פחח מרוויח כמו פסיכולוג: שווי המקצוע שלכם
השר שלום קרא אתמול לראש הממשלה נתניהו "שלח את הבן שלך להיות פחח", בשיאו של דיון סוער על עתיד ההשכלה המקצועית בישראל. אז כמה באמת מרוויחים עובדי כפיים, האם שכרם של אקדמאים גבוה יותר והאם ראוי שמערכת החינוך תכשיר אנשי מקצוע בחינם עבור התעשיינים?
הממשלה סערה אתמול בעקבות היוזמה לפתוח עוד בתי ספר מקצועיים בארץ, כאשר השר לפיתוח הנגב והגליל, סילבן שלום, צעק לעבר ראש הממשלה: "שלח את הבן שלך להיות פחח ". בעקבות דברים אלה בדקנו מה השכר החודשי של עובדים בעבודות כפיים, ואם באמת יש קשר בין רמת הכנסה להשכלה - ולפיכך תמיד מוטב לבחור באקדמיה?
- לכתבות נוספות בערוץ קריירה
מנתונים המצוים באתר "רייטינג לעבודה", שהשיק משרד הכלכלה ושבו מוצגים שכר וביקושים בשלל מקצועות במשק, עולה כי שכרם של פחחים מגיע כיום ל-7,080 שקל בחודש. תלוש שכר דומה יש גם לפסיכולוג שהשלים 6 שנות לימוד אקדמאי - 7,016 שקל בחודש. ההבדל הוא בביקושים: הביקוש לפחחים גבוה יחסית ומגיע לרמה 7 מתוך 10 רמות המצויות במדד של האתר, לעומת ביקוש נמוך יותר לפסיכולוגים, המגיע ל-3 לפי המדד.
עוד עולה מהנתונים באתר כי הדרישה לעובדים מקצועיים במגוון תחומים גבוהה מאוד, ובכך תואמת טענות שמשמיעים תעשיינים ולפיהן קיים מחסור בארץ בעובדים אלה. מה שפחות מובן, הוא כיצד הביקושים הגבוהים לעובדים - אינם דוחפים את השכר מעלה, ואיך זה שברוב המקצועות האלה השכר ממש לא נמצא בראש הטבלה.
כך למשל, אלקטרונאים מרוויחים 6,214 שקל בחודש, זגגים – 5,955 שקל, חשמלאים – 6,336, מכונאי מכונות – 6,476 שקל, רתכים - 6,755, בנאים – 5,634 שקל, טייחים – 5,120 שקל, ברזלנים – 6,160 שקל ומסגרים – 5,648 שקל. בקרב פועלי הייצור במגוון ענפים - המשכורות מדשדשות סביב 4,800-5,500 שקל, ואילו הביקושים גבוהים ונעים סביב רמה של 7-10 במדד.
כשבוחנים עובדים בעלי השכלה אקדמית – התמונה משתנה. בתוך כך, הביקושים במקצועות הראלים גבוהים והשכר בהתאם: מהנדסי חשמל ואלקטרוניקה ירוויחו כ-11.4 אלף שקל בחודש, מהנדסי מכונות – 12.5 אלף שקל, ומהנדסים אזרחיים – 12.3 אלף שקל. מנגד – אקמדאים במדעי הרוח מרוויחים שכר ממוצע בגובה של כ-7,038 שקל – והביקוש לעובדים בתחום עומד על 1.
השכלה גבוהה - הכנסה גבוהה יותר
דו"ח מצב המדינה לשנת 2013 של מרכז טאוב בעריכת פרופ' דן בן-דוד, מאשש: השכלה רבה יותר – שווה הכנסות גבוהות יותר בעתיד של העובד או העובדת. הדוח מדגים בבירור, כי בכל קבוצות ההשכלה – ההכנסה עולה עם הגיל וצבירת הניסיון בעבודה – אך פערי ההכנסות הולכים וגדלים ככל שרמת ההשכלה גבוהה יותר.
בעוד שבעלי השכלה אקדמית מרוויחים שכר הגבוה מ-14 אלף שקל בחודש בממוצע בשנות ה-50 לחייהם – בעלי השכלה של 12 שנות לימוד מרוויחים כ-8,000 שקל, לעומת בעלי השכלה של פחות מ-12 שנות ששכרם מדשדש סביב 4,500 שקל בחודש.
