טבעונות, פליאו או ללא גלוטן: מה עדיף?
השנים האחרונות הביאו לאינפלציה בטרנדים תזונתיים הקוראים לוותר על גלוטן, על בשר או על דגנים. איך נדע להחליט מה בריא יותר לגופנו וכיצד נימנע ממחלות שונות הקשורות בתזונה המערבית? מומחה תזונה עושה סדר
מגמות וטרנדים חדשים הופכים את עולם התזונה המשלימה/אינטגרטיבית לגועש ורועש בשנים האחרונות. לעתים תכופות, ההמלצות הנובעות מהטרנדים הפוכות זו לזו - והתוצאה היא ויכוחים לוהטים בין חסידי הגישות השונות.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
עוד על טבעונות :
הנתונים המחקריים: כך טבעונות מרפאה מחלות
פרויקט מיוחד: איך להיות טבעוני בצורה בריאה
איך להתמודד עם ילדים טבעונים או צמחונים?
אחד הוויכוחים הסוערים ביותר הוא בין טבעונים, שאינם צורכים מזון מהחי כלל, ובין אנשי הפליאו, הדוגלים בתזונת האדם הקדמון העתירה מזון מהחי. שתי גישות אלה נמצאות בשני הקצוות של הקשת התזונתית מבחינת הרכב אבות המזון, וטרנדים אחרים מתפזרים על הספקטרום ביניהן.
טבעונים Vs. פליאו
מצד אחד טוענים טבעונים, שמספרם וכוחם עולה בשנים האחרונות, שלא רק שאנו אמורים להיזון מעולם הצומח בלבד, אלא יש ביניהם המרחיקים לכת ואוכלים את המזון הצמחי בצורתו הטבעית וללא בישול, מה שנקרא Raw Food. הנימוקים הם אידיאולוגיים ובריאותיים, ואלה האחרונים יביאו דוגמאות מאוכלוסיות המפוזרות על פני כדור הארץ שחיות כטבעוניות בבריאות טובה ולעתים גם באריכות ימים (כמו האדוונטיסטים של היום השביעי בארצות הברית).
מחקרים המראים שטבעונות או צמחונות מקטינים את הסיכון למחלות שפע מערביות, כמו סרטן ומחלות לב וכלי דם, יתמכו בטענותיהם.
בצד האחר של הספקטרום נמצאים כאמור תומכי תזונת האדם הקדמון, פליאו. שם ההמלצה היא להיזון גם מעולם הצומח וגם מעולם החי, כאשר חלקו של עולם החי בתפריט הוא שליש עד שני שלישים מנפח המזון. המזון מהחי בקר, עוף, דגים וביצים - ללא חלב ומוצריו (כאן יש הסכמה עם הטבעונים). בעולם הצומח הם אוכלים ירקות, פירות, אגוזים וזרעים, ללא דגנים וקטניות.
התיאוריה, על קצה המזלג (או הסכין, מה שתבחרו), טוענת שבתהליך האבולוציה נוצרה התאמה מושלמת בין הסביבה התזונתית שלנו לבין ההרכב הגנטי שלנו, כפי שבה לידי ביטוי בתזונה של חברות ציידים ולקטים ששרדו אל תוך המאה ה-20 ושתזונתן תועדה ונחקרה, וכן על פי ממצאים ארכיאולוגיים המעידים על התזונה הקדמונית שלנו.
לפי התיאוריה הזו, כל סטייה מהתזונה שנועדה לנו תביא בסופו של דבר למחלות, מאחר שאנו אוכלים משהו שאינו תואם את הציפייה של הגנים שלנו. הסטיות העיקריות הן עומס גליקמי (פחמימתי וסוכרי), צריכת חומצות שומן לא מתאימות היכולות להגביר מצבי דלקת בגוף, אכילת קבוצות מזון לא מתאימות (בעיקר חלב ודגנים), ודלות של מינרלים וסיבים תזונתיים.
מאחר שהפליאו היא גישה תזונתית חדשה יחסית, יש מעט מחקרים המתעדים את יתרונותיה, אך הם מתחילים להופיע יותר ויותר בספרות הרפואית.
שנאת הפחמימות
פליאו מהווה מעין סמן ימני למגמה שלטת חדשה בתזונה, מגמה שהייתי מכנה "התנפלות על פחמימות". יש לאחרונה גל של דיאטות ושיטות תזונה המעודדות לערוך קיצוץ כזה או אחר בצריכת הפחמימות, ובמקומן להוסיף מאכלים עתירי שומן בריא ולעתים גם להוסיף חלבונים (אין ברירה, למעשה, אלא לפצות על הקיצוץ באב מזון מסוים).
