ג'יימס ספיידר: "אני מכיר כמה פושעים"

חודשיים לפני שעלתה העונה השנייה של "הרשימה השחורה", הציפה רשת NBC את אמריקה בשלטי חוצות עם פרצופו המוכר של הגיבור ג'יימס ספיידר - מציץ מתחת לכובע השחור. פניו הביטו מכל פינת רחוב, אוטובוס ותחנת רכבת, ותחתם הכיתוב "גו-רד" - על שם דמותו של ספיידר בסדרה, רב הפושעים המתוחכם רד רדינגטון. אין ספק שהלחץ לספק נתוני צפייה מוצלחים גם בעונה השנייה (שתעלה בישראל הערב, א', ב-yes Action), ניכר בשיווק האגרסיבי של הסדרה, וספיידר בהחלט כבר הסתגל למעמד. "שישתמשו בי", הוא אומר בראיון.

"זו משימה עצומה לשווק משהו בימינו, ובמציאות כל כך רבת גירויים ותחרות, ברור שזה מה שיעשו: יקחו פרצוף מוכר עם שם מוכר. אבל בעצם משווקים את רד רדינגטון, הדמות, בגלל שהדמות עצמה פרובוקטיבית. זה עבד להם אז, והם ממשיכים עם זה", הוא מסביר. 

ספיידר. הפנים של הסדרה(צילום: באדיבות yes)

לנכונות שלו לקדם את הסדרה יש מחיר. כוכב הקולנוע בדימוס ("יפה בוורוד", "סקס שקרים ווידאוטייפ") והטלוויזיה בהווה (מלבד "הרשימה השחורה כיכב גם ב"בוסטון ליגל" ו"הפרקליטים", וזכה עליהם באמי) - מתנהג כמו כוכב גם מחוץ למסך. לראיון למדיה העולמית הוא איחר בכשעתיים, וגם לאחר שהואיל בטובו להגיע לאזור, שלח את העוזר שלו לוודא שהטמפרטורה בחדר היא 68 מעלות פרנהייט בדיוק (20 מעלות צלזיוס). כשהתיישב, לאחר ששינה את מיקום הכיסא שיועד לו, התנצל בחיוך על "העיכוב" והסביר שהנהג ביצע פנייה לא נכונה בדרך. ואז, סוף סוף, הגיע זמן השאלות.

אתה מפחד להפוך למזוהה עם הדמות שלך? אתה הרי משחק בסדרת פשע, ז'אנר שידוע בפוטנציאל להימשכות אינסופית.

"אני לא חושש מזה. זה לא יקרה".

מדובר בדמות של פושע. הצופים אמורים לחבב פושע?

"אני לא הבנתי עדיין מה הצופים אוהבים ומה לא. אני חושב שצופים אוהבים דיכוטומיה, ואם אתה משקיע בדיכוטומיה של הדמות, שהוא פעם הטוב ופעם הרע, אז יש עניין. אני חושב שהצופים יהיו מאוכזבים לחלוטין אם בסוף נגלה שרד רדינגטון היה פשוט איש טוב, צדיק, שכל הזמן הזה פעל ממקום טוב. גם אני אתאכזב. היופי זה שנמשיך לתהות – האם מדובר באיש טוב בבסיסו שעושה דברים רעים, או באיש רע שעושה גם דברים טובים".

הפרומו לעונה הנוכחית מרמז על תשובה לשאלה אם ליז היא הבת של רד. היא תתגלה העונה?  

"ממש לא. לא תגלו את התשובה לשאלה הזו, אבל כן תגלו עוד נדבכים ועוד חלקים בפאזל הגדול, ורק בסוף תוכלו להבין שזה מה שהם היו".

ליז. התעלומה לא תיפתר בקרוב

בכמה עונות מדובר?

"לא ברור. כרגע התחלנו לצלם פרק 4 של עונה 2. אני רוצה לדעת מה קורה לדמות שלי, וחלק מהאתגר של הסדרה הוא לשמור על העניין ולשמור על הסקרנות של הצופים. אני רוצה שהדמות שלי תישאר אניגמטית ומורכבת. לא תהיה ברירה כי נצטרך לגלות על הדמות עוד ועוד. זו טבעה של עשייה טלוויזיונית, אבל ככל שנגלה יותר, אנחנו צריכים למצוא דרכים חדשות למשוך את השטיח תחת רגלי הצופים, שיבינו שהם בעצם לא מכירים את הדמות". 

וכמה עונות אתה מעוניין לצלם?

"לא יודע. עונה שעברה עניין אותי לעשות אחת. עכשיו מעניין אותי שתיים. כל עונה בפני עצמה".

הכובע נשאר אצלו

ספיידר יודע שהוא לב הסדרה והסיבה להצלחתה. הביקורות שיבחו את הופעתו בעונה הראשונה, ודובר רבות על כך שהוא מועמד ראוי לאמי (אם כי לבסוף לא הגיע לרשימה). השחקן הצליח להפריד את עצמו מחבריו לסט בכל מובן: מלו"ז צילומים מפנק ומותאם אישית (הסצנות של ספיידר מצולמות בשעות הנוחות של היום וכל השאר צריכים להתאים את עצמם) ועד גישה ישירה לכותבים היושבים בלוס אנג'לס (הסדרה מצטלמת בניו יורק), בשעה ששאר השחקנים מתעדכנים בתסריט שלהם רק לפני כל פרק.