פערי שכר בין עובדים בעלי רמות השכלה שונות, מגמדים אפילו את פערי השכר בין גברים לנשים. בתוך כך, פער השכר לשעה בין גברים לנשים עומד על כ-17%. הפער בין שכרם של עובדים בעלי יותר מ-12 שנות לימוד לזה של בעלי 12 שנות לימוד ומטה ענק, ומגיע לפי הדוח ל-67%.
אקדמאים לא מוצאים עבודה? "משבר זמני"
כדי לצנן במעט את ההתלהבות נציין, כי נתונים מהשנים האחרונות מצביעים על כך ששכרם של אקדמאים והדרישה להם בשוק העבודה התכווצו באופן משמעותי. עם זאת ד"ר שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של מרכז אדווה, מדגיש כי אקדמאים עדיין נהנים מיתרונות משמעותיים בשוק העבודה בכל הקשור לשכר והיצע משרות - בהשוואה לעובדים מקצועיים."באופן כללי אנחנו יודעים כי בעלי תואר אקדמי, משתכרים בממוצע יותר מאנשים שאין להם תואר", אמר בשיחה עם ynet. "אנחנו גם יודעים ששיעור התלמידים בוגרי מסלולים מקצועיים שרוכשים השכלה אקדמית - נמוך לעומת בוגרי המסלולים העיוניים".
"בישראל יש הרבה מנגנוני מיון שמתבססים על הסללה (התווית מסלול המונע בהמשך ניוד חברתי - ב.פ.) בתיכון. בוגרי רוב התיכונים המקצועיים מתקשים להתקבל בהמשך למסלולים טובים במוסדות להשכלה גבוהה. למשל: בוגר מגמה עיונית שאין לו שום ידע באלקטרוניקה אבל נבחן ברמה של 5 יחידות במתמטיקה ובפיזיקה – יתקבל ללימודי אלקטרוניקה בטכניון הרבה לפני בוגר מקצועי עם 9 יחידות באלקטרוניקה.
"מעבר לעולם האקדמי – קיים שוק העבודה האזרחי", הוסיף. "כשמחפשים מועמדים לעבודות מסוימות – לרוב תרים אחר בעלי השכלה אקדמית ובוגרי מסלולים עיוניים. זה נכון גם לצבא, בעיקר ביחידות היוקרתיות, קצונה וכדומה. חשוב להעניק לתלמידים השכלה עיונית, שתקנה להם לכל הפחות אפשרות כניסה ללימודים אקדמיים".
מה באשר לשיעור הגדל של אקדמאים שמתקשים למצוא עבודה?
"מספרם של בעלי תואר אקדמי שלא מוצאים עבודה גדל באלפים ב-15 השנים האחרונות, בעקבות פתיחת המכללות האקדמיות. עם זאת, בוגרי אוניברסיטאות או מכללות טובות, לא מתקשים לרוב למצוא עבודה. ברוב המקרים, מעסיקים יעדיפו לקלוט עובדים בעלי השכלה אקדמית - גם אם מדובר בתפקיד של מצריך השכלה כזו".
"נכון להיום, השוק נמצא במצב ביניים, שבו הוא צריך לספוג כמות גדולה מבעבר של בעלי תואר אקדמי", הוא מוסיף. "בכל מקום בעולם שעבר את התהליך הזה, היתה תקופה של משבר זמני שבו ניכר מחסור במקומות עבודה לאקדמאים, אבל עם הזמן המצב הזה מתאזן והשוק ילך יותר ויותר לכיוון של העסקת בעלי תואר אקדמי".
"מערכת החינוך היא לא לשכת עבודה"
את היוזמה לפתיחת בתי ספר מקצועיים חדשים בישראל הוא מקבל בהסתייגות, בלשון המעטה. "משרד הכלכלה מעוניין היום בהרחבת החינוך המקצועי בישראל, אבל החינוך הזה לא נעלם או ירד אפילו לאחוזים בודדים – כ-35% מתלמידי התיכונים בארץ לומדים היום במסלולים מקצועיים. אם התעשייה מעסיקה 16%-18% מהעובדים בארץ - החינוך המקצועי הקיים אמור היה לספק להם את זה, כי הוא מניב עובדים בשיעור כפול ממה שהשוק צריך".
