הפתרון לבעיית הפליטים: עבודה בחקלאות
נועם בלום, המעסיק פליטים מסודן בחווה שלו בנגב, מספר כיצד גילה אנשים טובים, צנועים ובעלי מוסר עבודה גבוה - שהגורל התאכזר אליהם. כעת הוא מציע פתרון מקורי לבעיית צפיפות מבקשי המקלט בדרום תל אביב - העסקתם בחקלאות ברחבי הארץ. דעה
כנסת ישראל שוב דנה בשאלת "הפליטים השחורים" שנכנסו באופן לא חוקי למדינה בשנים האחרונות ומנסה לגבש הסדר חדש במקום זה שפסל בג"ץ . מדוע פליטים שחורים? כי את מהגרי העבודה שנכנסו ארצה מהגבול המצרי קל לראות - הם שחורים, להבדיל ממהגרי עבודה ששורשיהם באירופה, ברוסיה ובפיליפינים, בהירי העור, שנטמעים בקלות יחסית באוכלוסיית ישראל.
- לכתבות נוספות בערוץ קריירה
אינני תומך בעמדה לפיה יש לאפשר ל"פליטי העולם" להגר לישראל מכל ארצות המצוקה. אנחנו לא יכולים להכיל את כל מסכני העולם. אולם השאלה שעומדת בפני הממשלה ותושבי המדינה ישראל היא כיצד להתייחס ל-50 אלף פליטים שהגיעו אלינו מארצות אפריקה, מרביתם מסודן המצויה במלחמת אזרחים של השמדה וקטל ומאריתראה, מדינה שאזרחיה משולים לעבדים ושממשלתה מתעמרת בתושביה.
יש הטוענים שמדובר במהגרי עבודה. אני יודע שהפליטים הם פליטי מלחמות והרס, בארצות שדם ילדים ומבוגרים זורם ומכסה אדמתם. מהיכרותי עם עשרות רבות מאותם פליטים אני יודע שמדובר באנשים נואשים, שספינת חייהם התרסקה מאירועים שאינם בשליטתם.
מדובר באנשים שאיבדו את בתיהם, את חלקת אדמתם ממנה הוציאו דורות רבים את פרנסתם. מדובר באנשים שמשפחותיהם נרצחו, נאנסו, נבזזו, שילדיהם רוטשו שבנותיהן נמכרו להיות שפחות. מדובר בקורבנות של אסון הומניטארי, כמוהו חוות ארצות וחווים עמים לאורך ההיסטוריה האנושית.
גם אנחנו בני פליטים
לא ניתן להתעלם מכך שאנחנו, בני העם היהודי, כולנו בני פליטים. רק לפני כמה עשורים הקמנו בית לאומי שהתחייב לקלוט את פליטי העם היהודי, חלקם פליטי משרפות וחרב. חלקם אנוסים, פליטים רוחניים שנאנסו לאבד תרבותנו ודתנו.
אז מה עלינו לעשות כשפליטים שחורים עוברים את הגבול ומבקשים מקלט - מקלט מהאסונות שהם חווים כעת? מה עלינו לעשות כשהפליטים השחורים מבקשים מחסה ועבודה, גם כדי להעביר את הכנסתם מעבודה בישראל לעשרות בני משפחותיהם שלא יכלו להתגלגל בנתיב הבריחה בו סבלו הבורחים, מרצח, משוד, מהתנכרות ואונס במצרים השכנה?
אני פגשתי אותם לראשונה לפני כ-5 שנים, בתל אביב. כשהמדינה מנעה ממני להעסיק במפעלי החקלאי "פועלים זרים" מתאילנד. הצעתי לעשרות מהם לעזוב את תל אביב ולבוא לעבוד ולהתגורר בנגב לתקופה זמנית, כמה חודשים של עבודה במטעי הצבר שאני מגדל. לגזום, לדלל, לקטוף ולארוז.
לנושא השכר הבטחתי שכר הוגן שהוא גבוה באופן משמעותי משכר המינימום ומגורים אנושיים וצנועים, ללא כול תמורה ותשלום. העיקר בעיני היה, שיהיו עובדים לבצע את העבודה הקשה, בנגב החם ונוכח קוצי הצבר הדוקרניים, כשאף ישראלי לא מוכן עוד לעבוד בעבודה קשה בחקלאות, בנגב הלוהט.
פליטי חרב עם לב זהב
פועלים אלו, כך נגלה לי בהמשך, הם אנשי עבודה מעולים. צנועים, חרוצים ובעלי מוסר עבודה גבוה. בשיחות עם הסודנים, שמעתי מעט מהאסון שקורה בסודן השסועה ומהאירועים שחוו, כיצד נשדדו מאדמתם וגורשו מכפריהם, כיצד נרצחו בני משפחותיהם וכבודם. כן, הם פליטי חרב, אך ליבם לב אנושי ואוסיף אף לב זהב.
לא אתיימר להחליף את העולם ששותק נוכח האסון שקורה באפריקה. גם נוכח האסון במרחב הקרוב לנו בסמוך לגבולנו בארצות השכנות. גם אינני מחליף את ממשלת ישראל בצורך להתמודד עם הקושי שנוצר בארץ מהצטופפות מהגרים בתל אביב.
אך לממשלה ולחברי הכנסת, אוכל מהניסיון שצברתי לייעץ: לאפשר לפליטים לעבוד בתחומי תעסוקה שהישראלים ממילא לא עובדים בהם. בחקלאות, בבניין, בתיירות. לתת בידם רישיונות לעבודה כדי שהעסקתם תהייה חוקית והמעסיקים לא יכשלו. לחברי החקלאים אומר, שהפליטים עובדים חרוצים ויכולים לשמש תחליף ראוי לעובדים הזרים.
אם נאפשר לפועלים "השחורים" לעבוד ברחבי הארץ הרי בעיית הצפיפות שמשבשת את חיי תושבי דרום תל אביב תיפתר. עבוד מדינת ישראל, מדובר בהזדמנות, לאפשר לעשרות אלפים של אנשים טובים שהגורל התאכזר אליהם, למצוא מקלט זמני, לסייע לעצמם ולבני משפחותיהם לשרוד את האסון ולו בדחק.
הפליטים האפריקאים שעבדו, ולמדו את עולמינו, יהיה השגרירים שלנו בארצם. שגרירים שלעולם לא ישכחו את העזרה שקיבלו במדינת ישראל. לעולם לא ישכחו את המעסיקים ששילמו להם את שכרם. לעולם לא ישכחו את מעט האור שאפשרנו להם בשעת החושך שהביא עליהם האסון.
הכותב הינו מקימה של חוות צברי אורלי מרמת הנגב, שמגדלת זני צבר צבעוני מטיפוח ישראלי ומשווקת את הצבר בעולם ובישראל
לפנייה לכתב/ת 
