היסטוריה קטלנית: כלי הנשק מן העבר
קרן מוות ששורפת ספינות, חתולים על טילים, טנקים מעופפים וצוללות ענק. יצאנו למסע בעקבות כלי הנשק הכי קטלניים והזויים בהיסטוריה. המסקנה: אין סיבה להיות נוסטלגיים
תותחים אלקטרו-מגנטיים, טילים היפר קוליים ואנשי ברזל הם רק חלק ממה שעלול לחכות לנו במסגרת מלחמות העתיד, אבל אם חשבתם שהעתיד מפחיד כדאי לכם דווקא לחזור אחורה בזמן ולהתחיל באמת להזיע. החל מהעת העתיקה, דרך ימי הביניים והרנסאנס ועד המהפכה התעשייתית, ממציאים, מצביאים ומהנדסים גייסו את מיטב כישרונם על מנת ליצור כלי נשק שיביסו, ירתיעו ויבלבלו את צבאות היריב.
ווי הברזל ותותחי השמש
המסע שלנו בעקבות ההיסטוריה של הנשק מתחיל בארכימדס, אשר חי במהלך המאה השלישית לפני הספירה. ארכימדס שהיה מתמטיקאי, פיזיקאי, אסטרונום ממציא ופילוסוף, אחראי על שורה ארוכה של רעיונות והמצאות פורצות דרך כמו "בורג ארכימדס", עקרונות עבודת המנוף וכמובן "חוק ארכימדס" המפורסם המסביר כיצד חפצים צפים על פני המים. למרות זאת, ארכימדס השתעשע גם בהנדסה צבאית וככל הנראה תרם לבניית כמה מהנשקים המוזרים והמאיימים ביותר של העולם העתיק.
בשנת 214 לפני הספירה במהלך המלחמה הפונית השנייה, צרו הרומאים על ממלכת סירקוז, הממוקמת בסיציליה של היום. ארכימדס התגייס למשימת הגנת העיר. שתי המצאות שלו מבלבלות ומטרידות היסטוריונים צבאיים עד עצם היום הזה. הנשק הראשון הינו "טופר ארכימדס", המצאה שנועדה להרתיע את הצי הרומי רב העוצמה. ל"טופר" היו שתי גרסאות: הראשונה הורכבה מבולי עץ ענקיים אליהם צורפו משקולות ענק, אשר הושלכו מחומות העיר על מנת לרסק את הספינות הרומיות ולהטביע אותן. הגרסה השנייה היתה מורכבת משרשראות ענק אליהן חוברו מעין "טפרים", ווי ברזל ענקיים שנועדו לאחוז בספינות הרומיות, להפוך או לנפץ אותן על חומות העיר. להיסטוריונים עדיין לא ברור אם "הטופר" אכן היה קיים, אולם ב-2005, סדרה בהפקת ה- BBC ביקשה לבדוק אם בנייה של הטופר לפחות ניתנת לביצוע. למרבה הפלא או לא, מהנדסים הצליחו לבנות שחזור של הטופר ולהפוך דגם של ספינה רומית.
הנשק הידוע לשמצה ביותר של ארכימדס זכה ברבות הימים לשם "קרן המוות של ארכימדס". לפי התיאורים ההיסטוריים, המכשיר היה בנוי ממגני ברונזה ונחושת מבריקים שהורכבו במעגל והותקנו על החומה הסירקוזית. המגנים יצרו יחד מראה ענקית אשר ריכזה את אור השמש והחזירה קרן אור מרוכזת וקטלנית אל עבר מפרשי וגוף הספינות הרומיות, אשר לפי המיתוס, עלו באש. "מכסחי המיתוסים" מערוץ דיסקברי לא יכלו לוותר על הפיתוי ובדקו שלוש פעמים האם בנייה של קרן מוות עתיקה הינה אפשרית, כאשר הפעם השלישית היתה בהוראה ישירה של נשיא ארצות הברית ברק אובמה.
למרות שבקנה מידה קטן קרן השמש עבדה מצוין, בקנה מידה אמיתי התוצאות היו לא מובהקות והמיתוס הוכרז רשמית כ"מנופץ". מאידך, צוות של חוקרים ב-MIT ניסה בעצמו לבנות קרן מוות עתיקה והתוצאות היו מוצלחות הרבה יותר. ארכימדס עצמו לא זכה לפתח את המצאתו ולייצא אותה לשאר צבאות העולם העתיק. לאחר שהרומאים כבשו את האי, הוא נהרג מחרבו של חייל רומי.
חתולים בשירות המלחמה
חיות מבויתות שימשו את בני האנוש במלחמותיהם השונות לאורך ההיסטוריה. סוסי משא ומלחמה היו כמובן בעל הברית הקרובים ביותר של האדם, אולם נעשה גם שימוש בכלבי תקיפה וגישוש, יוני דואר ואפילו דולפינים. בחלק מהמקרים בני האנוש לקחו צעד אחד רחוק מדי בתהליך הפיכת בעלי החיים לנשקים מהלכים ומעופפים.