"אולם סוגיה חשובה בהרבה היא הניתוב בגיל צעיר למסלול פועלי-מקצועי", הוא מדגיש. "ברוב המקרים, ההחלטות על ניתוב התלמידים למסלולים אלה מתקבלות במעבר מבית הספר היסודי לחטיבת ביניים - כשמפנים אותם להקבצות נמוכות. הדבר מנבא הפנייה בחטיבה העליונה למסלול לימודים מקצועי".
"אם התעשייה צריכה כוח אדם שעובד בפחחות - אין עם זה בעיה. אבל מערכת החינוך לא צריכה להיות לשכת עבודה - היא צריכה לתת חינוך שווה לכולם ומסוגלת לעשות את זה. אם הבוגרים יעדיפו אחר כך ללמוד פחחות במקום פיזיקה בשל שכר והזדמנויות - זה בסדר גמור. אבל הבעיה היא שמערכת החינוך מפנה ילדים בגיל מאוד צעיר למסלולים מקצועיים, שלרוב הדרישות בהם נמוכות.
"זו מערכת שמפרנסת את עצמה – ואני חושב שזה לא מוסרי ושאין לזה תוקף מדעי. אי אפשר לנבא בגיל צעיר כל כך את היכולות של הילד או הילדה. זה לא שלוקחים לשם את הילדים הכי מצטיינים בפחחות ואלקטרוניקה, אלא שיש קריטריון הרבה יותר פשוט - 'לא מתאים למגמה העיונית'. "מעבר לכך, זה פוגע גם בכלכלת המדינה. גם התעשייה תרוויח יותר מאנשים שלמדו פיזיקה ומתמטיקה ויכולים להפעיל מערכות טכנולוגיות מורכבות ולבצע מחקר ופיתוח, על פני אנשים שיודעים לעשות רק עיבוד שבבים".
לא ממשיכים לעסוק במקצוע
עבור צעירים ששוקלים אם לבחור בלימודים אקדמיים – או שמא להסתפק בקורס מקצועי שיניב להם הכנסה מהירה יותר – לסבירסקי יש עצה חד משמעית. "עדיף לבחור באקדמיה כי בהשכלה יש ערכים נוספים מעבר לתעסוקה, כמו הרחבת אופקים, התוודעות לעולמות ידע נרחבים ועוד. מעבר לכך, יותר ויותר עבודות שנחשבות למסורתיות, מצריכות כיום שליטה באנגלית, יכולת לבנות מסד נתונים באקסל וכדומה. את כל הערכים הללו ניתן לקבל רק בלמידה עיונית".
נחום בלס, חוקר בכיר במרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית, ציין בשיחה עם ynet, כי פעמים רבות – בעלי הכשרה מקצועית מרוויחים יותר בתחילת הדרך בשוק העבודה מכיוון שהם נכנסים אליו מוקדם יותר, אבל ככל שהשנים עוברות, המאזן מתהפך.
"יש כל הזמן ויכוח, המתבסס על תלונות התעשיינים שהם לא מוצאים אנשי מקצוע", הסביר. "אני טוען שאסור להסתמך על מה שאומרים התעשיינים, כי הם רוצים לקבל אנשי מקצוע בחינם. אבל זה לא מתפקידה של מערכת החינוך - בוודאי העל-תיכונית - להכשיר כוח אדם. אם בתעשייה רוצים כוח אדם – שישלמו כהלכה ויהיו להם מספיק אנשים".
עוד בלס מדגיש, כי חלק לא מבוטל מבוגרי הלימודים המקצועיים בתיכונים – בכלל לא ממשיכים לעסוק במה שלמדו בבגרותם. "ראשית, אנשים משנים כיום את המקצוע שלהם מספר פעמים במהלך החיים. בנוסף, חלק גדול מההכשרה המקצועית הולך לאיבוד כי זה תחום שמתיישן מהר ואת מה שלמדו 4 שנים בתיכון - אפשר ללמוד בהכשרה קצרה אחרי הצבא".
"אני לא חושב שזה נכון לנתב אנשים בגיל צעיר לכיוון מסוים", הוא מוסיף. "אם מישהו חושב שאפשר לקבל שכר גבוה יותר בהכשר מקצועית – שיעשה זאת בבגרותו. אני לא נגד תיכונים מקצועיים, אבל זה צריך להיות מתוך בחירה ולא הפנייה – כפי שהיה עד כה. עם זאת, אני לא רואה סיכוי שהמצב ישתנה ולכן סילבן שלום צודק במידה לא מעטה".
לפנייה לכתב/ת 