לספיידר גם מלבישה פרטית המחויבת לתת לו במתנה כל מה שלבש על הסט ואהב. היא, אגב, סיפרה שבתום צילום פרק הפיילוט הוא פשוט לקח הכל: "חולצות, כובעים, חליפות. היום, בגלל שהוא כבר לא יכול ללכת ברחוב בלי שמציקים לו, הוא כבר לא מעוניין להיראות כמו רד ולא רוצה שום קשר לדמות שלו, למזלי".

ג'יימס ספיידר בסדרה. כבר לא מסתובב עם כובע ברחוב(צילום: באדיבות yes)

ספיידר עצמו אישר שהוא אכן מדבר עם כותבי הסדרה מדי יום, אך לא יודע מה יעלה בסופה של הדמות שלו. "אני לא יודע מה יקרה בעוד שנים קדימה, אלא מה יקרה בעוד כמה חודשים. רציתי לדעת, אבל זה בלתי אפשרי".

לעומת זאת כשנשאל על השבחים שקיבל והטענות שהיה ראוי למועמדות לאמי, הוא דווקא בחר להצטנע. "האמי בא והלך ולא שמתי לב אפילו, ואני לא אומר את זה מתוך זלזול. השתתפתי בטקסים, זכיתי בפרסים. האמי זה דבר נפלא. אבל עבדתי. אני משתתף בתוכנית של רשת ארצית (עונות ארוכות של יותר מ-20 פרקים, ר.ע). זה משהו שבולע אותך ומסרב לירוק אותך החוצה. אתה פשוט בתוך זה. וזה דבר טוב. אני אוהב את זה, אבל אין זמן להרהר בשום דבר אחר".

"הרשימה השחורה". בלעה אותו(צילום: באדיבות yes)

הקו בין קולנוע וטלוויזיה היטשטש לחלוטין.

"כן, התעשייה השתנתה לחלוטין. קולנוע וטלוויזיה וגם תיאטרון חזרו להיות כמו בעבר הרחוק, אנשים שוב עושים כמה דברים. פעם זה היה מאוד מופרד, היום זה לא. זה בטח מסיבות כלכליות. כולם עושים הכול".

איך זה עובד? יש "רשימות שחורות" בהוליווד?

"אין לי מושג. אני עשורים בתעשייה הזו וכל מה שאני יודע לעשות זה לקרוא תסריטים ולהגיד מה אני אוהב ומה אני לא".

אתה נמשך יותר לתפקידי קולנוע?

"זה מה שמעניין ומדהים. אותם שחקנים מאכלסים את כל המדיה כרגע – תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע, אבל בעצם העבודה עצמה, התהליך, הוא לגמרי שונה, לחלוטין. אלה הגדרות עבודה שונות לחלוטין. כשסיימתי את העונה הראשונה של 'הרשימה השחורה' הייתי מותש לגמרי. אבל בהפסקה שנמשכה חודשיים עשיתי קולנוע, וממש פחדתי. איך אני אחזיק מעמד? איך אשמור על ערנות? ואז גיליתי מחדש כמה שזה תהליך שונה לחלוטין. מעבודה על דמות טלוויזיונית שזה נון-סטופ, לסגנון אחר. התרופה והתרפיה לעבודה במדיה אחת היא פשוט לעבור למדיה אחרת. לגוון, כדי לא להשתגע".

אז מה בעצם גרם לך להגיד כן לפרויקט הזה, להתחייב שוב לסדרת טלוויזיה?

"הדמות והטון הדיכוטומי של הסדרה. כשסיימתי לקרוא את הפיילוט, קלטתי שאני יודע פחות על הדמות של רד מאשר ידעתי בתחילת הקריאה. חשבתי לעצמי: 'פנטסטי', ורציתי להמשיך להיות מופתע. לא הייתי מסוגל לשרוד סדרת טלוויזיה שהיא משוואה פשוטה, וכל שבוע צריך לפתור מחדש את המשוואה וזהו".

ספיידר ידוע כשחקן מתודי, שאוהב ללמוד דמויות לעומק ולהתכונן אליהן. במקרה של רד רדינגטון נכנס לנעליו של פושע, אך הוא מסביר שהשתמש גם בהשפעות מחייו האישיים. "בן אדם מביא איתו לדמות את כל מה שצבר בחייו. אבל גם קראתי את התסריט ופשוט זיהיתי בו משהו שאני יכול להיאחז בו, ואז הבנתי שאני יכול להביא הרבה לדמות", הוא אומר.  

ובהליך בניית הדמות פעלת כשחקן מתודי?

"את שואלת אם הסתובבתי עם פושעים? כן הכרתי פושעים בחיי, לא ברמה או בביזנס של רד רדינגטון. בעצם אולי הם כן היו ברמה שלו, בדיעבד, מי באמת יודע. מה שכן, לא הכרתי אף אחד עם הביטחון העצמי של רד רדינגטון, עם האמונה הפנימית שהכול בסוף יסתדר לטובתו. לא מכיר אף אחד כזה".

הכובע הוא רעיון שלך?

"כן!".