ארית'ה פרנקלין מכניסה נשמה לקאברים
עם חמישים קילו פחות והרבה נשמה, מחדשת זמרת הסול המיתולוגית שירים שביצעו דיוות צעירות. ואיך זה נשמע? רפי ברבירו חושב שהיא לא רואה אף אחד ממטר בפרשנותה אפופת הג'אז, הסול והאר אנד בי ללהיטי העבר
אף אחד לא פיספס את המייקאובר של רנה זלווגר בעקבות סדרת ניתוחים פלסטיים ששינו את תווי פניה. המהפך הפלסטי לא הטיל דופי בכישרון, ולמרות זאת החליטו להקצות לכך לא מעט אינצ'ים בעיתונים וברשת תוך ניתוחים פסיכולוגיים מרחיקי לכת. מה שלא ברור הוא למה המייקאובר הבאמת משמעותי של השנה לא זוכה לאותה התייחסות.
כשהיא נכנסת לעשור השמיני בחייה, ובאמתחתה 18 פרסי גרמי ו-50 קילו פחות, מלכת שירי הנשמה ארית'ה פרנקלין מוכיחה שוב שהיא לא רואה אף אחד ממטר, ומגדירה מחדש את המונח דיווה כשהיא נותנת פרשנות אפופת ג'אז, סול ואר אנד בי ללהיטי עבר והווה.
פרנקלין, הדיווה של המוזיקה השחורה, חולקת כבוד לדיוות אחרות, לא בהכרח בנות דורה ומוכיחה שהיא נטולת אגו, בניגוד לדיוות טיפוסיות שאולי היו נמנעות מלשזור את שמם על עטיפתו של מה שמכונה "אלבום קאברים".
המנעד הוורסטילי של פרנקלין מאפשר לה ללהטט כמעט עם כל שיר וליצור לו גוון ייחודי. הסינגל הראשון מהאלבום הוא ביצוע ללהיט של אדל "Rolling In The Deep" אותו מתבלת פרנקלין עם ביצוע של Ain't No Mountain High Enough וכך יוצרת ממש בנונשלנט חיבור סיקסטיז טבעי עם שנות האלפיים. גם כשהיא נוגעת ב-I Will Survive של גלוריה גיינור, שנתפס כקיטש בז'אנר, היא מטפלת בו עם תוספות מתקופה אחרת, הפעם עם I’m A Survivor של הדסטניז צ'יילד.
פרנקלין לא מפרגנת רק לבנות שכונתה ומבצעת גם את People של ברברה סטרייסנד, תוך שהיא מוציאה במעט את הפאתוס שהיה דבוק בשיר הזה. ל-No One של אלישיה קיז מעניקה פרנקלין גוון רגאיי וב-I’m Every Woman של צ'אקה קאן היא משחילה גם את Respect שכתב לה אוטיס רדינג והיה להיט ב-1967. את האלבום חותם ביצוע סווינג-ג'אזי מפתיע ל-Nothing Compares 2 U של שינייד אוקונור.
צליל המוטואון מצליח להשתמר לאורך האלבום עם שיוף הפקתי משובח של קני 'בייביפייס' אדמונדז ואנדרה 3000 (מהצמד אאוטקאסט).
אריתה חושפת באלבום החדש צד שהוא מפתיע, ולטובה. היא מוכיחה שהיא יכולה להתחבר לפן הצעיר מבלי לצאת מגוחך או ארכאי. בשביל לעשות אלבום קאברים מאתגר צריך אומץ, ובעיקר את היכולת לתת אינטרפרטציה מקורית. אריתה מוכיחה בקלילות של 50 קילו פחות שיש לה המון משניהם, וכנראה עוד הרבה להציע לנו לשנים הבאות.
בשורה התחתונה: גם אם לא מוצאים באלבום של ארית'ה פרנקלין קו מוזיקלי מסורתי אחיד, יש כאן מפגן יכולות מרשים של מי שעשתה קילומטרז' מטורף במהלך קריירה עמוסה. פרנקלין שוברת את מוסכמות המבנה השגרתי של 'אלבום קאברים' אבל מי אנחנו שנערער על בחירתה האומנותית של מי שהמציאה את הגלגל?
