הו דון קישוט / על תבוסת מכבי ת"א במוסקבה
גיא גודס, הסנצ'ו פנצ'ו של דייויד בלאט, מנסה ללכת בדרכו של מורו ורבו, אבל אמש לא קיבל את הכלים המתאימים למסע. תאודוסיץ' הזכיר את בלוב הגדול, רנדל הזכיר "שחקן יורוליג" ומה הסיבה האמיתית לסאגת טיוס? עידו אשד מסכם את ההפסד 99:80 של מכבי ת"א לצסק"א
צסק"א הגיעה העונה לעבוד. They mean business. אפילו פרחים לפארגו הם לא נתנו כשהביסו את מכבי ת"א 80:99. נגמרה הרומנטיקה, השנה צסק"א הולכת עד הסוף. ממש עד הסוף. קרב המוחות בין שני הסנצ'ו פנצ'ו לשעבר, אחרי שהיו משרתם של שני אדוניהם, הציג שתי גישות מנוגדות למעבר לאוכף הקדמי על רוסיננטה:
האחד, גיא גודס, מנסה להמשיך בכל דרך אפשרית את דרכו של מורו ורבו, דייויד בלאט, שהלך לארץ הדוד סם, אבל הבעיה היא שאמש לא קיבל כלים אפילו לחיקוי. ומולו איטודיס, שמחדש ומעז ומשנה ומחריב עד היסוד את חצרו של הדון קישוטה שלו, כדי לממש כהלכה את משנתו של מאקיאבלי ולהיות ה"הנסיך" החדש של הכדורסל.
איטודיס שחרר את הרסן שהיה מוחזק קצר ועצמתי על מסינה, מאפשר לסייחים שלו לרוץ, להשתובב, ואפילו לטעות. המצב המנטאלי המרומם עוזר להם במיוחד לקלוע את השלשות הדי חופשיות – צסק"א סיימה מעל 50%. איטודיס כבר חושב על מאי. והפעם נראה שההנהלה יותר סלחנית ומבינה מתי סופרים את הרובלים.
הפתיחה המצוינת של גודס ושות' יצרה תקוות שווא שיש מצב למשחק צמוד, ולכן בסיום טען גיא שמכבי הפסיקה לשחק אחרי 5 דקות ביתרון 11:4. אבל האמת שכל מה שקרה הוא שתיאודוסיץ' נכנס למשחק לעשות סדר. מה שאיפשר לי ולוותיקי הכדורסל למלמל: "תראה, כמו סרגיי בלוב".
סרגיי בלוב הוא המיקי ברקוביץ' של הכדורסל הרוסי והיה הכוכב של צסק"א בשנות ה-70. מאמנו האגדי סשה גומלסקי היה משאיר אותו לידו על הספסל, מדבר איתו על המשחק שמתפתח, ואז בדקה השביעית על השעון שולח אותו לפרקט (או ה PVC הירקרק) והמשחק היה משתנה. איטודיס נתלה באילנות גבוהים מאוד.
בריאן "כן שחקן של יורוליג" רנדל
בהיעדרם של סמית' וטיוס, לגיא היו מעט מאוד כלים לשלוח למערכה. בעיקר את בריאן רנדל, שממשיך לסתור כל תזה וקלישאה שניסו להדביק לו. בעיקר את זו שאומרת שהוא "לא שחקן יורוליג". יש מעט מאוד שחקנים באירופה עם שילוב של אתלטיות, נחישות והבנת משחק כמו של רנדל ואם היתה לו גם קליעה מרחוק, הוא היה שחקן NBA משובח. והמהלך של השבוע הוא עדיין הצלילה שלו לכדור אבוד במשחק באילת, בזמן שכל האחרים התכופפו והסתכלו. העובדה שהוא יודע להיכנס לסל גם בשתי רגליים מאפשרת לו לתקן את עצמו ולהימנע מטעויות. שחקן שחקן.
מצד שני ג'רמי פארגו היה בלחץ. לא נקמה, גם לא להראות להם שהם טעו, זה פשוט התניה פאבלוביאנית שלילית בשבילו לשחק באולם שהיה מרור עבורו. הוא התאמץ מדי, התבכיין מדי, ושופטים לא אוהבים את זה אז לא נתנו לו שריקות שהגיעו לו. הוא עדיין מקבל מצסק"א הרבה כסף, אתמול זה היה כדי לשחק נגדה. כנראה שזה המשחק שבו הוא תרם לה הכי הרבה מאז שחתם שם. אבל יש גם משהו מדאיג לגבי הופעתו, וזו השאלה אם מסינה אולי צדק... נחיה ונראה.
באיזור הצבע של מכבי התמונה לא מתבהרת. סופו חלוד לגמרי, ונדמה שכדי שיתרום במצבו הוא חייב לעלות בחמישיה. אחרי החימום הוא מתקרר וקשה לו להתארגן עם עצמו שוב אחרי 10 דקות. ואם הוא נכנס, קשה לו מאוד לשחק עם רנדל, כי הם פוגעים במרחב האחד של השני. אתמול כנראה היה עדיף לוותר על סופו לגמרי. צריך להריץ אותו בליגה. חייב קילומטראז' על הכביש. דווקא מאריץ' נראה טוב יותר, וזה לא מפתיע כי קל לו יותר נגד גבוהים אמיתיים מאשר נגד הפורוורדים האתלטיים והמהירים בליגה שלנו.
וסאגת טיוס הגיעה לדעתי לפתרון השבוע, כשנודע שהוא קיבל צו גיוס. עכשיו הכל ברור לי. גודס אמנם מגבה אותו כלפי חוץ ואומר שהוא פצוע, אבל נדמה לי שהאמת קשורה לצבע הירוק של המדים. ועוד אחרי המלחמה שהוא ראה בחדשות באמריקה, ובגללה כנראה הבריז לנבחרת... זה מה שהוא צריך עכשיו, שבחורים צעירים יגידו לו: "30 שניות היית שם, בעצם 24", או "קפוץ למעלה לשקם תביא בפלה". הוא בסדר בהגנה, אבל שיסנג'רו אותו לשמור ראשונה ושלישית? הסיפורים של לנדסברג מהטירונות בטח לא הרגיעו אותו. צפו להפתעות.
אז אחרי החיוכים במכבי עקב רצף הניצחונות בליגה ועל לימוז', היא לא הצליחה במבחן הרציני הראשון שלה. נגד קבוצה ברמה אירופית סבירה אין לה מה למכור כרגע, בטח לא בהרכב חסר. על כל השגיאות שחולון ולימוז' לא ניצלו, צסק"א הענישה: ניצול מיס מצ'ים, טעויות בהגנה על הפיק אנד רול, וכמובן ריבאונד התקפה שלימוז' עשו ממנו 4 נקודות וצסק"א עשתה 18. ועל יתרון עצום בריבאונד הגנה שתורגם לשלשות קלות במעבר. וזה כל הפער. דון קישוט, אתה לא יכול לנוח.
לפנייה לכתב/ת 