פרנץ הלם, מומחה גרמני לארטילריה מהמאה ה-16 שירת תחת "האימפריה הרומית הקדושה" (גרמניה של היום) במהלך המאבק שלה בקיסרות העות'מאנית ואף כתב מספר מדריכי מלחמה. באחד מהמדריכים, מופיעים ציורים של חתולים ויונים רצים ומתעופפים לעבר טירת אויב ומחוברים למה שנראה כמו טיל קדום. חוקרים שבדקו את האיורים קבעו כי אין דרך לדעת אם באמת נעשה שימוש בנשק המטורף, אולם סביר להניח שחיה המחוברת לטיל תהיה מבועתת ולכן תברח ותצית באש את המחנה ממנו היא יצאה.
המאה ה-16 אינה הפעם הראשונה בה בני אדם השתמשו בחיות בוערות: כבר בתנ"ך מתואר כיצד שמשון העלה באש את מחנה הפלישתים באמצעות שועלים עם זנבות בוערים ומדריך סיני מהמאה ה-10 מסביר כיצד ניתן להשתמש בדרורים ועורבים המחוברים לטילים פרימיטיביים על מנת להפיץ פחד במחנה האויב. במלחמת העולם השנייה חיל האוויר האמריקני תכנן להשתמש בפצצות נפלם המחוברות לאלפי עטלפים במתקפה אפשרית על יפן. תכנית זו נשארה על רצפת חדר התכנון ובמקום האמריקנים בחרו בפצצת האטום.
הענק שבטנק ינצח
מאז השימוש המבצעי הראשון בטנק במהלך הקרב הנוראי על הסום במלחמת העולם הראשונה, טנקים הפכו לחלק בלתי נפרד מכל מערכה צבאית מודרנית. למרות זאת, חלק מהטנקים של המאה הקודמת היו שונים בתכלית מחיות הברזל המתכתיות והמתקדמות שאנו מכירים היום. כך למשל הנאצים פיתחו את ה-Panzer VIII Maus הטיטאני, טנק המערכה הגדול ביותר שנבנה אי פעם. המאוס שקל כ-200 טונות, היה באורך של 10 מטרים ולמרבה המזל, מעולם לא נעשה בו שימוש. ה-Antonov A-40 הרוסי היה ניסיון סובייטי לחבר טנק t-60 למוטת כנפיים, וכך יוכל בתיאוריה הטנק לשייט לשדה הקרב ולהתחיל להילחם בזריזות. הסובייטים טענו כי " הטנק המעופף" זכה לפחות לטיסה מוצלחת אחת. אם זה לא מספיק מוזר מבחינתכם תשמחו לשמוע על "טנק הצאר" מ-1914. הצאר הינו הרכב המשוריין הגבוה ביותר שנבנה אי פעם: במקום זחלים, הוא התנייד על שני גלגלי ענק בגובה של כ-8 מטרים. גלגלי הענק היו כבדים למדי, כך שהטנק נתקע באופן תכוף, עד שננטש בשדה הניסויים למשך שמונה שנים תמימות עד שפורק.
מלחמת העולם השנייה היתה שיא של אכזריות ורוע, אבל גם שיא של יצירתיות הנדסית בכל הנוגע לכלי נשק הרסניים. בעוד שבעלות הברית השקיעו את כל מרצם בפיתוח פצצת האטום, למדינות הציר היו מספר תכניות לבניית נשקי-על משל עצמם. תכנית "נשקי הפלא" (Wunderwaffe) הגרמנית הולידה מספר המצאות זדוניות וקטלניות כגון "הפצצות המעופפות" (ה- V1) וכן טילי ה- V2, אולם גם מספר נשקי-על הזויים למדי. אחד מהם היה "תותח השמש" הידוע לשמצה, מעין גרסה מתקדמת של קרן המוות. התכנית היתה לשלוח לווין למסלול מעגלי סביב כדור הארץ אליו תחובר מראת ענק באורך של כ-100 מטרים. לפי התכנית, קרן החום המרוכזת תוכל לשרוף ערים שלמות או אפילו להרתיח את האוקיינוס.
ליפן היו מספר נשקי-על משל עצמה. המפורסם שבהם היה צוללת ה-I-400 , צוללת-על ענקית באורך של כ-120 מטר, אשר גימדה כל צוללת אחרת בשימוש בעלות הברית. הצוללת תפקדה כנושאת מטוסים קטנה, ונועדה לשאת שלושה מפציצים טקטיים קלים. התכנית היפנית היתה להפליג בחשאי ליעד אסטרטגי אמריקני ולפגוע בו בהפתעה מוחלטת וכך ליצור בהלה. בשבועות האחרונים של המלחמה, הצוללת יצאה למשימה שכזו בניסיון להפציץ את תעלת פנמה, אולם עצרה כאשר הממשלה היפנית הכריזה על כניעה. באוגוסט 2013 נמצאה צוללת I-400 לאחר שטבעה מול חופי הוואי.
