לא תשלמו מס, לא יפנו לכם את הזבל

מתים על מס הכנסה, נכון? רוצים לשלם כמה שפחות? מנסים לעבוד בשחור? אז למה אתם רוצים מדינת רווחה? הרי אם אף אחד לא ישלם מס, לא יהיה למדינה תקציב. לא צבא. לא בטחון. לא ביוב. לא כבישים ולא חינוך. לא רוצים לוותר על כל אלה? ברור! אתם בסך הכל רוצים לא לשלם. (מי ירגיש? הרי זה כלום בסך הכל הכללי), ושהיתר ישלמו כמו ילדים טובים.

לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס

הטרגדיה של ההמונים

ברוכים השבים לדילמת האסיר. שני פושעים יושבים בחדרים שונים במשטרה. אם שניהם ילשינו אחד על השני, הם ישבו חמש שנים. אם שניהם ישתקו ולא יסגירו האחד את השני, ישתחררו שניהם תוך שנה. אבל, אם רק אחד מהם ילשין (וחברו ישתוק), המלשין ישתחרר מיד וחברו יישב חמש עשרה שנה. אז מה כדאי לכל אחד מהם לעשות?

ובכן, הכי טוב לשניהם לא לבגוד אחד בשני. בניתוחים המקצועיים קוראים לזה "לשתף פעולה" (to cooperate). ככה הם ישבו שנה ויצאו. מצב אחר הוא מצב שבו שניהם יבגדו. קוראים לזה בשפה המקצועית "לערוק" (to defect). אבל הכי גרוע לכל אחד מהם, הוא מצב שבו האחד לא יבגוד בחבר שלו (כלומר, הוא ישתף איתו פעולה), אבל החבר יבגוד בו (יערוק). ככה הראשון ישב חמש עשרה שנה.

אז מה קורה? ובכן, כל אחד פוחד שהשני יבגוד, בעוד הוא משתף פעולה, ולכן מרוב פחד, כל אחד מהם מלשין על השני, וכל אחד מהם יושב חמש שנים.

ואיך זה קשור לכותרת של הטור? תשלום מסים, זיהום אוויר, הם כולם וריאציות של דילמת אסיר דומה. זו דילמה שבה משתתפים לא שניים אלא המונים. למשל, כל הישראלים. זו לא דילמה חד פעמית, כמו במקרה של האסירים. הדילמה, במקרה של המסים חוזרת על עצמה. כל פעם שאדם יכול לא להוציא חשבונית, הוא נמצא בדילמה כזו.

אם כולנו נשלם מס הכנסה בלי עניינים, (כלומר, נשתף פעולה אחד עם השני), המדינה תוכל לממן לא מעט. אם חלקנו יעלימו מס (יערקו), אלה שמשלמים יפסידו. הם גם ישלמו מס מלא וגם יקבלו פחות שירותים.

ולכן, עלול להיווצר מצב שבו אף אחד לא ירצה לשלם. פשוט אנשים לא יהיו מוכנים להיות הפראיירים היחידים. כולם יערקו.

תופעה כזו מביאה למה שנקרא "טרגדיה של ההמונים" ובמקרה כזה להצטמצמות או קריסה של מדינת הרווחה.

הומו אקנומיקוס

נפגשנו בו כבר לא מעט בטור הזה, עם ה"הומו אקונומיקוס". מדובר באיש מופשט. לא אדם חי ואמיתי. אבל הכלכלנים מניחים שהמאפיינים המופשטים שלו עומדים ביסוד ההתנהגות שלנו. הומו אקונומיקוס בלטינית פירושו "האיש הכלכלי" וזה הדגם שבו כלכלנים משתמשים להבנת העולם הכלכלי.

כמו שבשיעור הנדסה בכיתה מדברים על משולש ABC. זה משולש לא קונקרטי, אלא דגם של משולש שיש לו תכונות בסיסיות שיש לכל המשולשים; למשל, שלוש זויות ושלוש צלעות. גם המודל התיאורטי של "האיש הכלכלי" הוא לא איש אמיתי אלא מעין שלד; שלד תיאורטי.

ולאיש הכלכלי שלנו יש שתי תכונות עקרוניות. הוא רציונלי (כלומר, פועל בשכל) והוא אגואיסט, כלומר, פועל למקסום הרווחים שלו. כמו שבגאומטריה אומרים שלמשולשים יש שלוש צלעות, כך כלכלנים אומרים שהדגם שלהם של "האיש הכלכלי" מחזיק בשתי התכונות האלה.

