הרצות בהלם מהזיכוי: מיליון אחוז שזה הוא
בלטה רדיט וביטאו נגיסט המומות מההחלטה לזכות את יניב פיירובוסקין, שהואשם כי דרס אותן בעת שרצו. "פעם הריצה הייתה המקצוע שלי, היום אני קופאית וקשה לי לעבוד בגלל הגב", אומרת רדיט, "נגמר לי החלום"
במשך שנתיים הן היו בטוחות שהאיש שדרס אותן יקבל את העונש המגיע לו - ואז הגיע הזיכוי. הרצות בלטה רדיט וביטאו נגיסט, שנפגעו מפגיעת טרקטורון ליד גבעת ברנר, חיכו להרשעת יניב פיירובוסקין - אבל השופטת רות לורך החליטה לזכותו מחמת ספק והצביעה על מחדלי חקירה רבים.
"יש בי אכזבה וכעס, לא ציפיתי לכך", אמרה נגיסט וציינה כי היא וחברתה עשויות להגיש ערעור: "זה מיליון אחוז הוא. הוא הדורס. אני הנפגעת, הוא דרס אותי. לא ציפיתי שהוא יצא חופשי. אם זה לא הוא, אז מי? הוא הודה ושיחזר. יכול להיות שהוא המציא את הסיפור שהמשטרה אמרה לו". נגיסט סיפרה כי רק לפני חודשיים הוצאו בניתוח הפלטינות מרגלה. "אני עדיין לא יכולה לרוץ. הייתי רוצה לחזור לזה, עדיין יש לי תקווה. בעוד קרוב לחודש אתחיל שוב להתאמן".
חברתה רדיט בלטה הרבה פחות אופטימית. "אנחנו ממשיכות לרוץ, אבל לא כמו פעם. פעם זה היה מקצוע. הייתי אלופת ישראל בבתי הספר ומקום שני בגיל שלי בארץ. יש לי בעיות גב ואני לא משתחררת מהטראומה. היום אני קופאית וקשה לי לעבוד בגלל הגב. נגמר לי החלום. התעסקתי בספורט כל החיים שלי. נגמר".
לאחר שזיכתה את פיירובוסקין מחמת הספק, מתחה השופטת ביקורת קשה על המשטרה וטענה למחדלי חקירה מעוררי תמיהות: "קשה להשתחרר מהתחושה שהחוקרים השקיעו מאמץ רב בחילוץ הודאה מהנאשם כמעט בכל מחיר, מאחר שהיו משוכנעים שהוא הדורס, ולא השקיעו מאמצים באיתור חשודים אחרים".
השופטת קבעה שהחוקרים חשפו פרטים מוכמנים רבים בפני הנאשם, ולא דרשו שרטוט של המסלול שלו לפי גרסתו הראשונה. "בדיקת היתכנות ההודאה לא נעשתה בשלב החקירה, אלא רק במהלך שמיעת הראיות, זאת על ידי ניסוי הבוחן נסיעת טרקטורון במסלול", הוסיפה. "בביצוע הניסוי בשלב הראיות היה אמנם כדי לרפד במידת מה פגם מהותי, אך אין די בו בהיעדר בדיקה כיצד ההודאה מתיישבת עם המסרונים ששלח הנאשם, שזכרם לא בא בהודעתו".
_wa.jpg "הנהג שזוכה מדריסה על הטורקטורון שלו, תמונת ארכיון")
השופטת לורך ציינה שחרף עבודתו היסודית של עו"ד יניב בן הרוש מפרקליטות מחוז מרכז, כל מה שעשה לא יכול היה "לרפא את כל חוליי החקירה". עם זאת היא הדגישה שבזיכוי זה אין קביעה פוזיטיבית שלפיה הנאשם איננו הדורס, אך "די בכך שקיים ספק סביר בדבר אשמתו. לבי עם הרצות שנפגעו בתאונה, אשר בסופו של משפט לא קצר אין ממצא פוזיטיבי הקובע מיהו הדורס ששינה לאין היכר את חייהן".
כתב האישום נגד פיירובוסקין הוגש בספטמבר 2012, חודשיים לאחר שרדיט ונגיסט נדרסו בעת שהתאמנו ליד גבעת ברנר. במשך עשרה ימי חקירה הכחיש פיירובוסקין את המעשה המיוחס לו, אך לקראת שחרורו ממעצר הודה במעשה ושחזר אותו. המשטרה טענה כי פיצחה את התיק וכתב האישום נגדו כלל חבלה חמורה, תקיפה, שיבוש מהלכי משפט והפקרה לאחר פגיעה.
בכתב האישום ציינה הפרקליטות כי פיירובוסקין נמלט מן הזירה, הפקיר את הנפגעות, לא הגיש להן עזרה ולא יידע את המשטרה. רק לאחר ארבעה ימים הוא נתפס על ידי המשטרה, ולטענת הפרקליטות הוא ניצל את הזמן מאז התאונה כדי להעלים ראיות. בא כוחו, עו"ד ששי גז, טען לאורך כל ההליך המשפטי לחפותו של פיירובוסקין ואמר שהוא לא עשה זאת. לטענת עו"ד גז, צוות החקירה הפעיל עליו לחץ, איים עליו והבטיח הבטחות שגרמו לו להודות במעשה.
לפנייה לכתב/ת 