הגל התחיל עם דיאטת אטקינס בשנות ה-90, לשזכותו ייאמר שהעלה את המודעות לבעיה של הפרשת יתר של אינסולין בתזונה מערבית רגילה, העתירה סוכרים ופחמימות. כמו כן, ב-1988 הוגדר לראשונה המושג "אינדקס גליקמי", השגור כל כך היום. בעקבות אטקינס באו רבים אחרים, ולאחרונה נחשפנו לספרים ולאתרים של ד"ר ג'וזף מרקולה, ד"ר ויליאם דיוויס עם ספרו "בטן של חיטה", ד"ר ריצ'ארד ברנשטיין עם ספרו "הפתרון לסוכרת", ד"ר מארק היימן עם "לא לסוכרת" ולאחרונה ד"ר דיוויד פרלמוטר עם "המוח הלבן". כולם מעודדים מעבר כזה או אחר מפחמימות לשומנים בריאים.
המגמה החדשה מאשימה את הפחמימות בעלייה במשקל המתרחשת בחברות שפע מערביות, ויותר ויותר גם בעולם המתפתח. פחמימות גורמות לעליית אינסולין (האיש הרע בסיפור), היוצר מצב אנבולי (בונה רקמת שומן ורקמות אחרות) והשמנה בטנית, ומכאן מגיעים לביטויים השונים של התסמונת המטבולית וסיבוכיה. תסמונת מטבולית היא מצב טרום-סוכרתי המתבטא בהשמנה בטנית, בעליית לחץ דם, סוכר ושומני דם.
השפעה זו התחזקה גם אצלי, אני חייב להודות, לאחר שהתברר שבדיקות המעבדה שלי מראות על רמות סוכר גבוליות. לצד רצון לשמור על הגזרה, החלטתי להפחית פחמימות וסוכרים בצורה אדוקה יותר ולהחליפם בשומנים בריאים. זכיתי לירידה ברמות הסוכר ובשמירה קלה יותר על הגזרה, ובעקבות השינוי, חדר גם לעבודה הקלינית, רבים ממטופליי הסירו מעליהם את אבחנת הסוכרת, או לפחות את מרבית התרופות שלהן נזקקו בעבר כדי לאזן את הסוכר. חלקם אף נפרדו מהאינסולין שנהגו להזריק לעצמם.
בלחם ובקמח אינני נוגע כמעט, מהבית הוצאתי פיתויים שאינני עומד בהם (עוגות, גלידות, לחמים טובים ונגזרותיהם) - והדבר שווה את התוצאות. את המדף במטבח מפארת כעת שורה של צנצנות עם כל סוגי האגוזים והשקדים שלא היו שם שנים רבות, מאחר ששומנים היו האיש הרע בסיפורנו הקודם.
לא להיצמד ל"דת" תזונתית
טרנד תזונתי נוסף שמטיפים לו סביבנו הוא הימנעות מגלוטן לאנשים שלאו דווקא סובלים מצליאק. הימנעות מגלוטן מאלצת גם היא הפחתה בפחמימות, לכן העומס הגליקמי של התזונה פוחת, ובכך מגיעים גם פחות לשומן בטני.
איך יוצאים מהבלבול הזה? מה עושה אדם שתזונה אינה תחום עיסוקו אך הוא רוצה לדעת מה עליו לאכול כדי לשמור על בריאותו ועל גזרתו?
מי שרוצה לרזות ולהיפטר מתסמינים שונים של התסמונת המטבולית, רצוי שיפחית בכמות הפחמימות, בעיקר כאלו עם אינדקס גליקמי גבוה. במקומן מומלצים מזונות עתירי שומן בריא כמו אגוזים, שקדים, גרעינים, אבוקדו, שמן זית וזיתים.
מי שסובל ממערכת העיכול, מומלץ שינסה במשך כמה שבועות להתנזר ממוצרי חלב ומגלוטן, ולבחון אם הדבר מביא להקלה בתסמינים.
המסר גם למטפלים בתחום הוא שלא כדאי להיצמד "לדת" תזונתית כזו או אחרת, אלא לנסות להתאים את התזונה לאדם המיוחד היושב לפניהם. תלונותיו של אותו אדם, כמו גם בדיקות המעבדה שלו, חשקיו, תשוקותיו הקולינריות, המזונות שעליהם יתקשה לוותר או מזונות שאותם הוא אינו מסוגל לאכול, אמונותיו ונטיותיו - כל אלה יסייעו לבניית התוכנית התזונתית המתאימה לו באותו פרק זמן בחייו.
מומלץ לכולם להקשיב לגוף ולבדוק מהי שיטת התזונה הנכונה יותר עבורם. זו משימה מורכבת בעולם שבו אנשים רוצים תשובות ברורות וחד-משמעיות.
הכותב הוא בוגר בית הספר לרפואה בטכניון ובעל תואר ד"ר לנטורופתיה מאוניברסיטת בסטיר בארצות הברית. עבד שנים רבות בשיר"מ אסף הרופא בייעוץ אישי למטופלים, במחקר רפואי ובהדרכת קבוצות למבריאי לב, לחץ דם וסוכרת ולמתמודדים עם סרטן.
ב-19 בנובמבר ייערך בכפר המכבייה כנס החברה הישראלית לרפואה משלימה 2014 , שבו ידונו בין הנושאים בנושאים כמו תזונה אורגנית, מזון מהונדס גנטית, מגמות בתזונה אינטגרטיבית ועוד.
לפנייה לכתב/ת 