וכמו שבפועל אין באמת משולשים סופר מדוייקים, ככה גם בכלכלה, אין באמת אדם שהוא רק "איש כלכלי". וכמו שמשתמשים בדגם של המשולש בהנדסה לצורך חישובים, כך משתמשים הכלכלנים בדגם של ה"איש הכלכלי" כדי לייצר מודלים של התנהגות כלכלית.

ואיך פועל אדם שהוא גם חכם וגם דואג לעצמו? אדם אנוכי ולא חכם, יכול לפגוע באחרים, למשל לחטוף מהם חפץ. הוא לא לוקח בחשבון שיחטפו ממנו בחזרה. אבל אנוכי-חכם פועל אחרת: הוא פותח עסק ועובד. אבל לא למען אחרים. לא למען תרומה לחברה. הוא עושה את כל זה למען הפרנסה של עצמו.

הוא כל הזמן מנסה למקסם (להשיג כמה שיותר) את הרווחים שלו על חשבון האחרים. כשהוא יכול, הוא מעלה מחירים, וכשאין לו ברירה הוא מוריד מחירים. כשהוא מוריד מחירים הוא לא עושה את זה בתור תרומה לקהילה. הוא עושה את זה כי לדעתו, זו הדרך היחידה לשרוד בתחרות העסקית.

אז זה טוב להיות אנוכי וחכם? כן, כי יש לך סיכוי לא רע להתקדם ולקדם את המטרות שלך. אבל גם לא, כי זה יכול להביא לטרגדיה של ההמונים. שוב: בחברה שבה כולם אגואיסטים חכמים, אנשים יזהמו את הסביבה חופשי.

בדיוק כמו בדוגמה של המסים, הם יודעים שהכי טוב לכולם זה שאף אחד לא יזהם. אבל הם בטוחים שכל אגואיסט חכם אחר יגיד לעצמו: אחלה, שכולם יתאפקו ורק אני אזהם. יהיה טיפטיפה זיהום ושום דבר לא יקרה. אבל הבעיה היא שבגלל שכולם חושבים ככה, הסביבה מזוהמת.

הומו-סוציאליס

אבל עכשיו אני צריך לעצור ולשאול את עצמי את השאלה הבאה: לפי מה שאתה כותב, מדינת הרווחה היתה צריכה לקרוס מזמן, הסביבה צריכה לקרוס מרוב זיהום, והחצרות בבתים משותפים צריכות להיראות כמו מיני מזבלות.

ולמה זה לא קורה? כלכלן-סוציולוג (ואולי אפילו ביולוג) בשם דירק הלבינג חושב שיש כאן טעות בהבנה של הכלכלנים האורתודוקסיים (מהזרם המרכזי). אין דבר כזה הומו אקונומיקוס במציאות, הוא טוען.

ומעבר לזה, המודל המופשט של הומו-אקונומיקוס (האיש הכלכלי) האנוכי והחכם, גם הוא אינו טוב. הוא מודל שגוי. להגיד שהאיש הכלכלי הוא אנוכי וחכם, זה כמו להגיד שלמשולש יש שלוש ורבע צלעות. בפועל האיש הכלכלי הוא אמנם אנוכי, ואמנם חכם, אבל הוא גם חברתי וגם חברי.

עכשיו, טענה כזו אינה חדשה. יש לא מעט אנשים שמבקרים את הכלכלנים וטוענים שהם משתמשים במודל לא מוצלח, אבל אצל הלבניג הטענה לא נשארת ברמה של קביעה מוסרית. הוא מראה את אמיתותה באמצעות הדמיות מחשב. ההדמיה הזו תראה לנו בדיוק איך בשלבים הראשונים כל הפראיירים שמשלמים מסים מפסידים, אבל בסופו של דבר הופכת רוב החברה ל"פראיירית" וכל זה בלי התערבות ממשלתית.

האדם הוא לא הומו-אקונומיקוס, אלא הומו-סוציאליס (אדם חברתי). ומה שמעניין, אדם כזה יכול לפעול גם בלי פיקוח ממשלתי ולהשיג טוב. ועל זה בטור הבא.