,420 המטרים בצורה הכי טובה שאני יכול וסיימתי במקום השמיני, אבל לא הייתי מאוכזב. זו הייתה פעם ראשונה שלי מעבר לים, קיבלתי ניסיון חשוב בריצה בינלאומית ובאותו זמן גם גיליתי את חיי היום-יום באנטוורפן". גברסילאסי גילה עולם אחר.

מכאן, האנרגיות הבלתי נדלות של גברסילאסי, הפכו אותו לרץ בעל שיעור קומה, בעל זריזות טבעית ופיקחות בלתי רגילה בטקטיקת ופילוסופית הריצה. למרות מימדיו הקטנים יחסית, גובה 1.65 מ' על משקל 55 ק"ג, הוא טרף כל שיא אפשרי.

נכון שקנניסה בקלה, יורשו, מחזיק עכשיו בשני שיאי העולם ל-5,000 ו-10,000 מ', אשר כרגע נראים בלתי שבירים. אבל מי שהיה פורץ הדרך בכל הקשור לחציית גבולות שנחשבו עד אז בלתי אפשריים, היה גברסילאסי.

גברסילאסי בתחילת דרכו. באליפות העולם לנוער(צילום: gettyimages)

רשימת התארים בקריירה הארוכה שלו, שעדיין בתוקף בגיל 41, ענקית. שתי מדליות זהב ב-10,0000 מ' באולימפיאדות אטלנטה 1996 וסידני 2000, ארבע פעמים רצופות אלוף העולם ב-10,000 מ', ארבע מדליות זהב באליפות העולם באולמות וארבע ניצחונות במרתון ברלין. גם שיאים שבר גברסילאסי למכביר, 27 שיאי עולם ו-61 שיאי אתיופיה במרחקים שונים. הוא האדם הראשון שירד מ-12:50 דק' ב-5,000 מ', הראשון שירד מ-2:04 שע' במרתון, אתם מצליחים לעקוב?

ממדליות הזהב על המסלול, גברסילאסי עשה זהב גם בעסקים. יש לו חברה שבה מועסקים 800 עובדים. שטחי הפעולה: בניית שכונות פאר, חברת תקשורת,, בנקאות והוא אפילו בנה את אחד מאולמות התיאטרון הגדולים באתיופיה. אם לא די בכך, הקיסר קיבל תארים לשם כבוד בארבע אוניברסיטאות ברחבי הגלובוס.

עם מדליית הזהב האולימפית באטלנטה(צילום: gettyimages)

לאחר הניצחון בסידני(צילום: gettyimages)

ב-2010 הכריז על פרישה בעקבות פציעות. זמן לא רב אחר-כך החליט לחזור. וגם אם אינו עוד תמיד מספר 1, הוא עדיין נמצא בסביבות הצמרת. הפופולאריות שלו באתיופיה שוברת שיאים של עצמה, וקשה לראות את קנניסה בקלה מתקרב אליו. הצניעות שלו ברגעי השיא, מול היהירות של בקלה, תרמו להבדל. בשנים האחרונות נשאל לא פעם אם בכוונתו לרוץ לנשיאות אתיופיה, אבל תמיד השיב בשלילה. לוקח בינתיים את הזמן שלו.

הילד שרץ 9 ק"מ לבית-הספר עם הילקוט בידו, הילד שגדל בבית בלי מים זורמים וחשמל, הילד שהתחיל קריירה במקום ה-99 במרתון באדיס אבבה וזכה למשכורת ראשונה בסך 20 דולר לחודש, הפך להיות הגדול מכולם. אף אחד לא יעבור אותו גם אם ישפר עוד ועוד את שיאי המסלול שלו.

הקיסרות של היילה גברסילאסי לא תיפול.

צפו: מאמן מרסיי ברגע לוהט במיוחד

צפו: הגול הכי גאוני שראיתם לאחרונה

הסל ההזוי של השנה. צפו